צדקה ומשפט חלק א קמט

שוב ראיתי דאכתי קשים דבריו לשמוע דהיכי התור מכח ספק ספיקא והא ליכא ס"ס דאת"ל שמא נתרצה האב קודם מיאון תו ליכא לאסתפוקי שמא הלכה כעולא דאפילו נתרצה האב לא מהני, דע"כ לא קאמר עולא אלא בהיה אביה כאן ולא הלך למ"ה לשיטת בה"ג ולמי שנמשכו אחר סברתו ואי הכי נמי אי ידעינן שמיאנה קודם שמועתו מהני לדעת מוהרי"ק ורבינו יעקב דבמיאון לחודיה שריא בלא גט אבל היכא דמספקא לן אם נתרצה האב קודם מיאון א"כ פשיטא דאסור וליכא ס"ס, ואפילו למ"ש הרב מוהראנ"ח דאפילו בלתי עדות שיעידו דהאב שמע אחר מיאון הבת שרי דמן הסתם אין לנו לחוש שמא שמע האב וכ"ש שכבר מיאנה עכ"ז לא הונח לנו דברי הרב מוהר"י אדרבי דאיהו קאמר דאף את"ל שנתרצה האב קודם מיאון שרי דשמא הלכה כעולא דס"ל דאף אם נתרצה האב לא מהני וזה דלא כבה"ג ודלא כמוהרו"ק ובעת"ה ולא כהמרדכי. ותמיהא לי טובא דברי הרב כנה"ג שכתב בס"ק שדברי מוהרי"ק ות"ה מיירי כשאביה במ"ה ואפילו בזה אינן שוין בטעמן שבעל ת"ה כתב הטעם שמקודשת בגדולה דחיישינן שמא לאחר גדלות בא עליה המקדש לשם קדושין ואף באינו בעיר חיישינן שבא בצנעא ובעל הא אם ידוע לנו שלא בעל לאחר שגדלה אינה מקודשת ואפילו בסתמא גמגם בסוף דבריו, ומוהרי"ק סובר דאפילו לא בא עליה אחר שגדלה כל שהקדושין קיימין בשעת גדלות הויא מקודשת ואפי' באין הקדושין קיימין חשש להחמיר בסוף דבריו וכו' ואנכי הרואה דהרב בעל ת"ה נמי אזיל בשיטה זו דאפי'. לא בעל אחר שגדלה חשש להחמיר מהא דבה"ג דהוו קידושין דתקינו לה רבנן נישואין בקטנותה באזל אביה למ"ה אלא דבעא הרב למימר בסיפא טעמא אחרינא להתיר בנ"ד לרווחא דמילתא שכתב ועוד דכיון שגדלה קודם שבא האב ומיאן וצווח יש לחוש שמא בא אותו רווק בצנעא אחר שגדלה ובא עליה לאחר שגדלה וכו' והביא ראייה לזה מאשה שהלך בעלה למ"ה וילדה לאחר י"ב חדש דלא חיישינן לממזרות שמא בא בצנעא ונתעברה ממנו כתב אמנם בנ"ד יש לחלק דצריך לומר דשמא באו בצנעה ובעל בפני עדים וא"כ קלא הוה ליה למילתא ע"כ, ונהי דהאי טעמא בטיל דאיכא לפלוגי בין ההיא דנתעברה לאחר י"ב חדש לנ"ד ואפשר דליכא למיחש לשמא בא עליה בצנעא מ"מ מטעמא קמא מההיא דבה"ג איכא למיחש לקדושין אף בלא בא עליה כלל והוי קידושין כסברת הרב מוהרו"ק דאף באין הקדושין בעין בגדולתה חשש להחמיר, ועוד דהאי טעמא שכתב ת"ה וז"ל ותו דאיכא למיחש לקלא דקמי נישואין וכו' האי טעמא מחוורתא היא ולא בטיל וא"כ מהאי טעמא נמי חיישינן לקדושין אף בלא בעילה ולא איצטריך לומר שבא עליה בצנעא א"כ אף בידוע לנו שלא בא ובעל חיישינן לקדושין כדעת מוהרי"ק ות"ה לא פליג עליה בהא דלא כהרב כנה"ג דשוי פלוגתא בהא דאעג"ב דכתביה הרב ת"ה להאי טעמא דשמא בא עליה בצנעא לאו אהאי טעמא לחודיה סמיך אלא אטעמי קמאי סמיך ולהנהו טעמי אף בלא בעל בודאי הוי קדושין ודו"ק. שוב ראיתי בהריב"ש בסוף התשובה דסי' קצ"ג שכתב ובר מן דין אף אם לא נתן רשות האב לאשתו לקדש בנותיו כיון שהקטנה היתה עם אמה ואביה במקום רחוק יכולה האם לקדשה בלא דעת אביה וכמ"ש בה"ג והאריך בזה עיי"ש, והשתא ניחא ולק"מ מה שהקשינו על הריב"ש ז"ל דאמאי לא הביא דבה"ג ז"ל הצעיר צדקה חוצין סימן ט' נדרשתי לאשר שאלוני מעיר כרכוך שאלה ראובן היה לו אשה ולה שתי בנות ואשתו היתה אשה רעה ורצה לגרש אותה והיא תובעת כתובתה ואין לו לפרוע כתובתה ונתן לה שתי הבנות במקום כתיבתה ונתן לה גט כריתות ושלחה מביתו ויצאה והיתה בעיר אחרת ובת אחת היתה קטנה ומכרה אותה לאיש יהודי במקום שלא היה אבי הבת ואם הבנות נשתמדה והמירה דתה ונשארה הבת אצל הקונה אותה והבת היא כבת שש כבת שבע ובא שוחט אחד ואמר ליהודי הקונה הבת תתן לה קדושין לבת שלא תבא אמה ותאמר אני רוצה בתי ותקח אותה בדין הגוים ותעשנה גויה ועמד וקדש אותה בפני עדים כשרים ונתן קדושין ביד הבת וכתב לה כתובה ועשה לה נשואין ואחר כך הביא הבת ונתנה לאביה ואביה לא ידע בקדושיה ולא בנישואיה אבל המקדש לא בא עליה עתה יורנו רבנו אם הבת הויא מקודשת או לא לפי