צדקה ומשפט חלק א קלז

ועוד דבנ"ד מטעם אחר לא חיישינן לקידושי א' והוא ממ"ש הר"ם מטראני ח"א סי' פ"ו דאפילו למאן דחייש לעד אחד אם נתקדש לב' בשני עדים ואח"כ בא ראובן ואמר שקדשה קודם והביא עד אחד אין חוששין לי ע"כ, וא"כ בנ"ד שקידש הב' בשני עדים קידושי א' דהוו בעד אחד לא חיישינן להו לכ"ע. איברא דהרב כנה"ג פליג עליה בהא וס"ל דהסמ"ג דחושש לקידושי ע"א אפילו בנתקדשה לב' בפני שני עדים חושש לקידושי א' ואפילו הכי בנ"ד מותרת לכולי עלמא לב' דס"ס איכא ספק אי הלכתא כמ"ד המקדש בעד אחד אם הוו קידושין או לאו ואת"ל דהוו קידושין ספק אם הלכה כהרב המבי"ט שזכרנו דבנתקדשה לב' בב' עדים דמודה סמ"ג דלא חיישינן לקידושי א' דהוו בעד אחד או כהרב כנה"ג דסמ"ג בהא נמי חייש וס"ס אפילו בדאוריתא אזלינן לקולא. א) ועוד דבנ"ד איכא טעמא אחרינא להיתרא לכ"מ שלא לחוש לקידושי ראשון שלא קידשה האב של הבנים לעצמו כי אם לבנו ואנן קי"ל דאין אדם יכול לקדש לבנו אשה אלא אם כן שויה הבן שליח לקדש לו אשה וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף רל"ו וז"ל ומ"מ אם שמואל זה נתן מה שנתן אפי' ליד הבנות ואפילו לשם קידושין בפירוש לבניו לא עשה ולא כלום לפה שמקדש את האשה משלו לצורך אחר איני מקודשת אלא אם כן עשאו שליח או שנתרצה בכך קודם קידושין וכאן און חוששין שמא עשו הבנים את האב שליח כו מן הסתם לא חציף איניש לשוויי אביו שליח וכן אין חוששין שמא אמר להם הוא מעצמו ונתרצו בכך כדגרסינן בפ' האיש מקדש הנהו בי תרי דהיו שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מניהו כסא דחמרא יהב לחבריה אמר ליה מקדשא ברתך לבראי אמר רבינא אפילו למ"ד חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרי' אמרי ליה רבנן לרבינא ודילמא שליח שויה לא חציף איניש לשויה לאבויה שליח ודילמא ארצויי ארצי קמיה ושתק אמר ליה רבא בר שימי בפירוש מר לא סבר לה להא דרב ושמואל והילכך אפילו קבלו הבנות הקידושין כל שקדשם לבניו ואפילו בפני עדים אין חוששין לקידושיו וכו' אבל אם הבנות גדולות ויש עדים שעשו הבנים שליח **( א) הרב הגדול ר' ראובן דוד זצ"ל (הנז' לעיל בהערה ב' ד' לסי' ג') כתב בגליון הכ"י להשיג בזה על הרב דגדול המחבר וז"ל ליתא דכבר נודע מש"כ הרב כנה"ג באבהע"ז סי' מ"ח הגהט"ו אות כ"ב ובחו"מ סי' כ"ה הגהב"י אות פ"ג דפלוגתא דרבוואתא לא מיקרי ס"ס דשם פלוגתא דרבוואתא חד הוא ואף בתלתא ספיקי פליגי והרב החבי"כ בתשובתו הדמחה רובאה בס' עדות ביעקב סי' י"ז התיר מטעם תלתא ספיקי והרב ערות ביעקב בסי' ה"י שדי ביה נרגא באופן דמכח ס"ס