צדקה ומשפט חלק א קסז

דף י"ו ע"ב כתב על דברי הרב מוהריב"ל אלו שדברי הרב הם מגומגמים תחלה במ"ש כי הריב"ש לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הא' לא סיפר דבריו במל"ת וכו' דהרי מסוף דבריו שם משמע דחשש גם לזה שהרי כתב וז"ל ואעפ"י שנראה מן הגמרא דאעפ"י עבד מפי עבד מהני שאני הני שנאמנים בתורת עדות אבל גוי שאינו נאמן בתורת עדות אינו נאמן אלא במה שראה לא במה שמעיד מפי אחר שהרי אין הגוי בקי אם חבירו היה מל"ת או מתכוין להעיד הרי דחשש גם לזה גם במ"ש וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן ומוהרי"ק פליגי עליה וכו' נראה שהביא מהר"ן ומוהרי"ק חוזק לדבריו ואדרבא משם נראה להפך שהרי ס"ל שצריך שיגיד הגוי הב' שהראשון היה מל"ת עכ"ד. ואנכי העבד נ"ל שדברי הרב מוהריב"ל ברור מללו ודבריו טובים ונכוחים דודאי מודה הרב ז"ל דהריב"ש ז"ל ס"ל דמה שלא האמינו רז"ל גוי מפי גוי והאמינו עבד מפי עבד אי שפחה מפי שפחה משום דהני נאמנין בתורת עדות בעדות אשה והאמינום חכמים בעדות אשה בתורת עדות ולהכי לא בעו שיהא מל"ת כמו עדות גוי דגוי לא האמינו חכמים בעדות אשה בתורת עדות אלא משום דתלינן דקושטא קאמר היכא דהוי מסל"ת, ולכך ס"ל להריב"ש ז"ל דלא מהימן גוי אלא במה שראה דאשכחן בהדיא שסיפר לפנינו מסל"ת אבל אינו נאמן במה שמעיד מפי גוי אחר דאיהו לא בקי בענין מסל"ת ואינו מכיר אם הגוי הראשון היה מסל"ת או לאו, ואפילו מעיד השני בהדיא לפנינו שהגוי הראשון היה מסל"ת לא מהימן דאינו מבחין הוא היאך הוי מסל"ת ואנן הוא דבקיאינן בטיב מסל"ת באיזה אופן הוי וזהו כונת הרב מוהרוב"ל, דבנ"ד היה עד מפי עד ותרויהו ישראל הוי והעד הב' העיד מפי העד שראה לר' יצחק שנטבע בים ופלטו הים ליבשה אבל לא העיד העד הב' דהעד הא' חזייה לשעתיה או לא והביא דתלינן להקל ולומר שהראשון חזייה לשעתיה מהא דהרב בעל ת"ה דס"ל דאפי' גוי מפי גוי ולא ביאר הב' אם העד הא' היה מסל"ת או ע"י שאלה דתלינן להקל ולומר דהא' מסל"ת היה כ"ש בעד מפי עד ותרויהו ישראלים אח"כ כתב דאפי' לדעת הריב"ש דס"ל דגוי מפי גוי לא שרינן א"א לעלמא וכו' וכוונתו לומר דאפי' הריב"ש דס"ל דגוי מפי גוי דלא מהני מ"מ יודה בנ"ד היכא דהוי עד מפי עד דתלינן להקל דהא' חזייה לשעתיה דמאי דלא שרינן גוי מפי גוי לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הא' לא סיפר מל"ת, דהא אפילו כי העיד הגוי הב' בהדיא דהגוי הא' הוי מל"ת לא מהני דחכמים לגמרי גזרו וס"ל דלא מהני גוי מפי גוי, ונהי דעיקר תקנתא היא משום דהגוי לא בקי בטיב מסל"ת מ"מ לא פליג רבנן וכיון דלא מהני עדות גוי מתורת עדות כמו בעבד ושפחה אלא חדוש הוא שחדשו חכמים ואמרו דמהני גוי מסל"ת והבו דלא לוסיף עלה דדוקא במעיד שראה הוא דמהני ולא במה שמעיד ששמע מגוי אחר דלא אשכחן רבנן דהמנוהו אלא לגוי הרואה והבו דלא לוסיף עלה בגוי השומע מגוי אחר, טעמא דמפלגינן בגוי מפי גוי ולא מפלגינן בעבד מפי עבד או שפחה מפי שפחה דהני מהימני בתורת עדות בעדות אשה ולהכי לא בעינן בהו מסל"ת אבל בגוי לא מהימן בתורת עדות וכמ"ש הריב"ש גופיה ויהב טעמא הכי לפלוגי בגוי מפי גוי לעבד מפי עבד והשתא לא היו דברי הריב"ש ז"ל סתרי אהדדי דברישא קאמר דגוי מפי גוי דלא מהני משום חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה והדר קא יהיב טעמא למילתיה דטעמא דגוי מפי גוי דלא מהימן בתורת עדות וא"כ לא מהימן אלא במה שראה ולא במה שמעיד מפי אחר דאינו במסל"ת, וכמ"ש דזהו טעמא דרז"ל דלא המניהו לגוי מפי גוי לדעת הריב"ש דעיקר טעמא דאינו נאמן בתורת עדות דאינו נאמן אלא במסל"ת, והשתא קאמר הרב מוהריב"ל דאפי' הריב"ש יודה בעד מפי עד דתלינן להקל ולומר דהא' חזייה לשעתיה דדוקא בגוי מפי גוי דלעולם לא מהני אפי' כי העיד דהא' היה מסל"ת משום דחידוש הוא והבו דלא לוסיף ולאו משום דחיישינן דילמא הגוי הא' לא הסיח ל"ת, דהא לטעם זה משמע דאם הגוי בירר דבריו דהא' הוה מסל"ת הוה מהני וליתא דהא בכל גוונא לא מהני וחששת רבנן מעיקרא ודאי הוא משום דאין הגוי בקי במסל"ת מ"מ בהאי עדות עצמה שבא הגוי והעיד מפי גוי אחר דאמרינן דלא מהני לאו משום דחיישינן השתא שמא הגוי הא' לא סיפר במל"ת דהא אפי' אי הוה ודאי השתא דהוי מסל"ת לא מאני משום דחדוש הוא, אבל בעד מפי עד דמהוי מדין עדות בעדות אשה יודה הריב"ש דתלינן להקל ולא חיישינן דהא' לא חזיוה בשעתיה דבגוי מפי גוי דלא מהני לאו משום דחיישינן דהא' לא הוה מסל"ת ואפילו אמר בהדיא דהיה מסל"ת לא מהני אבל בעד מפי עד דמהני כי העיד דהא' חזייה לשטתיה אפילו בסתמא נמי תלינן להקל בהכי ומאי דקאמר לאו משום דחיישינן דהא' היה על יד שאלה ר"ל לאו משום דהגוי ב' אמר דבריו סתומים ולא בירר אם היה הגוי הא' מסל"ת דאי הוה טעמא הכי בעד מפי עד