צדקה ומשפט חלק א קמה

והר"ן כתב לענין קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאתה אמה כתב בה"ג דהדא מילתא את שאלת קמיה רבנן ואמרו שפיר עבדת אמה דנישואין תקינו לה רבנן ואם קבלה נקבל אבל לא מצינו בשום מקום דתקינו לה רבנן נישואין. וגם המרדכי כתב דקטנה דאזל אביה למ"ה ושבק ביתיה ריקם אנן סהדי דניחא ליה במאי דאזדמנא ליה במילתא דלאו איהו טרח בה שיהו זוכין בכסף קידושה עיי"ש באורך בדברי המרדכי א"כ בנ"ד לכל הני רבוותא לבה"ג ולהמרדכי כולהו אית להו דתפשי בה קדושין בקטנה שהלך אביה למ"ה וקדשתה אמה ואביה הניח ביתו ריקם כמו בנ"ד וא"כ מי יקל ראש כנגדם להקל בנ"ד להתירה בלא גט ובפרט נגד בה"ג שדבריו דברי קבלה אינון וכן כתב הרב ת"ה אחר שהביא דברי בה"ג דאעג"ב דסמ"ג כתב דהתו' פליגי על בה"ג מי יקל ראש נגד בה"ג שדבריו דברי קבלה אינון כ"ש אם השאלתות סברי כוותיה והנה מאי דקשיא לן לעיל על הטור שכתב בפשיטות על השאלתות דסברי דהוו קדושין בהלך אביה למ"ה ואלו הרא"ש מספקא ליה כתב הרב ת"ה יש בידו תו' מב' פנים וכתבו בשם השאלתות דקטנה שהלך אביה למ"ה דהוי קדושין גם מוהר"ח כך כתב בשם השאלתות ובאשירי לא כתב כן ואפשר דאשו לא היה בידו שיטת התו' בקידושין כמו שיש בידי ואפילו הכי כתב דאיפשר דהשאלתות לא פליגי על בה"ג ע"כ. והשתא ניחא קושין דהטור שכתב כן בשם השאלתות הוה גריס כגרסת התוס' שהיה ביד הרב ת"ה שכך כתבו בשם השאלתות כמ"ש הטור בשמו אבל הרא"ש אביו לא היה בידו שטה זו שכתבו התו' בשם השאלתו' ולהכי נסתפק בדעתם ז"ל, איך שיהיה בנ"ד נראה לכאורה דהוי קדושין שקדשתה אמה ואף דליכא סהדי קמן של הקידושין מ"מ מוכח מילתא דהוי קדושין מעליא שנעשה בפני עדה מישראל ששלחו אחד מלמד תורה לעשות קדושין, אמנם כד דייקינן שפיר נראה דלא הוו קידושין מתרי טעמי חדא דהעיד העד קמן ששמע מפי הבת שבאותו היום מיאנה בקדושין שאמרה איני מקבלת לינשא לו ואפילו אם יהרגוני וגם אומר העד שבפני כמה אנשים חזרה הבת ומיאנה בקדושין וכשמיאנה לכ"ע בטלי הקדושין דתקינו לה רבנן לקטנה שהלך אביה למ"ה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועשאוה כיתומה בחיי האב וכי היכי דביתומה שקדשוה אמה ואחיה בקטנותה יכולה למאן ה"נ בכה"ג שהלך אביה למ"ה דצריכה מיאון וכן כתב בה"ג בקטנה שהלך אביה למ"ה דצריכה מאון אלמא יכולה לצאת מבעלה במיאון וכן כתב הרא"ש לדעת בה"ג וא"כ בנ"ד אי איכא סהדי שמיאנה בפניהם בעודה קטנה בטלי הקידושין. ועוד בנ"ד דאתו סהדי קמן ואסהידו שהאב מיחה כששמע בקדושין לכ"ע לא מהנו הקידושין דע"כ לא קאמר בה"ג דהוי קדושין אלא בלא מיחה האב אבל היכא דמיחה האב לכ"ע לא הוי קדושין וכן ראיתי להריב"ש ז"ל בסי' קצ"ג שנשאל בא' שגירש את אשתו והתנה עמהן שיטפל הוא בב' בניו והיא תטפל בשתי בנותיו הקטנות להאכילם ולזונם ולהשיאם כשיגדלו וכו' ואח"כ הלכה הגרושה למקום רחוק עם ב' בנותיה הקטנות וקדשה אחת מהם שלא מדעת אביה המגרש ובשומעו לא מיחה ולא ערער אח"כ שדכה הבת האחרת עם בן רבי אברהם שלא מדעת אביה ושלחו אחר אביה לבא אצלם ולעמוד ואמר כן אבוא אם יתנו לו סך ידוע וקרון לישב בו ולא שלחו לו קרון ולא מעות והלכו ועשו הקדושין והנישואין שלא בידיעתו וכששמע היטב חרה לו שהתלו בו ולא שלחו לו כאשר אמר ואח"כ שלחו לו חכמי גלילי באגרות אם נעשה החיתון ברצונו והשיב שלא היה כרצונו ושלחו לו שיבא אליהם וכתב לבני המקום של חתנו שיזהירו לו להוציא הבת מביתו ושאם לא יוציאם מביתו הוא יקבל קדושין מאחר בעד בתו וכו' והשיב הרב ז"ל אם במונח שלא נתן רשות לגרושתו לקדש בנותיו וקדשה שלא מדעת בעלה ודאי שנתבטלו הקדושין ולא מבעיא לעילא דס"ל דקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה דאינה צריכה מיאון דלא חיישינן שמא נתרצה וקיל"ן כוותיה וכו' אלא לאפילו לרב ושמואל דחיישינן שמא נתרצה האב וצריכה גט בנ"ד אינה צריכה גט שהרי מיחה כששלחו לו בני גבוליו אם נעשה החיתון ברצונו והשיב שלא נעשה ברצונו וגם שלח למחותנו שיוציא הבת מביתו אם לאו יקבל קדושין מאחר אין לך מחאה גדולה מזו וכו' דכיון שמיחה לכ"ע אין כאן קדושין ואפי' שתק כששמע ואח"כ מיחה מהני מחאתו דדוקא כשאב במדינה זו ושמע ושתק ולא מיחה אמרינן דשתיקתו אפשר דהוי כהודאה דאם איתא הו"ל למחות מיד כששמע אבל כל שהיה במ"ה כששמע אפילו שתק בשעת שמועה ואח"כ מיחה לא אמרינן דשתיקתו הויא כהודאה דכיון דאין המקדש עמו למה ליה למצווח דכיון דאינו במקום החתן סבר מאי מהני לי דאצווח וכו' עיי"ש.