צדקה ומשפט חלק א קלה

פוסקים דס"ל דמקבלין שלא בפניו היכא שאינו בעיר וכתב מוהר"י בי רב עשה מעשה בזה שקיבל עדות שלא בפני האשה שלא היתה בעיר וכ"כ מוהרשד"ם וכו' ואין צורך להעתיק הספרים ובסוף דבריו כתב שראה לחכם המורה הובאו דבריו בתשובות מוהרח"ש כיון דראינו בזה מחלוקת מערכה לקראת מערכה נקטינן כמוהר"י בי רב וסיעתו שעשו מעשה שקבלו שלא בפני האשה וכ"כ מוהרא"ש והרב בכה"ג וז"ל ואני אומר הנכון בזה בד"מ המע"ה ובאיסורא נקטינן להחמיר עכ"ל וא"כ בנ"ד דהוי מילתא דאיסורא מי הוא זה אשר יערב אל לבו לגשת בארשת שפתיו להקל ראש נגד ערוה החמורה ולומר דלא מהני מה שקבלו עדות שלא בפני האשה נגד כל הנך רביותא ואין להאריך בדבר פשוט וסברת מהר"מ אלשאקר יחידאה ולא סמכינן עלה גם על ענין ההסכמה שהיתה ביניהם מזמן רב שלא לקדש אשה תוך המדינה שכתב כ"ת שכיון שעברו העדים על ההסכמה זאת נפסלו לעדות אחרי כתבי סתירת דבר זה לעיל מצאתי למוהרח"ש בכמה מתשובותיו שנכנס בזה הפרט בעדים שעברו על החרם שעשו הקהל שכל מי שיקדש אשה בלתי י' שהמקדש והעדים הם בחרם והעובר על החרם פסול לעדות והשיב הרב הנז' וז"ל דבר זה יראה דתליא מילתא בפלוגתא דרביותא בענין חשוד בשבועות ביטוי להבא אם נפסל לעדות ולשבועה דאיכא מאן דס"ל דלא חשיד אשבועתא להוציא דבר שקר מפיו לשעבר ואיכא מאן דפליג וס"ל דלעולם העובר על שבועת ביטוי אפי' להכא חשוד אשבועתא דלשעבר וה"ה לעובר על החרם והביא דברי הריב"ש דס"ל דאע"ג דפליגי בעינן אי הוי חשוד להשבע בשקר אי לאו מ"מ גבי עדות כ"ע מודו דהוי פסול שהרי עובר על ד"ת והוא ז"ל כתב דמדברי הטור והרב ב"י נראה דאין חילוק בין עדית לשבועה וכתב אח"כ מ"מ בין הכי ובן הכי לר"ת והרמב"ן והרא"ש בשבועות ביטוי להכא חשוד אשבועתא ונפסל לעדות וה"ה לעובר על החרם דחשיד אשבועתא ונפסל לעדות אמנם כ"ז למי שעבר על החרם קודם שיעיד אמנם כגוונא דנ"ד שכשבא להעיד לא עבר מקודם אלא בשעה שנתקדשה הוא שעבר על החרם יש לראות אי דיינינן ליה כדין עובר על החרם שכתבו המפרשים לפי שראיתי להרב מוהרש"ך שכתב וז"ל הסכימו בזה רבני שלוניקי בחרם חמור שלא יהא רשאי לקדש אשה שום אדם כ"א בי' והחרימו גם על העדים הנמצאים לקדש אשה שלא בי' לכאורה יש לתמוה כי פעמים רבות הוה עובדא פה שליניקי שמקדשין בפני שנים ואין פוצה פה שום פוסק מפוסקי דורינו לבטל הקידושין מטעם זה שעברו העדים על החרם ויראה לומר דטעמא דמילתא דאין טעם לפוסלם שמה שעברו על החרם הוי בשעה שנמצאו בשעת הקידושין ולא קדם להם פיסול אחר ונמצא שלא נפסלו העדים כי אם אחר שנתקדשה א"כ הקידושין קידושין גמורים והעדים הם רשעים גמורים ופסולים הם מכאן ולהבא עכ"ל, וא"כ דון מיניה ואוקי באתרין שהעדים לא קדם להם פיסול אחר מקודם לא נפסלו בעדות זו שעברו על החרם אלא מכאן ולהבא הם נפסלין, איברא שהרב הנז' הביא תשובת מוהראנ"ח דפליג על זה ושכתב לבסוף דמידי ספיקא לא נפקא ויותר קרוב לודאי שהם פסולים ד) וכתב דלא יש סתירה לזה מדברי מוהרי"ק בשורש פ"ד שזרק חצים נגד רב א' שהורה להתיר באשה א' שנתקדשה בפני ב' עדים והוא החרם שלא לקדש אלא בי' ומוהרי"ק טען כנגדו מדברי המרדכי אמנם התם דווקא בגוונא דידהו דהחרם היה גם על העדים דאמרו בפי' דהעדים יהיו בכלל החרם אבל אם החרימו סתם שלא לקדש אלא בי' כגוונא דמיהרי"ק א"ז כ"ע מודו דאין העדים בכלל וכמו שכ' הרב הנז' שלא נעלם מעיני הרבנים דפסלי דברי מוהרי"ק דנדון מוהרי"ק היה על המקדש אבל בנדון הרבנים הנז' שהחרם היה על העדים שלא ימצאו שם ושהעדים הם בחרם מש"ה מפסלי, וא"כ בנ"ד שיש הסכמה שלא לקדש אשה בתוך העיר החרם הוא על המקדש ולא על העדים כ"ע מודו דלא מפסלי העדים ואפי' היכא דהסכמה היתה בפי' על העדים כתב הרב הנז' בס' י"ח דלא מלאו לבו להקל דמידי ספיקא לא נפקא. גם הרב מוהר"י קארו בתשובה סי' ח' כתב וז"ל וראיתי מי שרצה להתירה מפני שהקהל קבלו עליהם בחרם שלא לקדש אשה בפחות מעשרה וא"כ הוו עדים פסולים לעדות וכתב ונ"ל דלא מעל בחרם אלא המקדש לבדו ולא העדים, ותו דאפי' היו העדים בכלל החרם אדרבא אית לן למימר דמכאן ולהבא יפסלו ולעדות זה כשרים, ותו דאית לן למימר שיהיו נאמנין לעשותה מקודשת ולא יהיו נאמנים על עצמה שעברו על החרם דפלגינן דיבורא וכ"ש דאיכא מ"ד דהעובר על החרם הקהל כשר לעדות עכ"ל מר"ן בתשובה, והני טעמי כולהו **( ד) גם הרב מהרשד"ם בסי' הנז' הביא לבטל הקידושין מטעם זה שעברו העדים על החרם. המגיה)**