צדקה ומשפט חלק א קנז

אין מעידין ומ"ש דה"מ דכי אסקיהו וחזינהו לשעתיה הכוונה כל שעה ראשונה שרי ואחר כניסת שעה ב' לא שרי אבל לגרסת הנ"י בהרמב"ם שגורס דאם שהה שעה אחת אין מעידין עליו מוכח דמפרש דמאי דאמרינן בגמ' וה"מ דכי אסקוהו וחזייהו לשעתיה דלאי שעה ממש קאמר אלא הכונה שראוהו מיד שעלה מן המים שלא שהה אפי' שעה אחת והכי הוי לישנא דהרב הנ"י שכתב וז"ל וה"מ היכא דאסקוה וחזיוהו לשעתה זה הלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שעלה ביבשה אבל אם שהה אפילו שעה אחת אחר שעלה ליבשה אין מעידין עליו ע"כ. ובאמת דקשיא לי מה שסיים נ"י על זה וז"ל וכך נראה מדברי הרי"ף שאין מעידין עליו לאחר שעה אחת ע"כ והיכי כתב וכן נראה מדברי הרי"ף והא לדברי הרי"ף אחר שעה הוא דאין מעידין הא כל שעה ראשונה אפי' עד סופה מעידין ואלו למאי דכתב הנ"י ז"ל ברישא אפי' שהה שעה אחת אין מעידין ואפילו קשה לזוויג סברא זו דהרי"ף עם סברא קמייתא. ועוד קשה לי דמהיכא משמע ליה מדברי הרי"ף דס"ל הכי והא הרי"ף ז"ל לישנא דתלמודא נקט ומה שיפורש בדברי הגמרא יפורש בדבריו וכיון דכבר כתב ברישא עמ"ש בגמרא וה"מ דכי אסקוה חזיוהו בשעתיה דזה הלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שעלה ליבשה מה נתחדש לו יותר בדברי הרי"ף עד שהוצרך לומר וכן נראה מדברי הרי"ף מוכח דכתב הרי"ף לשון מחודש מלשון הגמרא. ונראה לתרץ דלישנא דתלמודא משונה מלשון הרי"ף דלישנא דתלמודא הוי כהאי לישנא וה"מ דכי אסקוה וחזינהו בשעתיה ולא מוכח כולי האי מהאי לישנא שראו אותו מיד בשעת עלייתו דאפשר דבשעת עלייה ממש לא חזינהו ולא ראו העדים ואחר עלייתו בתוך אותה שעה ראוהו העדים והכורוהו אבל הר הרי"ף ז"ל היפך הלשון וכתב וה"מ היכא שראוהו בעלייתו מן המים ולא שהה כלל ומש"ה נתחדש לו יותר כדברי הרי"ף מלישנא דתלמודא ומה שכתב וכן נראה מדברי הרי"ף שאין מעידין עליו לאחר שעה ע"כ ר"ל שאין מעידין לאחר ששהה שעה אחת דאפילו בשהיית שעה אחת אין מעידין עליו וזהו כסברא קמייתא ממש שכתב דמוכח מלישנא דתלמודא דאם שהה שעה אחת אין מעידין עליו הכלל העולה מדברי הרב הנ"י שדעת הרי"ף והרמב"ם דאין מעידין אלא כשראוהו מיד שעלה מן המים ולא שהה כלל דאם שהה אפי' שעה א' אין מעידין ויש להסתפק בדעת הנ"י אם שהה חצי שעה או פחות מהשעה מעט אי מהני או לאו דבדבריו קשיא דיוקא אדיוקא דברישא כתב וה"מ דכי אסקוה חזיוכו בשעתיה זה הלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שעלה ביבשה ע"כ, אלמא דבעינן דחזינהו ממש בעלייתו מן המים שלא ישהה אפי' רביע שעה והדר קאמר אבל אם שהה במים ג' ימים ושהה אפי' שעה אחת אחר שעלה אין מעידין עליו ע"כ, מוכח דדוקא בשהה שעה אחת ממש אין מעידין הא פחות משעה מעידין וזה היפך מה שכתב ברישא, ואפשר דאה"נ דבעינן דחזינהו ממש בעלייתו בלתי שהיה כלל ומ"ש בסיפא דאם שהה אפילו שעה אחת לא מהני לאו דוקא ואפילו פחות נמי, וזה נראה ממש דזו היא סברת הטור שלא הזכיר שעה אחת שכך כתב והיא שראהו מיד אחר עלייתו מן המים וכו' ומדלא הזכיר שהיות שעה מוכח דס"ל דלא בעינן שהייה כלל, אבל הריב"ש ז"ל כתב בשם הרשב"א כדעת הרי"ף דלא בעי שהייה כלל אלא שיראוהו ממש בעלייתו מן המים והרמב"ם פליג ומכשיר בשהיית שעה אחת. והנה מדברי תשובת הריב"ש שכתבנו מוכח שדעת הרשב"א להכשיר בשהיית שעה אחת כדעת הרמב"ם ושלא כדעת הרי"ף דסבר דבעינן שלא ישהה כלל וזה הוי הפך מ"ש הרשב"א בתשובה והיא בתשובות הרמב"ן סי' קכ"ח וז"ל וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפילו עד אחד ישראל ואפילו שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו הים אלא במעידין שפלטוהו המים לעיניהם יראוהו מיד והכירוהו דאל"כ חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראהו תפח ונשתנית צורתו וכמו שאמרו בפ' האשה וה"מ דאסקוה וחזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח וכן כתב באותה תשובה לעיל וצריך לחקור כיצד העיד ומתי ראהו מת אם מיד שפלטו הים או לאחר שפלטו ע"כ. הרי בהדיא שדעת הרשב"א כהרי"ף שלא ישהה כלל אלא שפלטו הים לעיניהם וזה הפך מ"ש הריב"ש בשמו, והרב הגדול מוהרח"ש בקונטריס עגונה דאתתא עמד בזה ונפש היפה שיירפה חייה שכתב דלכאורה נראה מתשובה זו דהרמב"ן דבעינן שראהו מיד אמנם מדברי הריב"ש בשם הרשב"א לא משמע דבעינן מיד אלא תוך שעה גמורה מעידין ע"כ ולא ידעתי איך הינח לו בסתירת תשובת אלו, ולמה כתב לכאורה נראה דמוכח דלמסקנא