צדקה ומשפט חלק א קסו

זאת תורת העולה דאשה זו שרה אשת יצחק הנזכר שריא לאנסובי לכל גבר די חצבי והרי היא מותרת לכל אדם. הצעיר צדקה חוצין סימן י"ב שאלה נשאלתי בעד האשה העלובה שרה בת שיך אליה הצורף כי זה יותר מי"ב חדשים היא יושבת בפ' העונין ושונה בהלכות נגעים כי יד ה' נגעה בה והלך אישה שמו יצחק בין עבדוש להביא בית חמיו מבגדאד לעיר זהאיו שהיה שם חמיו ששלחו חמיו אליה הנזכר להביא ילדיו ובני ביתו להביא מבגדאד לעיר זאהיו שנתיישב שם חמיו והיה שם חמיו עוסק במלאכת צורף זהב ולא יש צורף אחר שם וביום שבת יצאה השיירא ללכת לבגדאד ולא הלך עמהם הבחור יצחק הנזכר וביום א' הלך הבחור הנז' עם גוי א' עד אשר הגיע לעיר כנאקון וחזר הגוי והלך הבחור לדרכו בלא שיירא ונשאר לבדו ונאבד שמי ולא ידענו מה היה לו ולא נשמע ממנו שום דבר ושלחו כתבים לכל המקומות לבקש הבחור הנזכר ולא מצאו תשובה והיום בא גוי אחד ושמו דלי שטבאן אצל אליה חמיו של הבחור הנזכר והסיח לפי תמו תדע אליה כי יצחק ששלחת להביא לך ביתיך וילדיך נהרג במקום פלוני וג' אנשים ידועים העידו כי הם בעצמם ובידם הרגוהו ואמרו כך וכך סימניו כך וכך מלבושיו ושמו יצחק חתן אליה הצורף והשיב אליה להגוי כיצד ידעת כי מת חתני והשיב כי הרצחנים ספרו לו ואמרו אנחנו הרגנוהו במקום פ' וא"ל אליה תאמר לי האמת מי ומי הרצחנים שהרגוהו לחתני והשיב הגוי השביעוני הרצחנים בשבועה חמורה ואיני יכול לעבור על השבועה אבל בודאי הגמור לי יצחק חתנך נהרג ביד אלו הג' אנשים ועתה יורנו רבינו אם אשת יצחק מותרת לינשא ע"פ עדות זה של הגוי הנזכר או לאו ושכמ"ה תשובה יש להסתפק בשריותא דהאי איתתא כמה ספקות הספק הא' אם מהני עדות גוי מפי גוי אי לא, והב' את"ל דמהני עדות גוי מפי גוי אם צריך העד הב' שיאמר אם הגוי הא' ששמע ממנו היה מסל"ת או לא, הג' אי מקרי בכה"ג מתכוין להתיר או מתכוין להעיד ה"ד אי חיישינן ליצחק אחר או לא, ה"ה שמא נתכוונו הרצחנים להתפארות או לסבה אחרת ולא מהימני או לא, ה"ו שלא אמרו קברתיו ובכל עד א' או עדות גוי בעינן קברתיו. והנה לענין תרי ספיקי קמאי אי מהני עדות גוי מפי גוי ואת"ל דמהני איכא לספוקי אי בעינן שהגוי הב' יעיד שהגוי הא' המסיח לו היה מסל"ת או לא, האי מילתא אפליגו בה אשלי רברבי וגאוני עולם דהרב הגדול מוהרי"ק ז"ל בסי' קכ"א כתב וז"ל ראשונה על אשר כתבת דלא מצינו דמהני גוי מפי גוי מסל"ת נראה לע"ד שיש להביא ראייה שהיא נאמן מק"ו דאשה מפי אשה מהימנא כמו ששנינו פ' בתרא דיבמות וכן פסקו כל הפוסקים שהרי ע"כ צ"ל דגוי מסל"ת מהימן טפי מאשה המתכוונת להעיד וכו' וא"כ מדחזינן דאשה מפי אשה ומפי שפחה מהמנא כ"ש גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת וכו' עי"ש באורך בשורש קכ"א ומר"ן ז"ל בב"י סי' י"ז כתב שגם הר"ן בתשובה התיר בגוי מפי גוי ושלא כדברי הריב"ש ז"ל שאסר ע"כ. והנה דברי הריב"ש שאסר הם בסי' שע"ז שכתב וז"ל ובמה שכתבת במה שהעיד הגוי ששמע שהגיד לו חבירו שאין זה כלום ודאי הדין עמך דגוי מסל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה וכו' ע"כ והרב הגדול מוהריב"ל ז"ל בח"א סי' ט' כתב על ענין עד שמעי' מפי עד שהכיר לר' יצחק שנטבע בים ופלטו הים והכירו מת על שפת הים דצריך דחזיוה לשעתיה לדעת הרשב"א והריטב"א והר"ן והעד הב' לא העיד אם העד הא' חזייה לשעתיה או לאו, וכתב ע"ז וז"ל ואפי' לדעת המחמירים הרשב"א והר"ן וכו' יראה שזאת העניה מותרת לינשא משום דתלינן להקל ולומר שהעד הא' הכיר לר' יצחק היכרא מעלייתא והעידו לו דבאותה שעה פלטו הים ליבשה ומנא אמינא לה מהא דכתב הרב בעל ת"ה סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הא' סיפר דבריו כמסל"ת או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר שעל פי שאלה סיפר, הרי לך בהדיא דס"ל להרב ז"ל דגוי מפי גוי לא חיישינן לומר דילמא הגוי הראשון לא סיפר במל"ת אלא איזה אמתלאה או בדרך התפארות ואפילו הריב"ש דס"ל דבעדות גוי מפי גוי לא שרינן א"א לעלמא לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הא' לא סיפר מל"ת כתב כן, אלא משום דמל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה, וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן בתשובה ומוהרי"ק ז"ל בסי' ל' כתבו דגוי מפי גוי נאמן להתיר וכך הוא המנהג לפסוק כוותם וכו' ע"כ והרב הגדול מוהרח"ש ז"ל בקונטריס עיגונא דאיתתא