צדקה ומשפט חלק א קמו

והנה עמ"ש הריב"ש לחלק בין היכא דאיתיה לאב הכא דאפשר דאמרינן דשתיקתו הויא כהודאה ולא מהני מחאתו שמיחה בסוף להיה במ"ה דלא בעינן שימחה בשעת שמיעה ואפי' שתק כששמע מהני מחאתו אח"כ וכתב אח"כ ואעג"ב דבנתקדשה שלא לדעת ונישאת שלא לדעת דאמר רב אוכלת בתרומה עד שיבוא אביה וימחה ומשמע ודאי דהוי קידושי ודאי כיון דאוכלת בתרומה דהוי איסורא דאורייתא וכו' וכן משמע שאין האב יכול למחות עוד דא"כ היה לנו לאוסרה בתרומה שמא ימחה כדאמר רב אסי לעיל וכו' עיי"ש נתרץ כדברי המרדכי וז"ל וכ"ת ניחוש שמא ימחה האב ממקומו וי"ל למחאה שלא בפניה לא חיישינן דאמרינן פ' האיש מקדש אמר רב אוכלת עד שיבא אביה וימחאו רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ע"כ לא פליגי אלא שמא יבא אביה וימחה הא למחות ממקומו לא חיישינן ע"כ עיי"ש בב"י א"ה דף ע' דכונת הריב"ש לומר דמשמע דכיון ששתק ולא מיחה דשתיקתו הויא הודאה ושוב אינו יכול למחות דאם איתא דיכול למחות עוד אחד שתיקה היכי אמר רב אוכלת בתרומה הא אפילו שתק ניחוש שמא ימחא אח"כ אלא ודאי כיון ששתק שוב אינו יכול א"כ בנדון דידיה נמי לא ליהני מחאה כיון ששתק בשעת שמיעה ותירץ דשאני התם דאביה כאן ומש"ה שתיקתו הויא הודאה משא"כ כשהוא בעיר אחרת לא הויא שתיקתו הודאה. א"כ בנ"ד דאיכא סהדי דמחה בקידושין בפני כמה בני אדם אף אם נאמר דשתק בשעת שמיעה מהני מחאתו דלבסוף כיון דליתיה במקום הקדושין אלא במדינה אחרת אבל נתרצה מיד כששמע נתרצה בהדיא ודאי דהוי קידושין אף אם מחא אח"כ ולא דמי להא דעולא דקיל"ן כותיה בקדשה עצמה שלא לדעת אביה דלא מהני אפילו נתרצה האב דשאני הכא דאביה במ"ה דבכה"ג ס"ל לבה"ג דעשו בה כיתומה בחיי האב דאנן סהדי דניחא ליה לאב בקדושי בתו אם הוא הלך למ"ה ותקינו רבנן לה נישואין בכה"ג אפילו לעולא וכן נראה דעת הטור דברי בה"ג אפילו לעולא איתנהו דהא לעיל הביא פלוגתא דהרי"ף פסק כעולא ושאר רבוותא סברי כרב ושמואל ואח"כ הביא להא דבה"ג שמעינן דבה"ג אף לעולא סבר דהויא מקודשת בהלך אביה למ"ה ועוד דבה"ג סבר כרבינא ודחה להא דרב ושמואל כמבואר בב"י דבה"ג הוי מהסוברים כעולא וכרבינא דדחה להא דרב ושמואל ואי הכי קשיא דהיכי הריב"ש ז"ל כתב בנדון דידיה דהאב היה במ"ה וכתב דלא מבעיא לעולא ולרבינא דודאי נתבטלו הקידושין אפילו נתרצה האב כששמע אלא אף לרב ושמואל דמהני נתרצה מ"מ בנ"ד כיון שמיחה ודאי דבטלו הקדושין עכת"ד וזה תימה כיון דבנ"ד היה האב במדינה אחרת אף לעולא מהני אם נתרצה האב לדעת בה"ג ואיך לא חש להא דבה"ג שדבריו דברי קבלה ולא חש להביאו והיכי כתב דלעולא דקיל"ן כוותיה לא הוי קדושין בנ"ד אף אם נתרצה האב וזה תימה. ונראה לתרץ דס"ל להריב"ש ז"ל דע"כ לא כתב בה"ג דהוי קדושין בהלך אביה למ"ה אלא בהלך אביה במקום רחוק הרבה דאי איפשר לאודועי ואז הויא כיתומה בחייו האב ותקינו לה רבנן בכה"ג אם נתרצה האב כל כמה דלא ידעינן שמיחה אבל בנדון הריב"ש דמוכח מדברי השאלה דלא היה אביה במקום רחוק הרבה דהא שלחו השדכן לאביה שיבא ויעמוד בנשואי בתו והוא רצה שישלחו לו קרון לישב: בו בכה"ג אית ליה להריב"ש דלא תקינו רבנן לה נישואין שלא מדעת אביה דאנן סהדי דבכה"ג לא ניחא ליה בקדושי בתו שלא ברשותו כיון דאפשר ליטול ממנו רשות והשיירות מצויות וכיון דשכיחי שיירתא אבעי להו לאודועי אבל כשהוא במ"ה ולא שכיחי שיירתא אמרינן דניחא ליה לקדשה והכי דייק דברי בה"ג שכתב שהלך אביה למ"ה וכתב הרא"ש דהוי כאלו מת אביה. וראיתי להרב כנה"ג בהגהת ב"י ס"ק ט"ל שכתב דהרב מוהרנא"ח פלפל הרבה בתשובה זו דהמרדכי שכתבנו לעיל דאזל אביה למ"ה ושבק ביתיה ריקם דאנן סהדי דניחיא ליה שיהו זוכין בכסף קידושיה וכו' וכתב עוד זו המקודשת בגזרת אמה בעלת דעת וכו' לא יכבה בלילה נורה בעלה בטל לגבה ואיכא למימר נתרצה האב בכל אשר תעשה וכו' ע"כ דתשובה זו דהמרדכי הריב"ש ז"ל בסי' קצ"ג ות"ה סי' ר"ח פליגי עליה ואפילו בעל תשובה זו לא אמר דינו אלא לרב ושמואל דס"ל כסברת הגאונים שכתב הרי"ף שפסקו כרב ושמואל ואת"ל שבעל תשובה זו לכ"ע אמרה להאי שמעתא ואפילו אליבא דעולא לאו להצריכה גט קאמר אלא להצריכה מיאון ואפי' את"ל דלהצריכה גט קאמר אליבא דעולא דוקא דכשלא מיחא האב או הבת דאם מיחה האב או הבת אינה מקודשת וכל שיש עדות שהאב לא שמע רק אחר מיאון, הבת אין כאן בית מיחוש כלל אפילו לדברי התשובה הזאת וכו' עיי"ש.