צדקה ומשפט חלק א קסט

דתלינן להקל שהא' הכירו היכירא. מעלייתא וחזייה לשעתיה והביא ראייה מדברי ת"ה כתב אח"כ אמנם על כל אלה לא הייתי סומך להקל מטעם זה לבד כיון שכפי פ' מר"ן הר"ן הוא חולק על בעת"ה ע"כ וכתב ע"ז הרב מטה יוסף וז"ל ונראה שלא ראה דברי מר"ן בתשובת סי' ח' ששם פסק כדברי הרב בעת"ה שנסתפק שם בעדות גוי מפי גוי אחר אי מהני ממ"ש הריב"ש דלא מהני והשיב וז"ל ואשיבה ידי לברר הטעמים ואומר דלמאי דאמרינן דהריב"ש ז"ל כתב דאין מתירין אשה על פי גוי ששמע מגוי אחר איכא למימר שהרי מוהרי"ק והרב בעת"ה כתבו דסמכינן על דברי גוי מסל"ת ששמע מפי אחר וכן כתב הר"ן בתשובה דגוי מסל"ת ששמע מפי אחר מסל"ת מהני ובעת"ה כתב עוד דאפי' אם לא נודע לנו שהגוי ה"א הוה מסל"ת לא חיישינן ושרינן איתתא ומדהביא דברי בעת"ה אחר דברי הר"ן ולא כתב ובעת"ה כתב אלא כתב ובעת"ה כתב עוד ש"מ דס"ל דהר"ן לא פליג אדברי ת"ה אלא מוסיף על דברי הר"ן ועוד דהא בנדון מר"ן לא אמר היהודי ששמע מגוי הב' ששמע מגוי הא' שהיה מסל"ת מוכרח דס"ל דאין מדברי הר"ן הוכחה שהוא חולק את"ה דאפשר לפרשם כמי שפירשם הרב מר זקנו אי כמו שפירשם הרב פ"מ דכוונת הר"ן לאפוקי שלא יגיד הגוי הב' שהא' סיפר ע"י שאלה וכו' ע"כ. והנה לפי דבריו אלה הוי דברי מר"ן סתרי אהדדי מ"ש בתשובה למ"ש בב"י דבב"י כתב אחר שהביא דברי הרב ת"ה כתב ומ"מ משמע מדברי הר"ן שהוא מצריך שיגיד הגוי הב' שגם הגוי הא' היה מסל"ת ע"כ, ש"מ דס"ל למר"ן דהר"ן ז"ל פליג אבעת"ה ואלו לדבריו בתשובה ס"ל דלא פליגי ושניהם צדקו יחדיו וזה דוחק אלא ודאי דבריו בתשובה נמי אזלי כשיטתו בב"י ומה שהביא דברי הרב בעל ת"ה אחר דברי הר"ן וכתב עלה ובעת"ה כתב עוד דאפי' לא נודע לנו שהגוי הא' היה מסל"ת שרי הוא לאפוקי מסברת הריב"ש דכוונת מר"ן דאסתפק ליה אי מהני עדות גוי מפי גוי אחר ואפי' היה הא' מסל"ת אי לא כדעת הריב"ש ז"ל והשיב שדעת הריב"ש בהא לאו דסמכא היא ולית הילכתא כוותיה דיחידאה הוא דהא לפי דעת מוהרי"ק והרב בעל ת"ה מהני עדות מפי גוי וכן דעת הר"ן ודעדיפא מנה כתב בעל ת"ה דאפי' לא אתידע לן דהגוי הא' היה מסל"ת מהני וא"כ כל הני רבוותא סברי דלא כהריב"ש בודאי דלא פסקינן כותיה אבל לאו למימרא דקייל"ן כהרב ת"ה בהא דסבר דאעג"ב דהא' לא אתידע לן דהוה מסל"ת דמהני אמנם כוונת מרן לומר מאחר דהרב בעל ת"ה מיקל כ"כ דאפי' בלא נודע לנו שהגוי הא' היה מסל"ת מהני היאך נחמיר כ"כ ולתפוס שיטת הריב"ש דאפי' גוי מסל"ת ששמע מפי גוי מסל"ת לא מהני דיינו להחמיר בסתמא שלא גילה הגוי הב' דעתו אם הא' היה מסל"ת ולא בפירש דבריו להדיא דהא' היה מסל"ת וכ"ת והא בנדון דמר"ן לא גילה החוקר דעתו אם הרצחנים ספרו לו ע"י שאלה או מסל"ת היו נראה דלא קשיא מידי דהא מר"ן ז"ל אכתי לא נכנס בספק זה באם דברי הרצחנים שהגידו לחוקר שהרגו היהודי אם היה מסיחין לפי תומם או לאו עד לבתר שכתב וז"ל ולמאי דאמרינן דדבר ברור שהרצחנים לא הודו כן מעצמם אלא ע"י שאלה וחקירה וא"כ לא הוי מסל"ת וכתב עלה דכבר כתב בעל ת"ה דדוקא כששואלין אותו ישראל לא הוי מסל"ת אבל אם שואל אותו גוי שלא בפני ישראל והשיב שפיר הוי מסל"ת וכו' דהשתא לא אתא אלא לאפוקי מסברת הריב"ש דס"ל דאפי' גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת לא מהני ואח"כ פשט דבנ"ד שפיר מיקרי שיחת הרוצחים לחקור דהוי מסל"ת חדא מהא דת"ה דהיכא דהשואל גוי מגוי אחר שלא בפני ישראל והשיב דהוי מסל"ת וא"כ שאלת החוקר לרצחנים לא מפקא מידי מסל"ת וכתב עוד דאפי' אם החוקר ישראל ושאל מהרצחנים תודו לי על כל שעשיתם והשיבו הרגנו לישראל פלוני דהוי מסל"ת כיון שלא שאלם על יהודי מיוחד, וכתב דבנ"ד בודאי דהחוקר לא שאל לרצחנים על אותו היהודי שהוא לא היה יודע אם נהרג יהודי או לאו וא"כ לכ"ע הוי מסל"ת ואפי' לדעת הר"ן דס"ל למרן בב"י דפליג את"ה בשואל גוי מגוי שלא בפני ישראל דלא הוי מסל"ת, יודה בנדון מרן דמהני דהחוקר לא שאל על איש ידוע אלא א"ל תודו לי על כל מה שעשיתם והם נתפשו על רציחה אחרת וספרו בתוך דבריהם שהרגו ג"כ לאותו גוי יהודי ומש"ה התיר ולא סמך אסברת ת"ה לחודה שהתיר בשאלת גוי מגוי, כיון דהר"ן פליג עליה לפי דברי מר"ן בב"י, אלא סמך אטעמי אחריני דאיכא בנ"ד דלא שאלם על איש מיוחד דמודה ביה הר"ן דבכה"ג שרי, והשתא דברי מרן צדקו יחדיו ולא פליג מ"ש בתשובה עם מ"ש בב"י ולא קשיא על הרב מוהריב"ל שלא רצה לסמוך אדברי ת"ה כיון דלפי פי' מר"ן הר"ן פליג את"ה ולא סמך אטעם זה לבד וסרה תלונת הרב מטה יוסף מעליו ולענין דינא נראה דלשיטת מרן בנ"ד שהגוי הב' העיד ששמע מהרצחנים שהרגו יצחק חתן צורף אליה א"כ הוי גוי מפי גוי ולא אמר הגוי הב' שהרצחנים ספרו מעצמן או ע"י שאלה ששאל הוא להם