צדקה ומשפט חלק א קסה

ג' בנ"ד שהוא עד השומע תלינן להקל ולומר שזה שהגיד לו נתברר לו שראהו תוך ג' ימים למיתתו ע"כ. וא"כ האי טעמא שייך בנ"ד שהאשה מרים הויא עד השומע ולא עד הרואה ותלינן דהגוי שספר לה ברור לו דתוך ג' ימים ראה, גם יש להתיר מדברי העד הב' אליה חמיו של יצחק שספר לו הגוי אני ראיתי חתנך הרוג תחת ההר ושחוט בצוארו טאזה נראה שברור לו שודאי, ג' ימים היה שראהו דלא מקרי טאזה אם עברו עליו יותר מג' ימים, ואדרבה מוכח שתכף ומיד שנהרג ראהו דאז מקרי טאזה וגם מדברי שעבן א' שא"ל אלייש אני ראיתי חתנך הרוג הו"ל כשמי ושם אביו ושם עירו דלית ליה חתן אחר כי אם זה יצחק והו"ל דבר ברור שאין לספק באחר שכתב הר"ן דמהני וכבר הארכתי במקום אחר בפסק נחום ובנו נסים הרגו אותם גוים והבאתי דברי הפוסקים קמאי ובתראי דבכה"ג לא בעי שמו ושם עירו ושם אביו כל היכא דניכר דמספר הגוי על איש הידוע למגיד ולשומעין והבאתי דברי הרב מוהרימ"ט באומר דהוד סתם שהתיר מהאי טעמא גם הרב מוהרשד"ם התיר בתוגר שאמר הרגו ו"ט בלי ספק על י"ט הידוע להם קאמר ומינה נליף דמהני עדות מרים שאמר לה הגוי ג'קני אדלמשלר דעל הידוע קאמר ומכ"ש דמהני דברי הגוי שעבן דא"ל אני ראיתי חתנך הרוג דודאי על יצחק בעלה של זו קאמר דלית ליה חתן אחר כי אם זה וודאי דעל בעלה של זו קאמר א"כ בכל עדות לבדה יש בה כדי להתיר אשה זו בין עדות מרים ובין עדות חמיו ושריא אשת יצחק לאנסובי לכל גבר די חצבי ואינש לא ימחה בידהא על פי עדיות אלו. וגם בנ"ד לא בעי קברתיו מהטעם שכתב הרב מוהריב"ל דהוי עד השומע ולא עד הרואה דכי איתיה לעז הרואה אנן שיילינן ליה אם קברו אם לאו אבל בעד השומע תלינן דהעד הראשון שספר לו טלטלו או הזיז בו אבר או נגע בו דהוי כקברתיו כמבואר בהר"ן ז"ל והריב"ש ולא חש לספר כל זה וכל הפוסקים האחרונים כתבו טעם זה להיתר. ואין לפקפק ממ"ש הרב ת"ה בסי' רל"ט שהביא בשם א"ז שכתב בשם רבינו שמחה ורבינו נתן דאין מסל"ת נאמן אלא באומר פ' נהרג או במת משום דלא צריך ט"ע, אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנין אינו נאמן משום דבכה"ג צריך ט"ע ועיון גדול דגוי מסל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליה, דבשלמא בישראל המתכוין להעיד איכא למימר נתן עיניו בו בכוונה ודקדק היטב ע"כ והביאו מרן בב"י דף מ"ה ע"א, וא"כ לכאורה נראה דבנד"ד נמי דאמר הגוי אני ראיתי לפ' הרוג דלא מהני. אמנם כבר כתבתי במקום אחר והארכתי בפרט הלז וכתבתי שהרב מוהריב"ל בח"א סי' ו' נסתפק בנדון דידיה בזה מההיא דת"ה וכתב אחר כך מיהו אשכחנא להרב מוהרא"ם שפסק להקל וז"ל וא"כ בנ"ד שיש גוים מסל"ת שראוהו צף על פני המים והכירוהו בט"ע מתוך הלכה פסוקה נראה לנו להתיר את אשתו ואין לפקפק בדבר ע"כ, נמצינו למדרין דהרב מוהרא"ם לית ליה האי חלוקא דהרב מוהר"ר ת"ה ולא מפליגינן בגוי מסל"ת בין אומר נהרג פ' לאומר מצאתיו הרוג וליכא חלוקא בין ישראל המעיד לגוי מסל"ת. וכתב הרב מוהריב"ל שטעמו של הרא"ם שפסק כן משום דהחילוק של הרב ת"ה אין לו שורש לא בתלמוד ולא בפוסקים וכו' וכן הרב מוהרח"ש בקונטריסו דף מ"א דקדק מדברי הר"ן בתשובת מימון מלקי דפליג אההיא דת"ה וא"כ כיון דהרב מוהרא"ם ומוהריב"ל והר"ן והרב מוהרח"ש כולהו פליגי אההיא דת"ה הכי נקטינן. גם כתבתי בתשובת יעקב אחידה שהיה מוכר שכר והעיד גוי א' ואמר אני ראיתי ליעקב מוכר שכר הרוג כתבתי שמדברי שהרב מוהר"י קארו בתשובה סי' ד' מוכח בהדיא דבאומר מצאתי פ' הרוג דמהני וז"ל הכא נמי מאחר שהיה מכירם יפה בהיותם בחיים כשאמר שהכירם אחר שנהרגו לא דייקינן בתריה איך הכירם אלא אמרינן דבסתמא הכירם בט"ע ע"כ הרי בהדיא שדעת מרן בתשובה דבאומר הגוי מצאתי פ' הרוג סתמא דלא דייקינן בתריה היאך הכירו דאמרינן בסתמא הכירו בט"ע וס"ל דט"ע דגוי מסל"ת מהני דלא דת"ה דלעיל אבל אי קשיא הא קשיא דאיך לא חש להביא דבריו בתשובה ובב"י חש להביא לההיא דת"ה ולא הביא שום חולק עליה ומוכח דס"ל בב"י כההיא דת"ה ולא העלה אותה על דל שפתיו והכחידה תחת לשונו ולפחות הי"ל להזכירה ולחלוק עליה והרב כנה"ג בהגהת ב"י ס"ק שפ"ז כתב בשם הרש"ך שכתב בסי' ק"ט בח"א ובח"ב סי' ה, וקנ"א ובח"ג סי' ק"נ בדעתי הרא"ם שלא כדעת הת"ה וכן כתב הראנ"ח ח"א סי' ב' וכן נראה מדברי מוהר"ר יפה בהגהותיו ומדברי הרב בנימן יפה שכולם הסכימו לדעת הרא"ם ז"ל שגוי נאמן באומר מצאתי פ' הרוג בט"ע.