צדקה ומשפט חלק א קמב

קודם בדיקה אין בודקים אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים שמענו מפלוני ופלוני שהלכו להם למ"ה ואלו יבואו לב"ד ויחקרו ויאמרו לא שמעט ולא ראינו ע"כ, וכבר כתבנו דנישאת לאו דוקא דה"ה אם נתארסה מקמי דאתחזק קלא בב"ד לא מחזקינן ליה השתא בתר אירוסין ואין בודקים אחר הקול להחזיקו עכשיו וא"כ דון מינה ואוקי באתרין אעג"ב דנפיק קלא מקמי אירוסי שני דהיא מקודשת כיון דלא אתחזק לה לקלא מקמיה אירוסי שני לא מחיקינן ליה השתא לבתר אירוסי ב' ואין בודקים אחריו להחזיקו וזה פשוט לכל מבין. אמנם קשה לי על דברי הר"ן ז"ל דמאי קשיא ליה כל שלא הוחזק ממש יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ואמאי לא תריץ לה כדתריץ לה ה"ה בשם רש"י דנראה דקשיא ליה לרש"י ז"ל קושיא של הר"ן ז"ל כל שלא הוחזקי חזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושני לה דמיירי דקודם שבדקו אחריו באו עדים והעידו בביטול הקול דאילו היה מוחזק הקול בב"ד מקודם שבאו עדים והעידו בביטול הקול לא צייתינן להו ולאו כל כמינהו לבטולי ליה לקלא דס"ל דלא מבטלינן קלא וכמו שכך היא סברת הרי"ף והרמב"ם וכמבואר בב"י לקמן אבל אם לא הוחזק בב"ד ובאו העדים והעידו בביטול הקול מבטלין אותו וא"כ מאי קשיא ליה להר"ן ולישני כפירש"י וב"י כתב שדברים אלו כתבום הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ן ז"ל וכיון דהר"ן כתב להא דרש"י מאי קשיא ליה תו יחזיקו אותו השתא ואמאי הוצרך לשנויי ושמא אם נשאת קודם בדיקה והא בלא נשאת נמי משכחת לה שפיר ודוחק לומר דהא דהוצרך הר"ן ז"ל לשנוי בגוונא אחרינא הוא דלשיטת רש"י לא אתיא הא דרב אשי דכל קלא דלא אתחזק בב"ד דלא הוי קלא אלא למ"ד דלא מבטלינן קלא אבל למ"ד דמבטלינן קלא לא אתיא כלל דאף בהחוזק קלא בב"ד אית ליה דמבטלינן קלא בבאו עדים והעידו בביטול הקול א"כ למאי הלכתא איתמר הא דרב אשי דכל קלא דלא הוחזק בב"ד דלא הוי קלא יחזיקו אותו עכשיו לכך הוצרך לשנויי דשמא מיירי דנשאת קודם בדיקה דכיון דסמוך ונראה הביא הר"ן להא דרש"י תו ליכא שום קושיא ולא פירוקא. ועיינתי בפירוש רש"י ולא ראיתי שכתב הכי כמו שכתב ה"ה ז"ל בשמו וז"ל רש"י ז"ל דלא. אתחזק בבי דינא שלא בדקו ב"ד אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה לא חיישינן ליה אלא א"כ ידעו ב"ד שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע מפו' וכו' וגזרו שיחושו לקול זה ע"כ, ובדברי רש"י ליכא האי סיומא דמסיים בה ה"ה וז"ל שלא בדקו ב"ד אחריו אם הוא קול גמור עד שבאו עדים והעידו בביטול הקול וכל קלא שהוחזק אין מבטלין אותו וכו' והתוספת הזה אינו מפירוש רש"י אלא מתורתו של הרמב"ן ז"ל ומש"ה קשיא ליה להר"ן ותירץ דמיירי שנישאת קודם בדיקה וכ"ו אבל אכתי קשיא דהא כמה שסיים ה"ה דמיירי שלא בדקו אחריו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר ברור ע"כ ר"ל דבזמנו לא בדקו אחריו אם הוא קול ברור ולאחר זמן לא מצאו מי שמעיד בדבר ברור ולא תימא כיון דבזמנו לא בדקו אחריו לא מהני השתא בדיקה דאפשר דהשתא הלכו העדים שמעידין בדבר ברור קמ"ל דלא והר"ן ז"ל כתב כל זה וא"כ מאי קשיא ליה דאף דלא הוחזק יחזיקו אותו עכשיו והא טובא קמ"ל דלא תימא כיון דלא. בדקו עליו בזמנו אעג"ב דהשתא דלא אתחזק וליכא מי שמעיד בדבר ברור הו"ל למיחש לקלא דדילמא אי הוה בדקינן ליה לקלא בשעתיה הוה מתחזק ליה לקלא קמ"ל דכל דלא אתחזק לא הוי קלא ואנה"נ דאף לא הוחזק מעיקרה מחזיקינן ליה השתא ובודקים עליו ומאי קשיא ליה להרן ז"ל ושוב עיינתי בדברי הר"ן וראיתי שהביא כל דברי ה"ה אלו בשם הרמב"ן וא"כ איתרצא קושיית הר"ן לפימ"ש הרמב"ן ז"ל דמיירי שקודם שבדקו ב"ד אחריו אם קול הוא גמור באו עדים והעידו בביטול הקול וא"כ אתי שפיר דאילו היה מוחזק הקול מעיקרא ואחר כך באו עדים והעידו בביטול הקול לא מבטלינן ליה לקלא דהלכתא כרב באסורי דאית ליה דלא מבטלינן קלא כמבואר בסי' מ"ו בב"י אבל אם קודם שהוחזק הקול באו עדים והעידו בביטול הקול מבטלינן ליה דהוי קול ושוכרו עמו דבעדנא דאתחזק ליה לקלא אייתו סהדי ואסהידו בביטולו דהאי פלוגתא דאמוראי אי מבטלינן קלא אי לאו מיירי בקול שיצא בלא ביטול שוכר ונתחזק בב"ד ושוב נתברר לב"ד ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר וכמ"ש הרא"ש ז"ל וס"ל להרמב"ן דלא מבטלינן קלא אבל בקול ושוברו עמו כ"ע לא פליגי דלא הוי קלא וא"כ הא דרב אשי דכל קלא דלא אתחזק בב"ד דלא הוי קלא מיירי שלא הוחזק מקודם עד שבאו העדים והעידו בביטולו וא"כ אפילו אם נחזיק אותו עכשיו לה מהני כיון דהוי קול ושוברו עמו באופן שדברי הר"ן ז"ל קשים לשמוע.