צדקה ומשפט חלק א קנח

לא הוי הכי ונראה מבין ריסי עיניו דבעי למימר דמאי דכתב בתשובות הרמב"ן דבעינן שראיתו מיד לאו דוקא דתוך שעה מיקרי מיד ובהכי לא סתרי אהדדי תשובת אלו אבל כד דייקת שפיר אי אפשר להלום תירוץ זה דהא איהו כתב בתשובה זו דאין משיאין על פי עדות זו אלא במעמידין שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו והכירוהו ע"כ וא"כ תינח דמצינן לפרושי להאי דראוהו מיד דתוך שעה מיירי אמנם מ"ש שפלטוהו המים לעיניהם קשה להילמו דאמאי צריך שיפלוט אותו המים לעיניהם, אמנם התירוץ הנכון לפי עניות דעתי דמ"ש הרשב"א בתשובה זו שפלטותו המים לעיניהם הוא דאל"כ חיישינן דאי חזייה בתר הכי שפלטו הים איכא למיחש לספק אשתהי ובספק אשתהי ס"ל להרשב"א דאפילו אם נישאת תצא כמבואר בתשובת הריב"ש שהביא מר"ן שכתב בשם הרשב"א כן, ובשלמא אי איכא עד אחד שראהו מיד שפלטו הים ואפילו שלא הכירו שהוא פלוני ובא אח"כ עד בתוך שעה לעלייתו מן המים שהעיד לו העד א' דלא אשתהי שעה אחת והעד הב' הכירו בט"ע או בסימנים שהוא פ' אעפ"י שלא ידע איהו אי אשתהי שעה אחת או לא בהצטרפות עד הא' שמעיד לו שזה המת לא אשתהי שעה והוא ראהו מיד בעלייתו מן המים בהכי סגי להתיר אשה זו, אבל אי ליכא עד ראייה בעלייתו מן המים לא סגי בעדות הב' לחוד דדילמא אשתהי שעה אחת ותפח מש"ה כתב הרשב"א דבעינן שיעידו שראוהו שפלטו המים לעיניהם, דאל"כ במה יודע דלא אשתהי ודילמא אשתהי ותפח ואה"נ דאי ידעינן ודאי דלא אשתהי אלא שעה אחת שרי לדעת הרשב"א ואיך יתברר זה אם לא ראהו מיד בעלייתו מן המים אם ראהו אח"כ דילמא אשתהי יותר משעה אלא מיירי בדאיכא עד אחד שראהו לזה בעלייתו ולא הכירו ובא רעהו וחקרו והעיד שהוא פ' אעג"ב דהב' לא ראהו מיד בעלייתו הרי ידעינן מפי הא' דלית ליה שעתא ולא אשתהי כלל וזה כוונת הרשב"א שכתב דמעידין שפלטתו המים לעיניהם וכו' דאל"כ חוששין בין זמן שפלטהו המים לזמן שראהו תפח וכו' וכך הם דברי הר"ן בתשובה שכתב וז"ל מסתברא לי שאין ענין זה לנדון זה דכיון דאין שיעורו אלא שעה אחת אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי שישתה יותר משעה אחת ע"כ ואה"נ דלא בעינן שיפלטהו הים לעיניהם של אותם עדים שהכירוהו אלא בפני אחר שלא הכירו סגי ומאי דנקט הרשב"א שפלטו הים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו לאו דוקא נקט ואורחא דמלתא נקט דלא בעי לאוקמה בשתי כיתי עדים מיירי דחד מעיד בפניו שפלטו הים ואידך מעיד שהכירוהו שהוא פלוני ואוקמא בחד סהדא שמעיד שראהו מיד בעלותו והכירו וכו' ובהכי ניחא ולא קשה מה שהקשה הרב מוהרח"ש בסתירת תשובות אלו. וא"כ לכאורה נר' דבנד"ד בשעה שבא בנימין שהיה מכירו וראהו היה יותר משעה בודאי לאחר שפלטוהו המים, דהא בתחלה ראתה אותו הגויה וראתה נבלתו מושלכת על שפת הים ובאה לעיר וצעקה ונתקבצו אנשים וראו אותו, אח"כ שלחו והביאו היהודים שבעיר ובאו וראו אותו והכירו שהוא יהודי אבל לא ידעו מי הוא ושלחו אחר בנימין והכירו שהוא ובודאי שמשעה שראתה אותו הגויה ועד שבא בנימין עבר עליו יותר משעה ואפשר נמי דהגויה לא ראתה אותו תיכף שפלטוהו המים אלא אשתהי יותר משעה א"כ הרי אשתהי בודאי ואפילו בספק אשתהי אזלינן לחומרא כ"ש בודאי אשתהי זהו מה שנראה לכאורה, ואחר העיון נראה דלא חיישינן להכי בנ"ד כיון דהעד אמר סימנין מובהקים דהעיד שהיה לו תבלול בעינו דהוי סימן מובהק ואף דאיש קצר וזקנו שחורה וזלדקן לא הוו סימנים מובהקים להתיר אשה עליהם כמבואר בפוסקים ואין צורך להאריך ולהעתיק דבריהם, מ"מ עיור בעינו הוי סימן מובהק וכמ"ש מר"ן בשם הרב בעל תרומת הדשן בגוי מסל"ת שאמר שסמוך לאותו כפר נהרג יהודי אחד שהיה לו עין אחת עוורת וסתימה מאותו עין היה לו פצע וצלקת עד סמוך לפה וקודם לכן נאבד יהודי שיש בו כל סימנין אלו והתיר אשתו על פי עדות זה, והביא ראייה מא"ז שהתיר בהסיח הגוי שמצא הרוג והגיד על פרצופו וחוטמו וגבשושית היה על חוטמו, ובתשובת הרב מוהר"ב התיר בא' שהלך לבקש יהודי אחד שנטבע בנהר ומצא איש אחד מת ויען כי לא היה בה ט"ע חתך ידו והביאה לעיר ואשה אחת אמרה זהו ידו של פלוני שהיה אצבעו עקומה מחמת חולי שהיה באצבעו וכתב דעקמומית האצבע ורושם בצדו הוו סימנין מובהקים, ובכתבי מוהר"ר ישראל כתוב בסי' רכ"ד דחוטמו שקוע הרבה דהיינו כותל ב' עיניו כאחת הוי סימן מובהק וכו' והרב כנה"ג כתב בשם מוהר"ם מפדואה דיש על עיניו כמו עדשה עגולה הוי סימן וגם. חסר אצבע ויתר אצבע הוי סימן מובהק וא"כ בנ"ד שהעיד העד שהיה תבלול בעיניו וגם העיד העד שהיה מעיר סנא ומבבל בא ליקח נדבה וכן הוא בבעלה של אשה זאת שהיה מעיר סינא ובא לבבל ונשא אשה ואח"כ הלך לאותם המקומות ליקח מהם נדבה