אין להתיר ודו"ק היטב עכ"ל ואמנם במתב"ת לא צדק כלל בהשגתו, ואם אמנם הרב הכנה"ג באבהע"ז הביא משם המהריב"ל דכתב בשלשה מקומות דלא הוי ס"ס דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא, ושכן כתב המהדרים די בומון ומהר"א גאליקו ושכן נר' גם דעת המהרימ"ט בח"א סי' קי"ו ואמנם נגד זה הביא מהראנ"ה ומהר"ם אלשקר ומהר"ש חיון ומהר"י הלוי ומהרי"ל מראוויל ומהר"א חסון דכולהו ס"ל דנחשב שפיר ס"ס, ומהרימ"ט בעצמו בח"ב בחלק אבה"ע סי' מג סתר משנתו וכתב דנחשב מ"מ שפיר וגם המהריב"ל בששה מקומות אחרים כתב דנחשב ס"ס, ובחו"מ סי' כ"ה אות פ"ב הביא ג"כ דהמהרשד"מ וגם המשפט צדק ומהרח"ש ס"ל דהוי ס"ס ע"ש, ובאמת כי דבריהם נראין נכונים מאוד כי מח ענין זה לשם אונס חד הוא, (בשגם דכשם אונס חד הוא דעת רבינו הגדול הרמב"ם דחשיב שפיר ס"ס עי' באחרונים ז"ל ועד אחרון בשדי חמד חלק מ"ז במערכת הסמ"ך אות כ"א דהביא ג"כ עוד כמה מהראשונים דס"ל הכי עש"ב) גם גדול הדור האחרון הרב מהר"ם בן חביב בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק י"ג כתב וסוגיין דעלמא להתיר בס"ס בפלגותא דרבוותא אפילו באיסורא דאורייתא ואפילו באיסור אשת איש להתירה לעלמא ע"ש. והנה היה מקום להעיר על חרב דמחבר מדברי הרב הרא"מ הידועים דאין להתיר לכתחלה בס"ס ואמנם גם בזה כל האחרונים כבר הסכימו דאף לכתחלה מותר בס"ס עי' בדבריהם, ועד אחרון בס' הנחמד כפי אהרן ח"ב מיו"ד סי' י"ב דכתב דכבר עמדו רבני האתרונים בסברא זו ובטלוה וכל האחרונים שציין הרב יד אחרן וכו' אמכוחא דספרי מרבני האחרונים כולם הסכימו דעבדינן ס"ס לכתחלה גם בפלוגתא דרבוואתא ע"ש. ועיין בכ' אוזן אהרן (להרב הנז') באות הס' כלל ט' דהביא כן גם משם הרב כרם שלמה דכתב דעתה כבר נתפשט המנהג להתיר לכתחלה בס"ס ואפילו בפלוגתא דרבוואתא ע"ש, ועי' גם בשדי חמד שם כלל ל"ב, ואין המקום כאן לקבל אריכות. שוב אחרי כן הזכירני כבוד ידידי הרב המופלא בחריפותו ובקיאותו וכו' ר' יצחק נסים יצ"ו תשובת הגאון הגדול הצדיק המפורסם כמוהר"ר יוסף חיים זצוק"ל הובת בסוף ספר זבחי צדק ח"ב ד' צ"ו ע"א דהביא כתו"ר השגה הרה"ג ר' ראובן דוד הנ"ל על המחבר וכתב דאף דלא נכשל אותו צדיק ז"ל (כלומר הרב המחבר) בהוראתו להיתר יען כי כבר מצא היתר מצד אחר אבל מה שהשיג עליו במה שרצה להתיר מכח ס"ס בפלוגתא רבוואתא יפה השיג ע"ש ובאמת דברי הרב הגאון מחרי"ח זצוק"ל פלא בעיני כי לפי מש"כ אין כאן השגה כלל והצדק עם חרב המחבר זצ"ל, והגחמ"ח זבחי צדק עצמו בדיני ס"ס בדף קל"ג הסכים דעבדינן ס"ס בפלוגתא דרבוואתא ע"ש. המגיה)**