צדקה ומשפט חלק א קלח

את אביהם ונתן להם קידושין או אם קטנות או נערות ונתן קידושים ליד אביהם הרי אלו מקודשות ובלבד אם קדשם בעדים שאלו קדשם שלא בעדים אינם מקודשות שמקדש אפילו בעד אחד אפילו שניהם מודים אינם מקודשת ע"כ. הרי לך בהדיא שאם קידש אדם בת אחת לבנו משלו דאינה מקודשת הבת אלא אם כן יש עדים שעשו הבנים את אביהם שליח לקדש להם אשה או שיש עדים שאביהם אמר להם שהוא רוצה לקדש להם אשה ונתרצו בכך אבל היכא דליכא עדים שעשו שליח לאביהם או שאמר להם מקודם ונתרצו בכך לא הייא מקודשת דלא חיישינן לדילמא שליח שויה ולא לדילמא ארצוי ארצי קמיה האב לפני הבן מקודם ושתיק הבן. וא"כ בנ"ד דליכא עדים דשויה הבן שליח לאב לקדש לו אשה וליכא עדים נמי דהרצה האב קמיה דבן ונתרצה בכך דליכא למיחש להנך קידושין כלל שמסר אבי הבנים ליד אבי הבת ואין חוששין שמא עשו הבנים לאב שליח דמוכח מדברי הרשב"א ז"ל שכתבנו דאעג"ב דהודה הבן שעשה לאב שליח או שהרצה דברים קמיה ושתיק והאב נמי הודה דבנו עשאו שליח לקדש לו אשה לא מהני הודאתם למיחש לקדושין ולא סגי בלתי העדאת עדים שיעידו דשויה שליח דהא בנדון הרשב"א ע"כ מיירי דהודו האב ובניו דשיוה שליח לאב לקדש דהא קיימי קמן. ולשילונהו אי קא מודי דלא שיויה שליח פשיטא דלא חיישינן לקידושין דהא קא מודו ואי מיירי דקאמרי דשוויה שליח מאי האי דקאמר הרשב"א וז"ל וכאן אין חוששין שמא עשו הבנים את האב שליח כי מן הסתם אין אדם חציף לשוויה לאביו שליח הא קאמרי בהדיא דשויה שליח ומעיז, ומעיז הוא והעזה פניו ואמר לו, ואי קא מיירי דשתקו ולא אמרו דבר אי עשאו שליח ונימא דאי מודו דשויה שליח מהני א"כ אמאי לא שיילינן להו גופא דעובדא היכי הוה ונדון על פיהם אם אומרי' שעשו שליח הו"ל למיחש לקידושין ואמאי קאמר בנדון דידיה דאין חוששין דשמא עשו הבנים לאב שליח וכו' אלא ע"כ דאעג"ב דקאמרי האב ובני שעשה הבן שליח לאב לא מהמנינן להו ב) מטעם דלא חציף איניש לשויה לאביו שליח ולא סגי בלא העדאת עדים שיעידו דשויה לאביו **( ב) מה דפשיט ליה לחרב המחבר דאע"ג דקאמרי האב ובנו שעשה הכן שליח לאב לא מהמנינן להו מטעם דלא חציף איניש לשוויא שליח לדעתי לכאורה צ"ע דנר' דנאמנים דאף דלא חציף איניש לשוויה לאביו שליח היינו בסתמא אבל באומר דעשאו שליח נר' דנאמן וכן משמע מלשון הרשב"א דכתב כי מן הסתם לא חציף גר' דאם אומר דעשאו שליח נאמן, וכן משמע מלשון הטור (דהביא הרב המחבר להלן) דכתב ולא חיישינן שמא עשאו שליח לא שנא אם המקדש אביו, או איש נכרי לו, הרי דעריב ותני אביו לאיש נכרי לו ואחרי דהטור פסק דשליח האיש לא בעי עדות אם איתא דבאב וכן בעי עדים דוקא ולא מהני הודאתם הוה ליה להטור לבאר דבאב ובן בעי עדים בהשליחות ול"א מהני הודאתם, (וכן משמע קצת מדיוקא דהרא"ש והרב המגיד דלא בעי עדים מקושית הש"ס ודילמא ש יה שיויה הרי דגם בבן ואב לא בעי עדים אלא דוה יש לדחות די"ל דזהו לס"ד דש"ס אבל למאי דמשני לא חציף וכו' א"כ מהאי טעמא י"ל דבעי עדים באב וכן) וראייתו מהרשב"א אינה ראיה די"ל דליתיה קטן הבן דנשייליה, וגם מתשובת מרן שהביא הרב המחבר להלן דאפי' איתנהו קמן האב והבן אין צריך לשאול להם על כך מכח האי חזקה וכו' היינו דאין צריך לשאול להם דאם איתא דהבן עשאו שליח היה אומר דעשאו שליח וכל כמה דחוא לא הודה אמרינן מכח האי חזקה דלא עשאו, אבל אם הבן וגם האב מודים דעשאו שליח נראה דנאמנים דלולי זאת היה לו למרן לומר חידושא יותר דאפילו באתנהו קמן האב והבן ואמרו כי עשאו שליח אין נאמנין מפגי דלא חציף איניש, ולכן דברי הרב המחבר דנקט בפשיטות לומר דאין נאמנין צ"ע. שו"ר ביד אהרן בסי' ל"ח בהגהת הטור סק"ט דכתב וז"ל ראובן שקדש לבנו יתומה אחת גדולה והאם אינה רוצה להשיאה לו בטענת שהאב לא היה שליח הבן והבחור אומר שהיה שלוחו ואביו ג"כ אומר כן אין לפוטרה בלא גט, אבל אם פשטה ידה וקבלה קדושין וכל שכן אם נשאת וכ"ש אם יש לה בנים לא תצא מאחרון, שו"ת הרשב"ש סי' תקע"ר עכ"ל, הנה הרב נקיט בפשיטות דאין לפוטרה בלא גט, אלא דמת דכרב דאם פשטה ידה וכו' לא תצא אין בידי כעת שו"ת הרשב"ש לראות טעמו של דבר, דבודאי באחר כי האי גוונא תצא מהאחרון כיון דקיי"ל כדעת הפוסקים דלא בעי עדים, ונ"ל כי טעמו של הרב הוא משים דנהי דאיכא עדים בגוף הקידושין מ"מ מת דתפסי בה הקידושין הוא רק עפ"י הודאתם, דעשאו שליח וא"כ אף דלא בעינן ערים בעד השליחות זהו דוקא באנשים זרים זה לזה דיכולין להעיד זה על זה ושניהם יחר יוכלו להעיד על האשה דקבלה קדושין ואסורה לעלמא, אבל אב ובן אינן יכולין להעיד זה על זה, וגם אין בידם לאסור את האשה ולהעיד עליה דקבלה קדישין, ולכן כדי ליהוי קידושין גמורים צריך עדים בהשליחות דאל"כ נמצא כי אחא אוסר אותה בעדות האב והכן, כי עשאו שליח והם אין נאמנין להעיד עליה ולכן כתב הרב דאם לא נשאת לפוטרה בלא גט לא אפשר, אכל אם קבלה קידושין מאחר לא תצא וזה דבר נכון מאד בסברא ואפשר דזהו ג"כ טעמו של הרשכ"א שדייק וכתב אבל אם הבנוח גדולות ויש עדים שעשו הבנים שליח וכו', דלאחשכה כאשת)**