צדקה ומשפט חלק א קמז

וכעת לא נמצא בידי ס' תשובות מוהרנא"ח לעיין יפה בדבריו דאמאי כתב דתשובה זו דהמרדכי פליגיא אתשובת הריב"ש ות"ה אי משום דהריב"ש פסק בנ"ד דלעולא דפסקינן כוותיה דס"ל דאפילו נתרצה האב אינה צריכה גט בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה א"כ פשיטא דלדידיה נתבטלו הקידושין בעובדא דאותה גרושה שקדשה בתה קטנה שלא מדעת אביה וכו' ואלו לדברי תשובת המרדכי אמרינן דאנן סהדי דניחא ליה והוו קידושין שנתקדשה אמה והרי טובא איכא בנייהו ולא דמו להדדי אפילו כי אוכלא לדינא דהמרדכי מיירי דאביה אזל למ"ה למקום רחוק ושבק ביתיה ריקם ומש"ה אמדינן דעתיה דניחא ליה שתתקדש בתו בלתי ידיעתו ותפסי בה קידושין ומכ"ש דהמוקדשת שקדשתה אמה ואמה היא בעלת דעת לא יכבה נרה בטח בה לב בעלה דבכה"ג בטיל בעלה לגבה ואיכא למימר דנתרצה האב בכל אשר תעשה ואי משום דלעולא אפילו נתרצה האב לא מהני ואילו המרדכי כתב דאיכא למימר דנתרצה האב בכל אשר תעשה מהא נמי לא איירא דשאני בההיא דנתקדשה שלא לדעת אביה דבשעת קידושין לא שמע האב ומש"ה אעג"ב דנתרצה לבסוף כששמע לא מהני לעולא דבשעת קדושין לא היה ריצוי דאב משא"כ בההיא דהמרדכי דאביה אזל למ"ה ושבק ביתיה ריקם בכה"ג אמרינן דודאי ניחא ליה לאב באלו הקדושין והוי כעומד בשעת קדושין ונתרצה ולא דמי להא דעולא דליכא גילוי מילתא בשעת קדושין דניחא ליה לאביו ועוד דלבה"ג אפילו דאזל אביה למ"ה לחודיה ולא שביק ביתה ריקן ס"ל לבה"ג דתקינו לה רבנן נישואין לבתו שלא מדעתו ובה"ג אשכחן דהיא מכח הסוברים כעולא דנתקדשה שלא לדעת אביה דלא חיישינן שמא נתרצה האב ואפ"ה ס"ל לבה"ג דמהני בהלך למ"ה ונתקדשה בתו שלא לדעתו והוי כההיא דהמרדכי ועדיפא מינה ההיא דהמרדכי דאית בה נמי דשבק ביתה ריקם א"כ ודאי דמהני קדושין אף לעולא דשניא היכא דאזל אביה למ"ה משא"כ בההיא דהריב"ש דאביה לא היה במ"ה דלא שכיחי שיירתא למיזל התם דהא שלחו אבי השדכן אחרי האב לעמד על קדושי בתו והוא שאל קרון לילך וכו' מוכח דהאב אינו כ"כ מקום רחוק ועוד דשלח להם שיביאו קרון שישלחו לו מוכח דלא ניחא ליה להתקדש בלא דעתו א"כ לא דמי הא דהריב"ש להא דהמרדכי ובבה"ג ולא פליגי אהדדי ויודה הריב"ש ז"ל להא דבה"ג ומרדכי והעיקר כדעת מוהר"ר יצחק אשכנזי שהביא הרב כנה"ג דסבר דלא ופליגי הריב"ש וח"ה אהא דהמרדכי כנעל"ד, גם מ"ש הרב מוהראנ"ח דהרב ת"ה סי' ר"ח פליג אהא דהמרדכי הם דברים תמוהים הרבה דאדרבא בנדון דידיה שם בראובן שמתה אשתו והניחה לו בת קטנה עשר שנים והניחה אביה אצל שמעון קרובו והרחיק נדוד ואותו הקרוב השיאה לאדם אחר וכו', והביא להא דעולא דרב ושמואל וכתב דפסקו כל הגאונים כעולא וכו' ואחר כך הביא להא דבה"ג והתו' ואשירי וכתב דמי יקל ראש נגד בה"ג וכו' ומכח ההיא דבה"ג חשש בנ"ד לאותם הקידושין. וא"כ במאי חולק הרב ת"ה אההיא דהמרדכי דהמרדכי אזיל כשטת בה"ג והרב ת"ה חש לה להא דבה"ג סוף דבר לא יכולתי לעמוד על סוף דעת הרב מוהרנא"ח דכתב וצידד דהריב"ש ות"ה פליגי בההיא דהמרדכי ואמאי ואין בידי אותו הספר לעיין בו כל הצורך איך שיהיה אף להרב מוהרנא"ח דכתב דאפשר דהריב"ש פליג אהא דהמרדכי מ"מ אם מיחה האב כששמע אי מיחתה הבת לכ"ע אין כאן בית מיחוש כלל וכן כתב דאם שמע האב אחר מיאון הבת ליכא חשש כלל ובנ"ד איכא סהדי שמיאנה הבת בפניהם ולא רצתה באותם קדושין כשהיא קטנה וגם איכא סהדי שמיחה האב באותם הקדושין ונתקוטט עם אותם שעשו הקדושין ואמר לבתו לא תבכו דאין ממש באותם הקידושין והרי הם בטלים כיון שהוא לא קדשה ומה שעשתה אמה אינו מועיל מכל זה מוכח שמיחה באותה קידושין והבת נמי מיאנה קודם ששמע האב א"כ לכ"ע ליכא למיחש לאותם הקידושין. והנה ראיתי להרב מוהר"י אדרבי בתשובה סי' שס"ו שנשאל בראובן שהיה עני ואשתו ילדה לו בת והלך למצרים ואשתו אין לאל ידה לגדל הבת ונתנה אותה לאדם א' שמתו בניו ולקח אותה לגדלה ולהשיאה ואחר שהיתה הבת כבת ז' חזר אביה לשם והכיר את בתו שגדלה אותו האיש ואשתו והחזיק להם טובה שגמלו חסד עם בתו ושהיו מתקנים לה נדוניא וחזר האב למצרים והניחה בידם וכ"ע ידעי שמסרה לידם להשיאה למי שירצו אבל לא עשאה שלוחים לכך ואותו האיש ואשתו בקשו בחור אחד וקדשו אותה לו ויהי כי ארכו הימים ונתקוטטו עם הבחור הנז' ולמדו אותה למאן ומיאנה בו בפני ג' חכמים והתירוה לינשא לאחר ועתה שאל השואל איך תצא בלא גט כיון שהיה שהות שאפשר ששמע האב בקדושי בתו והבחור צועק כי היא ארוסתו ואיך התירוה ממנו בלא גט והשיב הרב ז"ל שהיא מותרת בלא גט מכח ס"ס ספק אם הלכה כהרי"ף ושאר רבוותא דקטנה שנתקדשה עצמה בלא דעת אביה דאפילו נתרצה האב אינה מקודשת דאין קדושין חלין