צדקה ומשפט חלק א קסד

דבמכירו הגוי לאותו פ' שאומר עליו שמת ומזכירו בשמו דלא בעי קברתיו אפילו להרמב"ם וע"כ ל"ק הרמב"ם דבעי קברתיו אלא באומר הגוי איש יהודי שהיה עמי בדרך מת או חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכין באנטוכיא וכיוצא בזה שלא הזכיר שמם ואינו מכירן אבל כל שמכירו ומזכיר שמו במת לבד סגי בלא קברתיו להרמב"ם נמי וא"כ בנ"ד שהגוי שספר למרים ולגויה היה מכירו מקודם לג'קוני וגם הזכיר שמו עתה לא בעי קברתיו לכ"ע ועוד דלפי תירוץ הרב מוהר"י סאגיש שתירץ על תשובת הרמב"ם בהעידה הגויה שאותו יהודי שהיה נישא בעכי ועושה מלאכתנו ויצאו אחריו והרגוהו והתירה לאשתו לינשא ותמהו על הרמב"ם דאיך התירה בלא קברתיו, וכתב מרן בשם הרב מוהר"י סאגיש דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא בנמצא הגוי בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי, אבל היכא דלא נמצא שם הגוי בעת ההריגה מידה הרמב"ם דלא בעי קברתיו ע"כ, א"כ בנ"ד נמי שלא נמצא הגוי המספר בעת הריגתו לא בעינן קברתיו אפי' להרמב"ם ומכ"ש דאנן לא קיל"ן כהרמב"ם בהא דבסתם גוי מסל"ת לא בעי קברתיו שכך נתפשט המנהג כמו שכתבו הרבנים הנזכרים. עוד איכא לספוקי בנ"ד שלא אמר הגוי שראהו תוך ג' ימים וא"כ חיישינן לדילמא אחר ג' ראהו דלא מהני שמשתנית צורתו. והנה בהאי דינא אפליגו ביה רבוותא דהתוספת כתבו בשם רבינו תם וגם הטור כתב דאם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים על ידי ט"ע של גופו וצורתו וכן כתבו התו' והרא"ש בשם ר"ת והרב בעל נ"י כתב דאין זה מחוור בעיני הרשב"א והריטב"א והרא"ה, והרב מוהרח"ש כתב דכן נראה דעת הרמב"ם שסתמו דבריהם וכתבו אין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים ולא חלקו ונראה שראוי להחמיר וגם מר"ן בש"ע כתב על סברא זו דר"ת דאין זה מחיור בעיני. האחרונים וא"כ לענין מעשה אי ידעינן בברור דלאחר ג' ראהו פשיטא דלא מהני, אבל היכא דמספקא לן מלתא אם ראהו תוך ג' או אחר ג' גם בזה סברת ר"ת דתלינן להקל דבתוך ג' ראהו וכמ"ש הטור וז"ל ואפילו היה חבול בפניו דאין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ע"כ, וכן כתבו התוספת והרא"ש בשם ר"ת וה"ה כתב בפי"ג מה' גירושין שהרשב"א כתב היכא דאשכחוה ואשתמודענהו ולא ידעו אימת הוה אי תוך ג' אי אחר ג' איכא למימר דאין מעידין עליו דהו"ל ספיקא דאוריתא לחומרא ואיכא למימר דחששא דרבנן היא ולקולא ולישנא דמתניתא מכרעא לחומרא: והניח הדבר בצריך תלמוד, וגם הריב"ש כתב דהרשב"א הניח הדבר בצ"ת וגם הרב כתב כן ונ"י כתב דהריטב"א כתב דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לו שום שינוי ושמא נתפח חששא דרבנן היא ע"כ, וכתב שיש חוששין להחמיר גם בזו ומרן ז"ל כתב שתי סברות בש"ע בספק אם הוא תוך ג' או לאו כתב י"א שתולין שנהרג תוך ג' ויש אוסרין ע"כ. והרב הגדול מוהרח"ש בתשובותיו ובקונטריסו לעגונא דאתתא כתב דלמעשה יראה שכל שגופו שלם ולא נחבל בפנים ולא נודע אם היא תוך ג' או לאחר ג' דתלינן להקל מטעם ס"ס ספק אם הלכה כר"ת והרא"ש והנמשכים עמהם שבגופו שלם מעידין אפילו לאחר ג' ואם את"ל דלית הלכתא כוותיה שמא תוך ג' ראוהו ע"כ וא"כ בנ"ד מוכח מתוך דברי הגוי דלא הוה חבול בפניו והיה גופו שלם ולא היה חבול בפניו ומ"מ כבר כתב הרב מוהרח"ש וז"ל ובר מן דין כבר כתבו הרבנים הגדולים מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל שפשטה הוראה כר"ת והרא"ש דלעולם תלינן דבתוך ג' ראהו ע"כ, וכן כתב. בקונטריסו דף מ"ד והרב מוהריב"ל ז"ל דבריו בתשובת. סתרי אהדדי דבח"א סי' ה' בפסק יוסף שאלתיאל נטה להקל כסברת ר"ת דתלינן להקל דבתוך ג' ראהו מאחר שרוב הפוסקים נטו אחר סברת ר"ת הלא המה מוהר"ם והרא"ש ובעל הטורים ורי"ו והריטב"א ובח"ב סי' י"ב נראה דחשש להחמיר ולא מצא להקל אלא מטעם דהוי עד השומע, ומהתימה עוד שכתב בח"ג סי' כ"ט ואנ' לא כתבתי מימי להתיר היכא דלא ידעינן בודאי שנהרג תוך ג' אלא בעד השומע ולא בעד הרואה ולא נזכר מה שכתב להתיר בח"א שהתיר כסברת ר"ת כיון שרוב הפוסקים נטו אחר סברת ר"ת ולא התיר מטעם דהוי עד השומע. איך שיהיה אנן בדידן נקטינן להתיר בין למ"ש בח"א שרוב הפוסקים נטו אחר סברת ר"ת וגם הוא נטה להקל כוותיה, ובין למ"ש בח"ב ובח"ג דיש להקל בעד השומע טפי מעד הרואה דתלינן עוד דהעד האי ידע בודאי שתוך ג' ראהו וכן כתב הרב מוהריב"ל בכמה מתשובותיו דיש להקל בעד מפי עד דתלינן דעד הא' תוך ג' היה בודאי וז"ל בח"א סי' ז' מכל הני יראה דאפי' לדברי המחמירים היכא דלא ידעי אי תוך ג' או לאחר