צדקה ומשפט חלק א קנג

על שמריו שליו בביתו ורענן בהיכלו ובתו קטנה עמו מפתו תאכל ומכוסו תשתה מלחם אביה תאכל משא"כ בנ"ד שהבת נתנה אביה לאשתו בכתובתה והוא איש עני ואשתו הלכה לעיר אחרת ומכרה בתה מחמת דוחקה והאיש הקונה אותה קדשה פן יקראה אסון וימירו אותה בודאי דאנן סהדי דניחא ליה לאב בהנך קדושי ומוחל על זכותו שזיכתה לו תורה בכסף קדושיה ולפחות הויא ספק מקודשת ולכן לא מלאני לבי להקל בלי גט. שוב עיינתי בספרי הפוסקים שנתעצמו גאוני עולם בכעין נ"ד דמי שהלך למ"ה ועזב את בתו קטנה בבית איש אחד והאיש ההוא ואשתו קדשו הבת הקטנה לבחור אחד ואח"כ נתקוטטו עם הבחור ויוציאו אותו החוצה וילמדו את הילדה למאן ומיאנה בפני ג' חכמים והתירוה לינשא בלא גט והרב מוהר"י אדרב"י סי' שס"ו התירה לינשא בלא גט דאית בה ס"ס ספק ואם הלכה כהרי"ף הרמב"ם דקטנה שנתקדשה בלא דעת אביה דאפי' נתרצה אח"כ לא מהני או הלכה כרבוותא דפליגי עליה וס"ל דאם נתרצה אב אח"כ חלו הקדושין, ואת"ל דהלכתא כרבוותא דפליגי עליה דהרי"ף איכא למוקי דאעג"ב דחיישינן לנתרצה האב איכא לספוקי שמא הריצוי הוי לאחר מיאון או קודם מיאון ואם הוא לאחר מיאון לא מהני רוצוי דאב וס"ס אזלינן ביה לקולא זהו תורף דבריו. ואני שמעתי ולא אבין א) דהא גם להרמ"ה והרא"ש דפליגי על הרי"ף והרמב"ם וס"ל דאם נתרצה האב אחר כך מהני יודו הם ז"ל דלא חיישינן לשמא יתרצה האב אא"כ ידענו בבירור שנתרצה כמבואר בתשובת מר"ן שאלה ז' דהא הם פסקו כעולא ולא כרב ושמואל, ואפשר דמהר"י אדרבי קאמר להנך רבוותא דפסקו כרב ושמואל דחיישינן לשמא יתרצה האב ולא לסברת הרמ"ה והרא"ש, ואכתי קשה דהא מוכח מכל הפוסקים דלית דחש להאי סברא שהביא הרי"ף לאותם גאונים שפסקו כרב ושמואל, איך שיהיה בנ"ד דליכא מיאון דהבת לא מיאנה בו קודם שיתרצה האב ליכא האי ס"ס שכתב הרב ובנ"ד נראה דבעיא גט לדעת הרב הנזכר, והרב כנה"ג כתב בנדון הרב מוהר"י אדרבי באותה הנערה שמיאנה בבחור שיש מן החכמים שהיו סוברים שצריכה גט ויש מהם שהיו סוברים שאינה צריכה גט אעג"ב דאפשר למיקם עלה דמלתא לשלוח כתב לאבי הנערה אם שמע ונתרצה ויש מהם שהיו סבורין שישלחו כתב לאב אם שמע ונתרצה וכו' וכתב דהרשד"ם ז"ל והרב מוהר"ש הלוי ומוהר"ר יצחק אשכנזי הסכימו שצריכה גט והרש"ך ומוהר"י אדרבי הסכימו שאינה צריכה גט ע"כ. וכבר כתבנו דאף להרש"ך ומוהר"י אדרבי דהסכימו שאינה צריכה גט ע"כ לא קאמר אלא בנדון דדהו דמיאנה הבת קודם ששמע האב אבל בנדון דידן דליכא מיאון כ"ע מודו דאין לפוטרה בלא גט. מעתה הדרי בי למ"ש שם המרדכי בתשובה בקטנה דאשתאל עלה קדמנא דאזל אבוה למ"ה ושבק ביתו ריקם וכו', וכתב עוד ועתה לפי דרכינו תועיל קדושין אלו שלא תצא ממנו אם לא בגט או מיאון או שיבא אביה בימי קטנות קודם גדלותה יימחה מיד ששמע אבל שמע ושתק ולא מיחה כיון שעבר שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות וכ"כ התו' צריכה גט שמא נתרצה האב נראה לפרש מיד כששמע האב ושתק אבל אם מחה מאי הוה ליה למעבד ע"כ, ולפי פשוטן של דברים נראה דהרב ז"ל סברתו כאותם הגאונים שהביא הרי"ף שפסקו כרב ושמואל דאמרו חיישינן שמא נתרצה האב ולא כעולא. שוב ראיתי להרב כנה"ג בהגהת ב"י סעיף ט"ל שכתב דהרב מוהרשד"ם א"ה סי' ר"ו והרש"ך ח"ב סי' ו' והרב מוהראנ"ח בח"א סי' א' פלפלו הרבה בתשובה זו דהמרדכי והעלו דהריב"ש ז"ל סי' קצ"ג ות"ה סי' ר"ח חולקים על תשובה זו ושאפילו בעל תשובה זו לא אמר דינו אלא לרב ושמואל וס"ל כדעת הגאונים שהביא הרי"ף שפסקו כרב ושמואל וכתבו עוד דאת"ל שבעל תשובה זו לכ"ע אמרה אליבא דעולא לאו להצריכה גט אלא מיאון ואפילו את"ל דלהצריכה גט קאמר אליבא דעולא דוקא כשלא מיחא הוא או הבת דאם מיחא היא או מיחתה הבת קודם ששמע אינה מקודשת וכל שיש עדות שהאב לא שמע רק אחר מיאון הבת אין כאן בית מיחוש ואפילו בלתי עדות י"ל דלא חייש בעל תשובה זו לדילמא שמע דמן הסתם אין לנו לומר שמא שמע וכעת אין בידי ספרים אלו לעיין הדברים בשורשן. וכתב עוד הרב כנה"ג דהרב יצחק אשכנזי בתשובה ב"י כתב דכ"ע מודו לתשובה זו **( א) עי' לעיל סי' ח' מ"ש הרב המחבר על תשובת מהר"י אדרבי זו המגיה)**