צדקה ומשפט חלק א קלג

אלא מיקרי הכחשה כמו שמבואר למי שמעיין בדברי הרמב"ם בפי"ח מה' עדות שכתב מה בין הכחשה להזמה דהכחשה בגוף העדות עצמה אם היה הדבר אם לאו כגון שמעידים ב' שזה הרג את זה וכו' ובאו ב' ואמרו היאך אתם מעידים כך וכך וזה ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה עמנו היה ביום זה הרי זה עדות מוכחשת שזה כמ"ש לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה שהרי עמנו היו, אבל אם אמרו אנו אין אנו יודעין אם זה הרג את זה אם לאו אבל אתם עצמכם עמנו הייתם במקום פלו' ביום פלו' זה מיקרי הזמה וכו' עכ"ל נמצינו למידין דלא מיקרי הזמה אלא כשהעדים המזמין אינם יודעים אם נהיה הדבר הזה אם לאו אבל מזמין את העדים שאומרי' להם עמנו הייתם אבל כל שמכחישין עיקר העדות זאת אומרת היה הדבר הזה וזאת אומרת לא היה הדבר או יבא מכלל דבריהם שלא היה הדבר הזה מיקרי הכחשה ולא הזמה כמו שמבואר כך בהדיא בדברי הרמב"ם ולא העתקתי לשונו באורך וא"כ בנ"ד שאפי' שיביא אבי הבת העדים שמעידים שעדין לא בא בחנוכה לצידון הו"ל עדי' שניים מכחישין עיקר הדבר כי מאחר שעדיין לא בא לצידון ולא שלח אחר הנער היאך יקדש הילכך מיקרי הכחשה ולא הזמה ובשני כיתי עדים המכחישות זו את זו דקי"ל אפי' אם נשאת תצא וזה דבר פשוט. ומה שטוען עוד אבי הבת שהעדים א' מהם מומר להכעיס, גם זו אינה טענה דכבר כתב הרב בעל המפה בח"מ סי' ל"ד דמומר שחזר בו וקיבל עליו תשובה כשר מיד לעדות אעפ"י שלא עשאה עדיין וכתב בעל ח"ה דהטעם הוא כיון שהמשומד היה מעורב בין הגוים שיש להם כל תאות שבעולם וזה בא להבדיל עצמו מכולן ולקבל תשובה ודאי דמחזקינן ליה שעשה תשובה עכ"ל ת"ה מכ"ש זה העד הא' שיש לו כמה שנים שהוחזק בכשרות והוא יהודי גמור וקורא ומתפלל וכ"כ מוהרי"ק בשורש פ"ה הביאו בב"י בסי' מ"ב מעשה היה באנוס שקידש בפני אנוסו' חביריו וחזרו בתשובה ואמרו שקודושיו קידושין כי אעפ"י שחטא ישראל הוא ועוד שמא חזרו בתשובה בלבם והוו להו צדיקי עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין שודאי זה שכבר מכמה שנים מוחזק ביהודי גמור ומוחזק בכשרות בודאי שעדותו כשרה, ומה שטוען שעד הב' ג"כ שכור כל ימיו, מה טענה היא זו אפי' שיהיה כדבריו שהיה שכור בשעה שהעיד על הקידושין הא קי"ל דשכור כל זמן שלא הגיע לשכרותו של לוט מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו זה הכלל הרי הוא כפקח לכל דבריו והוא ברייתא בפ' הדר והביאה ה"ה בפ"ד מה' אישות וכן פסקו כל הפוסקים ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' אישות דשיכור שקידש קידושיו קידושין ואין להאריך בדבר פשוט כזה דאפי' דדרדקי דבי רב יודעים אותי שקידושין של הא' הם קידושי' גמורים ולא תפסי בה קידושי ב' ומן הדין היה שאינה צריכה גט מב' אלא כדי שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט אמרו חכמים שצריכה גט מזה ומזה, ומה מאד תמהתי עליך שמטפל בענין כזה להתיר א"א לעלמא בראיות שאין בהם ממש ובפרט שאין בידך ספרים ואפי' ספ' ב"י לא יש לך ומי יקל ראש עד ערוה החמירה ומה גם שכבר הורה זקן אביר הרועים עטרת ראשני ציץ נזר הקודש ה"ה מורנו ורבנו הרב המובהק היושב על כסא ההוראה דן ידין עמו יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל וצור ישראל יצילנו משגיאי' ויראנו מתורתו נפלאות אמן כן יהי רצון. אחר כותבי זה הרציתי הדברים לפני מורנו הרב ואמר לי שיש כמה פוסקי' דס"ל דבנדון כזה מקבלין עדים אפי' שלא בפני בע"ד דבענין הקידושין כל ישראל וב"ד הם בעלי הדברי וחפשתי בדברי הפוסקין ומצאתי כתוב בתשובות מהרא"ש סי' מ"ב וז"ל וראיתי להרב הגדול מוהר"ר אליהו ן' חיים שכתב וז"ל שהמקובל אצלנו מפי סופרים ומפי ספרים ומהרר"י אדרבי כתבו בשם מוהרדב"ז ושאר גדולי הדור דבענין איסור אישות לא שייך למימר קבלת עדית שלא בפני בע"ד שהב"ד בעצמן הם בע"ד ובין להחמיר ובין להקל אית אמרא ומוהרר"י אדרבי סי' ד' מחשיבותיו הביא דברי הרדב"ז וז"ל אני סובר דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד בקידושין דכ"ע בעלי דבר ניהו לאפרושי מאיסורא, וז"ל המאירי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלוני' וכן נראה מתשובת הריב"ש בקידושי מירונה והכי משמע מתשובת הרשב"א וכו', וכ"כ מוהריב"ל שכתב הרשב"א שבד"מ. אין מקבלין אבל בדיני נשים מקבלין שלא בפני בע"ד, כ"ז כתב הרדב"ז, וכתב ע"ז מורהח"ש ב) כלל הדברים דיראה מכל הני רבותא דבעידי קידושין מהניא עדותן **( ב) בשו"ת אבהע"ז (הנדפס עם קונטריס עגונות) סי' י"ט וסי' מ"ב המגיה)**