צדקה ומשפט חלק א קסא

באותה תשובה דחזרנו על כל צדדין וז"ל על כרחך האי אין מעידין אלא עד שלשה ימים לאו באדם ידוע וניכר למעידו איירי דבכל האי גוונא אפילו עד כמה ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא אלא על כרחך מיירי שאין ידוע אלא על ידי פרצוף פניו ופדחתו וחוטמו ע"כ והרב מוהרח"ש בקונטריסו דף מ"ג פירש דהכי קאמר דלאו באדם ידוע וניכר למעידו איירי כלומר שגופו ופרצופו קיים דבכה"ג ניכר למעידו בלי שום עיון ודקדוק דאז אף לאחר ג' מעידין אבל מתני' כשאין גופו שלם או שאין כל הפרצוף שלם אלא נשאר לחיים ופדחת וחוטם דאז צריך ט"ע גדול ובכה"ג אין מעידין לאחר שלשה ימים, וכתב עוד וחשבתי לומר כוונה אחרת דלאו באדם ידוע וניכר פירוש שבעודו בחיים חייתו היה ידוע וניכר כלומר חבירו הרגיל עמו דאז יכולים להכירו במותו אפילו לאחר שלשה אלא מיירי שאין ידוע להם בחיים חיותו על ידי שהיו רגילים עמו אלא שהיה ידוע על ידי על פרצופו וחוטמו כשהיו רואין אותו והיה נראה קצת זה הפירוש כפי הנסחא שהביא הרב הגדול מוהרא"ם סי' ל"ו ע"כ. ונראה שהרב מוהרא"ם מפרש כפירוש השני שכתב הרב מוהרח"ש בתשובה זו דמוהר"ם שהביא בשם ר"ת וס"ל דהיכא שהוא רגיל עמו ומכירו בחיים חיותו והכירו עתה בט"ע שזהו פלוני שהיה רגיל עמו לכ"ע מעידין אף לאחר ג' ולא קאמר במתניתא דאין מעידין אלא לאחר שלשה אלא באינו רגיל עמו בחייו אלא שמכירו בחייו על ידי ט"ע דפרצופו ופדחתו וחוטמו ואף למאן דפליג על ר"ת וס"ל דאף בגופו שלם ופרצופו שלם בעינן לאלתר אף בלא ראה הטביעה יודה בהא שהיה רגיל עמו בחייו הרבה דמעידין אף לאחר ג' וזהו דעת הרב מוהרא"ם בתשובה הנזכרת שכתב וז"ל ואם כן בנד"ד שהיה איש ידוע וניכר למעידו שהיה ניכר להם בחייו והכירוהו בט"ע שהיה כולו שלם בלתי חבול בפניו וכו' אפילו אם היה ידוע לנו שעלה זמן הרבה קודם שמצאו שרינן כ"ש כשהוא ספק אם עלה זמן רב מקודם דתלינן שעתה עלה ע"כ ר"ל דמיירי דהיו עדיו רגילין עמו בחיים חיותו והם יודעין ומכירין ורגילין עמו דבכה"ג אפילו באשתהי ודאי שרינן כ"ש בספק אשתהי וס"ל להרב מוהרא"ם דליכא מאן דפליג בהא ר"ת וכולהו מודו בהא דמעידין אפילו לאחר ג' ימים וזו היא דרך ישרה שבירר לו הרב מוהרא"ם בפי' תשובת מוהר"ם בשם ר"ת בההיא דלאו באדם ניכר וידוע למעידו וכו' ודלא כהרב מוהרח"ש שכתב על זה הפירוש השני וז"ל אמנם מה שכתבתי תחלה נראה יותר ע"כ איך שיהיה תבנא לדיננא בדינא דהאי אתתא ותצא דינה דשריא למהך להתנסבא לכל גבר די חצבי ושום איניש לא ימחה בידה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הצעיר צדקה חוצין סימן י"א במותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימין לתתא כד אתת קדמנא האשה מרים בת יצחק ואחר האיום והגיזום כדחזי עמדה על רגלה והעמידה על עצמה ועל יהדותה איך היא דרה בעיר כנאקין ונתאכסן אצלה בביתה יצחק בכ"ר כליף עבדוש שהיה הוא וחמיו בעיר זהואו ישלחו חמיו אליה הצורף ליצחק חתנו להביא חמותו מבגדאד ובא לעיר כנאקין ללכת משם לבגדאד ונתאכסן בבית האשה מרים קודם פורים שנים ושלשה ימים, וביום א' שיצא משם ויהי הגשם על הארץ וחזר לכנאקין, וביום ב' יצא וגם היה הגשם על הארץ ואחר כמה ימים באה חמותו לכנאקין ושאלה לה האשה מרים על חתנה יצחק ואמרה לה שלא ראתה אותו בדרך, אחר כמה ימים בא גוי אחד אצל הגויה חורי שהיא שכנתא ומגרת ביתה והאשה מרים היתה אופה מצות לצורך פסח ובעודה שהיתה אופה שמעה שהגוי מספר לגויה חורי ג'קיני אי לרמשלר כורדיתפא והיא היתה ידה עוסקת בבצק ולא יכלה להניח העסה לבא אצל הגוי ולחקור על הענין הנדבר, ובאה האשה חורי וספרה למרים ואמרה לה ג'קיני או לדמשלד והלכה האשה מרים ושאלה לגוי סן גורדי והשיב שהוא ראהו הרוג לגקיני תחת ההר והגוי היה מכיר ליצחק הנז' שהיה עושה להם טבעות כסף צייגה והיו קורין אותו גקיני באותם המקומות כל זה העידה מרים הנזכר עוד באותו יום בא אלינו חמיו של יצחק והעיד אחר האיום והגזום איך היה בעיר זהוו עובר בשוק ועבר גוי אחד ששמו שעבאן א' רוכב על סוס שהיה מכירו לאליה ואמר לו אלויש אני ראיתי חתנך הרוג תחת ההר ושחוט בצוארו טאזה והוא לבוש שאל שחור חתוך חתיכות ורציתי לקוברו אח"כ הייתי מתיירא והנחתיו ע"כ העיד חמיו ונשאלתי כדת מה לעשות ומה יהיה משפט העגונה אשת יצחק הנזכר אי שרייא לאנסובי על פי עדות אלו או לא יורנו רבינו ושכמ"ה. תשובה איכא לאסתפוקי בעדות האשה מרים כמה ספיקי א' שלא הזכיר הגוי. שמו