צדקה ומשפט חלק א קמד

דיחקה שדיחק אותה לגדל פרע הוכרחה להודות לי שתתן בתה לבנו לאשה והלכו והביאו אנשים קהל ועדה ובאו לבית האשה והביאו כוס של יין ונתן הבן הכוס והקידושין לפי דברי אביו של אותו הבן שנתן עם הכוס טבעת שני מטבעות כסף ונתן ביד אם הנערה ובתה הכוס והקידושין וקדשה אבל עידי הקדושין אינן בפנינו כעת בבגדאד לשאול את פיהם כיצד היו הקדושין ומה אמר לה הבן בשעת קדושין ואבי הבן הנזכר שאלנו את פיו וא"ל שהוא היה יושב בבית ובנו והעדים והחזן הלכו ועשו קדושין ואינו יודע כיצד היו הקדושין שהוא לא הלך עמהם לבית שהיתה בו אם הנערה ובתה, והבת באותו זמן היתה כבת שש או כבת שבע ובא אדם אחד לפנינו והגיד שאחר שנתקדשה הבת חזר הוא לאותו בית ושמע מאם הנערה שאומרת אני איני מריצה באלו הקדושין ובפרט שאבי הבת איננו בעיר והוא במ"א ואני מוכרחת במעשי והודיתו לו בשביל מעותיו שהוא רוצה ממני ומעיד נמי ששמע מפי הבת באותו יום שנתקדשה שאני איני מקבלת באלו הקידושין של זה הבן ואם והרגוני איני מתרצה ליקחנו ומיאנה באותם הקידושין וגם העיד יהודי אחד מבגדאד שהיה מתאכסן בבית אבי הבת וכשבאו לו כתבים שאשתו קדשה לבתו עם אותו הבחור אמר אני איני מרוצה באלו הקדושין ואיני רוצה במה שעשתה אשתי שקדשה בתי ומיחה באותם קדושין, וגם העיד יהודי אחד בפנינו שהוא מערי פרס הנזכר לעיל שאמר ששמע מהבת שמיאנה לאחר הקדושין כנז"ל גם שמע מאבי הבת כשהלך מבגדאד להמדאן ששם נעשו הקדושין צעק על החכם שקדש לבתו עם אותו בחור אמר לו מדוע עשית דבר זה שלא מדעתי ולמה שמעת לקול אשתי וגם שמע מפיו שאמר שאני הולך לפדות לבתי שאחזיר להם מעותיהם שהלוו לאשתי ואיני מתרצה בקדושין הנזכרים וגם אדם אחד העיד ששמע מאבי הנערה שמיחה באותם הקדושין יורנו רבינו או מהני קידושין אלו או לאו, ועתה אם האשה נפטרה לב"ע ובתה גדלה ואמרו שמיאנה בעודה קטנה תכף לקדושין ועתה עדיין היא ממאנת ובמיאונה עומדת ואבי הבת ג"כ נפטר ובא אבי הבן ליקח הבת ולהוליכה עמו לעירו ושם לא יש יהודים כי אם גוים ולא יש שם לא תפלה ולא עבודה ולא בית הכנסת כי אם אותו האב והבן דרים שם והבת ממאנת לילך עמו ואומרת אם תמות איני לוקחת אותו הבן ואיני הולכת לשם שקדשה בהמדאן ועתה הם דרים בכורמות שכלם גוים יורנו רבינו מה דינם של קדושין אלו אי הוו קדושין ואם יכולה למאן או לא ושכמ"ה. תשובה לכאורה נראה דבכה"ג לא הוו קידושין כיון דאביה במדינה אחרת ואמה היא שקדשתה ואנן קיל"ן דהאב זכאי בקידושי בתו ולא אמה כל זמן שאביה קיים וכיון שקדשתה אמה בלא דעת אביה לא הוי קדושין והוי כמי שקדשה היא עצמה דלא הוי קדושין כמבואר בא"ה סי' ל"ז דין י"א דקטנה או נערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה דלא הוי קדושין ואפילו מיאון אינה צריכה אפילו שדכה האב תחלה ואפי' נתרצה האב בפי' אחר הקדושין וי"א דאם נתרצה האב כששמע הוי קדושין ואפי' לא נתרצה מיד ששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוי קדושין משעת שמיעה ע"כ, א"כ נראה דאף לדעת המחמירים מ"מ שיתרצה האב מיהא בעינן ולסברא קמא אפילו שנתרצה האב בשעת שמיעה דקיל"ן כוותיה דעולא ודלא כרב ושמואל. אמנם כד דייקינן מילתא שפיר האי מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא וכמבואר בטור א"ה סי' ל"ז וז"ל קטנה שהלך אביה למ"ה והשיאוה אמה ואחיה כתוב בשאלתות דהוי קדושין וכד אתי אביה בעיא קדושי אחריני וצריכה מיאון והתו' כתבו שאינן קדושין ואפילו מיאון אינה צריכה וכו' והרא"ש כתב וז"ל כתוב בה"ג קטנה שהלך אביה למ"ה והשיאתה אמה נישואיה נישואין דתקינו רבנן נישואין לקטנה כי ליתיה לאב וכי גדלה גדלו נישואיה עמה וכו' ובשאלתות כתוב הא דיכולין אמה ואחיה לקדשה היינו דוקא היכא דשכיב אב אבל אי אביה קיים לא יכולה ולכאורה משמע דחלוקות השאלתות על בה"ג דמשמע דוקא היכא דשכיב מצי אמה לקדשה אבל הלך למ"ה לא ומיהו מצינו למימר דה"ה הלך ובלא הלך איירי וכו' וקשה לי על הטור ז"ל היכי כתב בפשיטות בשם השאלתות דבהלך למ"ה והשיאה אותה אמה דהוי קדושין והרא"ש גופיה מספקא ליה בדעת השאלתות בהלך למ"ה והשיאתה אמה אי מהני אי לאו דהא כתב מעקרא דלכאורה פליגי על בה"ג בהלך למ"ה ובסיפא כתב דמצינן למימר דלא פליגי ובהלך מודה וא"כ היכי כתב הטור כ"כ בפשיטות דמהני הלך לדעת השאלתות והו"ל למיכתב האי סברה בשם בה"ג ולא בשם השאלתות והתו' הקשו על בה"ג והעלו דאין לה נישואין אפי' מדרבנן כי לותיה לאב והוא במ"ה, וכתב הרא"ש ז"ל דלפי דעת בה"ג צריכה מיאון אם רוצה לצאת מבעלה ולדעת התו' אפילו מיאון אינה צריכה דלא תקינו לה רבנן נישואין.