צדקה ומשפט חלק א קנו

שנטבע ולא נמצא עוד ולא שם על לבו לילך ולחפש אחריו להיכן יצא גוייתו וחזר ישראל חבירו לאחור והביא מטלטלים ומלבושים שלו למחנינו לתלי וכל זה סיפר לחמותו מה שאירע לו וחפשנו אחר אלו הדברים ובא ישראל א' ששמו שמואל בן שמזין והעיר בפנינו ואמר אני וישראל א' וגוי א' היינו הולכים על שפת הנהר והגענו למקום א' אצל שפת הנהר ומצאנו חפירה אחת כמו קבר ואמר לנו גוי א' שהיה עמנו יש גוייה אחת בכאן תחת האבן ואני וחברי קברנו אותה הגוייה באותה הזמן שנטבע ישראל ועתה ברור הוא שנחנק כי נהר של בדינאן הוא נהר גדול ומי שנטבע ואינו יודע לשוט אינו יוצא ממנו בחיים ע"כ תופס הכתב ששלחו מחולי לידינו על יד חמותו של יש ישראל, וראינו בעדות זו שאין בה כדי להתיר, שמה שהעיד היהודי שנטבע בפניו לא מהני עדותו להתיר האשה דאנן קייל"ן שמי שטבע במים שאין להם סוף אשתו אסורה וכבר ידוע מ"ש הטור בא"ה סי' י"ז דין ל"ב וז"ל ראוהו שנפל למים שאין להם סוף והרי הם גדולים כ"כ עד שהעומד על שפתיו אינו יכול לראות כל ארבע רוחותיו אין מעידין עליו שמא יצא לצד אחר והוא מדברי הגמ' שם דאמרינן היכי דמז מים שיש להם סוף אמר אביי כל שהעומד ורואה מד' רוחותיו ופירש"י אשתו אסורה שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו דסבר ר"מ אדם יכול לחיות אבל במים שאין להם סוף מודה ר"י דאסורה שמא יצא למרחוק ולא ראוהו ע"כ, ונהר בדיגאן גדול הוא כ"כ עד שהעומד על שפתיו אינו יכול לראות כל ד' רוחותיו וכיון שלא העיד העד שפלט אותו המים וראה נבלתו אין להתירה על פי עדותו, ושלחו עוד כתבים לאותם המקומות לתור ולדרוש על ענין זה האיש המסכן אם יש עדות לאחר שראהו נבלתו והכירו בט"ע או בסימני' והלך גיסו של ישראל ששמו גומעא בן עבדו לאותם העיירות וחקר ודרשאהם על ענין זה האיש ישראל שנטבע אם יש עדות ברורה ושלחו מהם כתב לי אנכי העבד וזה נוסח הכתב האילן הגדול הרב הגדול מוהר"ר צדקה חוצין נרו' אחרי עתרת החיים והשלום ידיע ליהוי לך שזה גומעא ן' עבדו בא למחנינו קודש ושאל בעד האיש שטבע בנהר בדיגאן והלך אצל מ' אברהם לתולו וכו' והקהל אמרו בשביל גומעא שתלך לבדיגאן ותשאל וקם והלך גומאה וחזר כמה עיירות וכפרים עד שהלך לעיר א' ושמה היזאן וחקר ודרש ובאה אשה אחת גויה אמרה על מה אתם שואלים והיא לפי תימה אמרה היום משתי שנים יום א' הייתי על שפת הנהר וראיתי גוייה אחת מוטלת על שפת הים והלכתי וצעקתי בעיר ונקבצו אנשי העיר וראו אותו והכירו שהוא יהודי אבל לא ידעו מי הוא אבל איש אחר בנימין שמו שהיה מעיר אחרת והיה מכירו בשביל שהיה אכסניא שלו יום שהלך מאצלו ואותו היום נטבע בנהר ושאלו אחר בנימין וראה אותו והכירו ואמר להם שהוא מאנשי סנא ומבבל בא בשביל נדבה ולקחו סימנים שלו וקברו אותו וספרו היהודים ובנימין לגומעא כל זה וכששמע גומעא כך אמר למען ה' תבאו והעידו כמו שראיתם והלכו והעידו לפני מ' חיים ומ' חיים כתב למ' אברהם וכתבו לנומעא והביא השטרות בידו וחזר למחנה קדשינו וראינו השטרות ולא האמננו אותו, וקמתי אני העבד ושכרנו גוי א' בשביל מצוה ושלחנו אחר האנשים בכח התורה ובאו לפנינו אנחנו ח"מ יצחק ן' גומעא ונסים אנחנו והאיש בנימין הנז' ואמרו העון תלוי בצוארינו אם לא ראינו אותו וקברנו אותו וזה תוארו איש קצר וזלדקן וזקנו שחורה ובעין ימין יש תבלול בעינו, על כן יורנו רבינו אם על פי זה עדות זו מותרת האשה לינשא או לא ושכמ"ה. תשובה יש להסתפק בעדות זה ג' ספיקי אחד שלא הוזכר בעדות בנימין וחביריו שמו ושם אביו של ישראל הנזכר, ב' אם סמנים אלו מהני להתיר אשה זו לפי שבעלה של אשה זו יש בו כל סמנים שהוא קצר וזקנו שחורה וזלדקן ובעינו תבלול שיש בה. כמו עדשה שהיא בולטת בתוך השחור של עין ימין: ג' איכא לספוקי שמא דאהו בנימין הנז' לאחר כמה שעות שפלטו הים ואנן בעינן דחזינהו בשעתיה, ונבאר עתה הספק הג' דלכאורה נראה דאסורה דהרב הנ"י כתב בשם הרי"ף דאם שהה אפילו שעה אחת אחר שעלה ליבשה אין מעידין עליו והכי אמרינן דאי אשתהי מתפח תפח ומשתנה וכסבורים בו שהוא ראובן ואינו אלא שמעון והרב הנ"י גורם כדברי הרמב"ם הכי ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעה ונתפח אין מעידין עליו, אבל הר"ן ז"ל בתשובה כתב שמה שכתוב בקצת ספרי הרמב"ם בד' שעות מלת ב"ד ס"ס וצ"ל אם שהה שעות וכתב שהטעם שהכתב הרמב"ם אם שהה שעות משום דאמרינן בגמ' דהמ' דכי אסקוהו חזינהו בשעתיה משמע דדוקא כשראהו באותה שעה אבל בששהה עד שעה שניה דהיינו שעות חיישינן שנשתנה ע"כ. ונראה מדבריו דכל שעה א' ואפי' בשתלום השעה ממש מעידין אבל אם נכנסה שעה ב' מעט