צדקה ומשפט חלק א קסח

הוה בעינן שיבאר דבריו אבל טעמא הוי דגוי מפי גוי אפילו ביאר דבריו דהא' הוה מסל"ת לא מהני אבל בעד מפי עד דודאי מהני בביאר דבריו גם בלא ביאר מהני. ומ"ש אח"כ וכ"ש שלא עמדו דבריו וכו' שהרי הר"ן ומוהרי"ק כתבו להתיר בגוי מפי גוי הכוונה דאפי' להריב"ש דאסר בגוי מפי גוי מצינן להתיר בעד מפי עד ותלינן לקולא כ"ש שלא עמדו דברי הריב"ש דהא הר"ן ומוהרי"ק ס"ל דגוי מפי גוי מהני בודאי דאנן קי"ל כוותייהו דכך הוא המנהג לפסוק כוותייהו בודאי דמצינן להתיר ולהקל ולמימר דהא' חזייה לשעתיה ולמסמך אמ"ש הרב בעל ת"ה ואעג"ב דהר"ן ומוהר"ך ס"ל דלא תלינן להקל אלא אדרבא ס"ל דבעינן שהגוי הב' יעיד דהא' הוה מסל"ת הרב מוהריב"ל ס"ל כוותיהו במאי דס"ל דגוי מפי גוי מהני ולא ס"ל כוותיהו בהא דחיישי לדילמא העד הא' לא היה מסל"ת ומ"ש וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן ומוהרי"ק וכו' לאו למימרא דהר"ן ומוהרי"ק אית להו דתלינן להקל אלא הכוונה לדידן דקי"ל כוותיהו בהא דגוי מפי גוי מהני כ"ש דאית לן להקל בעד מפי עד דהא אפי' להריב"ש דאסר בגוי מפי גוי מצינן למימר דמיקל בעד מפי עד ואית ליה דתלינן לקולא דהא' חזייה לשעתיה כ"ש לדידן דקיל"ן כהר"ן ומוהרי"ק ודאי דתלינן לקולא דהא' היה מסל"ת אעג"ב דהר"ן ומוהרי"ק גופייהו לית להו הכי זהו כוונת הרב מוהריב"ל כל זה כתבתי לפי שיטת מר"ן ז"ל שכתב בב"י דמשמע מדברי הר"ן ז"ל שהוא מצריך שיגיד הגוי הב' שגם הגוי הא' היה מסל"ת ודייק ליה הכי ממ"ש הר"ן בתשובה וז"ל וגוי מפי גוי אחר מסל"ת מלת שהוא או ששמע שפלוני מת הרי הוא כאשה מפי אשה ע"כ ובשיטה זו תפס הרב הגדול מוהרח"ש ז"ל כמו שכתבתי לעיל בשמו והקשה על הרב הגדול מוהריב"ל ז"ל שכתב וכ"ש שלא עמדו דברי הריב"ש ז"ל שהרי הר"ן ומוהרי"ק כתבו דגוי מפי גוי מהני וכו' דמוכח שמביא חיזוק לדבריו דתלינן להקל מדברי הר"ן ומוהרי"ק ואדרבא אינתו אית להו דלא תלינן להקל ובעינן שהגוי הב' יעיד שהא' היה מסל"ת ולעיל נמי הקשה להרב מוהרוב"ל שתפס בפשיטות כסברת בעל ת"ה דס"ל דאפילו לא הגיד הגוי הב' אם הא' היה מסל"ת דאיתתא שריא ע"כ דנהי דהרב ת"ה ס"ל הכי מ"מ כיון דהר"ן מוהרי"ק ס"ל דלא מהני היכי פסק כיחידאה וכתב וז"ל ואני בעניי חוכך ומסתפק אם היה מסל"ת הגוי הא' דאעג"ב דהרב בעל ת"ה ס"ל להקל מ"מ משמע מדברי הר"ן ומוהריק"ו דלא מהני. והנה הרב בעל מטה יוסף בח"א סי' י"א כתב בשם הרב מר זקנו שהקשה על הרב מוהריב"ל שכתב בח"א סי' א' וז"ל ונראה דאפילו לדעת המחמירין הרשב"א והר"ן יראה דתלינן להקל שהעד הא' חזייה לשעתיה וכו' והביא ראייה מהך דת"ה ותמה עליו דמה ראייה מייתי מהך דת"ה לדעת הר"ן והרשב"א דהא הר"ן ז"ל פליג את"ה בהא וגם בתשובה של הרב מר זקנו הובאה בס' פ"מ ח"ב סי' כ"ז כתב שהוקשה לו על כל רבותינו האחרונים איך סמכו על דברי בעת"ה להקל באיסור ערוה נגד הר"ן ומוהריק"ו והריב"ש ותירץ דס"ל למיהריב"ל ז"ל דהר"ן ז"ל לא פליג על ת"ה והר"ן ולא נחית אלא לענין דינא שנשאל שם בסי' ג' אם נאמן גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת ושרינן בכה"ג איתתא לאנסובי כדעבדינן בעד מפי עד וכו' והשיב וגוי ששמע מפי גוי הדברים נראין דכל שהוא אומר מסל"ת ששמע מפי גוי אחר מסל"ת הרי הוא כאשה מפי אשה ע"כ ולא נחית אלא לענין דינא דגוי מפי גוי מהני ולפי שהם שאלוהו אם גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת אבל לאו למימרא דלא סגי עד שיעיד דהא' הוה מסל"ת ולא דק בלישניה ולא שבקינן דברי ת"ה בשביל משמעות דברי הר"ן דאפשר לומר דלא פליג ע"כ ולדידי קשיא דא"ה למה ליה להר"ן ז"ל להאריך בלשונו שיכתוב בזה הלשון וגוי ששמע מפי גוי הדברים נראין דכל שהוא אומר מל"ת ששמע מפי גוי מסל"ת שפ' מת הרי הוא כאשה מפי אשה והו"ל בקיצור וגוי מסל"ת מפי גוי אחר הרי הוא כאשה מפי אשה ע"כ, ואמאי הוצרך לכפול הדברים ש"מ דבדוקא קאמר דבעי גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת ואח"כ ראיתי דהרב פ"מ הסכים עמו בזה דהר"ן ז"ל לא פליג אדברי ת"ה ולא דוקא נקט למילתיה ועוד הוסיף נופך משלו דכוונת דברי הר"ן לאפוקי היכא דמוכח מתוך דברי הב' דהא' סיפר על ידי שאלה דלא מהני ואנה"נ דאם סיפר הגוי הב' דבריו בסתם שהא' סיפר לו כך וכך דמהני אעפ"י שלא הגיד בפי' דהא' מסל"ת היה. ובהכי ניחא מה שהקשה הרב מוהרח"ש במ"ש מוהריב"ל וז"ל וכ"ש שלא עמדו דברי הריב"ש דהר"ן ומוהרוק"ו לית להו הא דתלינן להקל ובעינן שיגיד הגוי הב' שהא' היה מסל"ת וכפי מ"ש הרב פ"מ ניחא דס"ל להרב מוהריב"ל דהר"ן לא פליגי את"ה וכן נראה דעת כל האחרונים שכלם הסכימו להתיר בעדות גוי מפי גוי אעג"ב דהעד הב' לא גילה דעתו אם הא' היה מסל"ת אי לאו. והרב מוהריב"ל בח"א סי' א' בענין עד מפי עד