צדקה ומשפט חלק א קמח

למפרע אלא צריך שבשעת קדושין יהא מרוצה האב ולסברא זו פשיטא דכיון דאב לא ידע ולא נתרצה באותם הקדישין פשיטא דלא בעיא גיטא דאפילו מיאון אינה צריכה וספק אם הלכה כדעת הפוסקים כרב ושמואל דאם נתרצה האב אח"כ דהויא מקודשת ואת"ל דהלכה כרב ושמואל ספק אם הריצוי דאב הוי אחר מיאון בתו ולא בעיא גט כיון שמיאנה והופקעו הקדושין או אם הוי הרצוי קודם מיאון וס"ס אפילו דבאוריתא אזלינן ביה לקולא עיי"ש וכתב שהחכמים שהתירו אותה בלא גט ע"י מיאון נעשו שותפים להקב"ה במעשה בראשי' על דין אמת שדנו ע"כ. וא"כ בנ"ד מילתא דפשיטא דיש להקל לדעת הרב ז"ל דהא באפילו בספק אם יתרצה האב או לא התיר ואפילו בנתרצה בהדיא התיר מכח ספק ספיקא דשמא הריצוי היה לאחר מיאון הבת כ"ש בנ"ד דליכא ריצוי דאב כלל דהא מיחה כמה פעמים באפי סהדי וגם הבת מיאנה מקמיה דשמע אביה אם כן פשיטא דבנ"ד מותרת להנשא לאחר בלא גט והרב כנה"ג הביא ג' סברות בדין זה דיש מן החכמים דס"ל דאינה צריכה גט ומותרת במיאון לחודיה אעג"ב דאפשר למיקם עלה דמילתא לשלוח כתב לאבי הנערה אם יתרצה בקדושין או לא, והרש"ך ומוהר"י אדרבי בהאי שמה אזלי דשריא בלא גט במיאון לחודיה, ויש מי שסובר שישלחו כתב לאבי הנערה אם נתרצה בקידושין כיון דאפשר למיקם עלה דמלתא, ויש מן החכמים שצריכה גט ולדעת זה נמשכו הרב מוהרשד"ם סי' ר"ו וכן הסכים מוהר"ש הלוי ומוהר"י אשכנזי ע"כ, א"כ בנ"ד לדעת הרב מוהר"י אדרבו והרש"ך פשיטא דשרי במיאון לחודיה, ואף לדעת אותם הרבנים דסברי שישלחו כתב לאביה יודו בנ"ד ששלחו כתב לאביה ואביה גילה דעתו בהדיא דלא ניחא ליה בהנך קדושין ומיחא בהם א"כ ודאי דשריא לדידהו ואף לדעת הסוברים דצריכה גט מ"מ אחר דהאב גילה דעתו ומיחה באותם קדושין והבת מיאנה ואביה שמע אחר מיאוני בתו א"כ ודאי דליכא בית מיחוש באותם קדושין כמ"ש הרב כנה"ג בשם מוהראנ"ח וכתבנו לשונו לעיל, אבל תמהני טובא על הרב מוהר"י אדרבי דאיך התיר בנדון הנזכר מכח ס"ס ספק אם הלכה כעולא וא"כ אף בנתרצה האב אינה מקודשת ולא חש להביא דעת בה"ג והמרדכי דסברי דהיכא דהלך אביה למ"ה וקדשתה אמה או שאר קרובים דהויא מקודשת ומכ"ש אי שבק ביתו ריקם, ובנדון הרב איש עני היה והיה מחזר על הפתחים ובפרט כשחזר למצרים וראה שגדלו את בתו והחזיק להם טובה שקנו לה נדוניא ואומדן דעתא דניחא ליה להשיא בתו לאשר ייטב בעיניהם כמבואר בשאלה עיי"ש, א"כ פשיטא מילתא טובא לדעת בה"ג והמרדכי דתפשי בה קדושין דאנן סהדי דניחא ליה בקדושין אלו כמ"ש המרדכי א"כ תו ליכא ספק ספיקא שכתב הרב והתיר מכח ס"ס דודאי יודה עולא ורבינא דהויא מקודשת אפי' אם לא ידענו שנתרצה או לא כ"ש אם שמענו שנתרצה דמהני, ואיך כתב הרב דלעולא אף בנ"ד אפילו אם נתרצה האב אינה מקודשת והתיר הרב מכח ס"ס והא ליכא כי אם חד ספיקא דשמא נתרצה קודם המיאון או אחר המיאון, אבל את"ל בנתרצה קודם המיאון כבר תפשי בה קדושין אף לעולא כיון דאביה היה במ"ה ולדעת בה"ג הוי קדושין וצ"ע איך נעלם ממנו דברי בה"ג והמרדכי ותשובת הרב ת"ה סי' ר"ח שפסק בנ"ד להחמיר מכח ההיא דבה"ג. והרב מוהרי"ק בשורש ק"ו נשאל בקטנה שהלך אביה למ"ה וקדשתה אמה מדעתה ולא מיאנה עד שגדלה והעתיק שם תשובה מר"ת שכתב בספר הישר וז"ל ועל הקטנה שנישאת ואביה במ"ה נראה בעיני דקדושין דרבנן הוו וצריכה מיאון וכן פסק רב יהודה גאון, ומ"ש למעלה מאותו הפסק שקטנה שקדשה עצמה או השיאה עצמה בלא דעת אביה דאין קדושיה קדושין ולא נישואיה נישואין היינו לענין שאינה צריכה גט אבל מיאון צריכה וכו', הרי שדעת ר"ת כבה"ג וא"כ איך לא חש מוהר"י אדרבי לדברי בה"ג וגם מוהרי"ק עצמו הסכים לחוש לדעה בה"ג שדבריו דברי קבלה, ונראה לי דבדברי מוהרי"ק ז"ל יתורץ מה שהקשינו להרב מוהר"י אדרבי דאיהו נמי חייש להא דבה"ג דהוי קדושין בהלך אביה למ"ה וסובר כדברי ר"ת בס' הישר דע"כ לא חיישינן לקדושין אלא לענין להצריכה מיאון אבל לא לענין להצריכה גט וכמ"ש מוהרי"ק בהדיא בשם תשובת רבינו יעקב שהיא ר"ת והכי דייקי דברי בה"ג שכתב הרא"ש וז"ל והשתא לפי דברי בה"ג צריכה מיאון אם רוצה לצאת. מבעלה ולדברי התו' אפילו מיאון אינה צריכה ע"כ נראה דע"כ לא פליגי אלא אם צריכה מיאון אם לא אבל גט אינה צריכה לכ"ע וכן כתב הטור בשם השאלתות וז"ל קטנה שהלך אביה למדינת הים וכו' כתוב בשאלתות וכו' דהיו קידושין וצריכה מיאון ע"כ הרי דאף למאן דמחמיר בכה"ג הוא דוקא לענין מיאון והשתא ניחא דברי הרב' מוהר"י אדרבי דבנדון דידיה דמיאנה הבת התירה בלא גט.