צדקה ומשפט חלק א קמא

מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים נתקדשה פלונית היום לא פליג אהא דרבי אבא דאמר לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם קמאי למ"ה אלא מר אמר חדא ומר אמר חדה ולא פליגי שאלו היה בשעתו בעינן כדעולא ואם לאחר זמן בבדיקת הקול מפי עדים כדרבי אבא ע"כ, ומוכח מדברי הפוסקים דהנך תרי קמאי דקאמרו משמיהו הנך תרי בתראי הם העדים שנתקדשה בפניהם ולשיטת הרמב"ם בעינן דליתו קמן תרי סהדי שיאמרו ששמענו מפלוני ופלוני מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והעדים שנתקדשה בפניהם הלכו למ"ה או מתו ולשיטת הרשב"א דאיכא קמן ראובן שאמר ששמע מפי לוי ושמעון שיאמר ששמע מיהודה ואתו ראובן ושמעון קמן וכל חד מניהו אמר ששמע מעד אחד של הקידושין ולוי ויהודה הם עידי הקידושין ולשיטת הטור צריך שיבאו ב' עדים וכל אחד מהם יאמר ששמע מפי שנים ואותם השנים ראשונים הלכו להם למ"ה ובנ"ד ליכא חדא מהני גוונא כלל דליכא עדים שיאמרו ראינו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים אומרות נתקדשה פלונית היום וגם ליכא עדים שיאמרו ששמעו מאחרים שנתקדשה בפניהם או כגוונא דהרמב,ם או כהטור או כהרשב"א וא"כ לא הוי קול כלל למיחש ליה, וכן ראיתי להריב"ש ז"ל בסי' ק"ע שכתב וז"ל ואם אמור יאמר לא יהא אלא קול בעלמא הלא יצא קלא דלא פסיק שאהרן הסופר קידש בולארה הנזכרת על ידי אביה ושנינו בסוף גיטין יצא שמה בעיר מקודשת וכו' הא ליתא דהא טכסיסיה דקלא דחיישינן לה מפרשינן לה בגמ' בתרי גווני דאמרינן התם אמר עולא לא שישמעו קול הברה וכו, ורבי אבא אמר וכו' ובכאן לא היה דבר מהם שהדרך הראשון מנרות דולקות וכו' מפ' לא היו כאן והדרך הב' לא היה שיאמרו שנים שמענו מפלוני ופלוני עד שמגיעין ששמעו מן השנים שנתקדשה בפניהם ע"כ וכן כתב בסי' רס"ו וקכ"ג ואפי' בקול גמור בהני גווני שזכרנו אם לא הוחזק אותו קול בב"ד לאו קלא הוא וכדאמרינן בגמרא אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא וכתב ה"ה בפ"ט פרש"י כל שלא בדקו ב"ד אחריו אם הוא קול גמור בשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם או בנרות דולקות עד שבאו אותם עדים והעידו בביטול הקול דכל קול שהוחזק אין מבטלין ואם לא הוחזק מבטלין אותו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו שמעיד להם בדבר ברור אין חוששין לו ע"כ, והכא בנ"ד זה הקול לא בדקו עליו ב"ד בזמנו והשתא נמי ליכא מי שמעיד בדבר ברור דליכא תרי דשמעו מתרי שנתקדשה בפניהם ובזמנו נמי לא בדקו אחריו ב"ד אם היא קול גמור בנרות דולקות או בשמיעת פלוני מפלוני א"כ זה הקול לא הוחזק בב"ד כלל ולא הוי קלא כלל, ועוד דאפילו השתא לא הוי קול גמור וזה שיצא הברה בעיר שהיא מקודשת אינו אלא מפי השמועה בעלמא שזה שמע מזה וזה מזה וליכא מי שמעיד בדבר ברור וזה הקול דמי למ"ש הרשב"א וז"ל ואפילו אמר ראובן אני שמעתי משמעון ושמעון אמר אני שמעתי מלוי ולוי מיהודה ואפילו אלף וכיוצא בזה אין כאן אלא ע"א וליכא אפילו עד אחד שיאמר שמעתי מפלוני שנתקדשה בפני פלוני ופלוני ליכא אפילו חד שיזכיר מי היה עד של הקידושין וא"כ פשיטא דלא הוי קלא כלל והנה כתב הרמב"ן דאפילו יצא הקול קודם שנישאת כל דלא אתחזק קלא בב"ד קודם נישואין לא חיישינן ליה ולא מחזיקינן ליה בב"ד בתר נשואין ע"כ ולאו דוקא אחר נישואין אלא אפילו לבתר אירוסין לא חיישינן ליה דהיינו דנפיק קלא מקמי אירוסין ולא הוחזק בב"ד קמי אירוסין ונתארסה השתא לאחר לא מחזיקינן ליה לקלא השתא ואין בודקין אחריו אם הוא קול גדול וכמ"ש הטור וזל וקול שיוצא אחר הנישואין שנתקדשה לאחר תחלה אפילו אחר אירוסין אין חוששין לו להצריכה גט מראשון וכרב חביבא דאמר אפילו לבתר אירוסין לא חיישינן ליא דהכי פסיק תלמודא וכתב הרמב"ן דאפילו יצא הקול קודם שנישאת כל דלא אתחזק קודם נישואין קלא בב"ד לא מחזיקינן ליה בב"ד בתר נישואין דהוא מפרש מ"ש בגמרא כל קלא דבתר נישואין או אירוסין לא חיישינן ליה לאו למימרא שיצא הקול בתר אירוסין אלא אפילו נפק קלא מקמיה אירוסין כיון דלא אתחזק בב"ד בנרות דולקות או תרי דשמעי מתרי שנתקדשה בפניהם והלכו למ"ה שמעידין בדבר ברור לא מיקרי קלא ולא בדקינן בתר אירוסין אחר הקול אי הוי קול גמור אי לא וא"כ בנ"ד אעג"ב דנפיק קלא מקמי אירוסי ב' דהיא מקודשת כיון דלא הוחזק בב"ד מקמי אירוסי ב' אי הוי קול גמור או לא לא מחזקינן ליה השתא בתר אירוסי ב' ואין בודקים אחר הקול כלל השתא וכן כתב הר"ן ז"ל וז"ל אהא דאמרינן דכל קלא דלא הוחזק בב"ד לא' הוי קלא וא"ת כל שלא הוחזק בב"ד יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נישאת