צדקה ומשפט חלק א קלב

אבל אם קידשה אחר שלא בפני בעלה אין קידושין חוששין בה עד שתביא ראייה לדבריה שנתגרשה קודם שתקבל הקדושין עכ"ל ואפי' בפניו נמי דוקא היכא שטוענת גירשתני אבל אם טוענת שלא נתקדשה ויש עדים שמכחישין אותה ואומר שנתקדשה לא' אינה נאמנת וא"כ הכא בנ"ד שקבלה קידושין מאחר שלא בפני בעלה הא' שהיה בקושטאנדינה והיא היתה בלודקיא אין קידושין תופסין בה ועוד דאפי' אם היה קבלת הקידושין בפניו הכא לא מהני שהיא אינה טוענת שגירשה אלא טוענת שלא היתה מקודשת לו והעדים מכחישין אותה בזה ולא אמרינן נהמיננן לה במגו דאי בעיא אמרה גירשתני דמגו במקום עדים לא אמרינן עוד כתב כ"ת שעדות העדים היא מוכחשת שהרי הבע"ד אומר שקידשה בטבעת והעדים מעידים שקידשה באזור עור ומעידין שהושיבוה באפריון ובתוך קהל ועדה ובע"ד או' שלא היה לא אפריון ולא קהל ועדה וכי יש הכחשה גדולה מזו ונשאת ונתת הרבה בדבר היכא דלא אמר העד הב' לא כי אלא כך וכך היה אי הויא הכחשה או לאו ומה שהביאך לידי ספק זה הוא לפי שראית להרמב"ם דגבי הכחשת חקירות דדיני ממונות כתב א' אומ' בניסן וא' אומר לא כי אלא באייר או שאמר אחד בירושלם והב' אומר לא כי אלא בלוד עדותן בטלה, ואילו גבי דיני נפשות כתב א' אומר בה' בשבת וא' או' בד' בשבת וכו' עדותן בטלה אעפ"י שלא אמר לא כי כמדומה שלא עיין כבודך יפה בדברי הרמב"ם שהרי גבי דיני ממונות נמי גבי הנהו תרי חלוקות כתב וכן אם אמר הא' חבית של יין הלוהו והב' אומר של שמן הלוהו עדותן בטלה שהרי הכחישו בדרישה ולא הצריך שיאמר לא כי וגבי דיני נפשות נמי כתב א' אומר כלים שחורים היה לבוש והב' או' לא כי אלא לבנים היה לבוש הרי דנקט גבי דיני נפשות מלת לא כי אבל האמת הוא דמלת לא כי לא מעלה ולא מוריד דבכל גוונא הוי הכחשה, ולא דמי לנ"ד כלל ועיקר דהתם שאני שהכחישו העדים זה את זה מש"ה עדותן בטלה משא"כ בנ"ד ששניהם אמרו דבר א' שנתקדשה באזור אע"ג דהבע"ד או' שקידש בטבעת לא מהימן דהו"ל דבריו של א' ואין דבריו של אחד במקום ב', ואפי' בב' כיתי עדים המכחישות זו את זו פסק מר"ן בש"ע ריש סי' מ"ז ב' אומ' נתקדשה וב' אומ' לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא וכ"ש הכא בנ"ד ולא אמרינן בהא הודאת. בע"ד כ"ק עדים דמי דלא אמרי הכי אלא בדינו ממונות כגון שעדי' מעידים שיש לראובן אצל שמעון ק' זוז וראובן מודה שאינו חייב לו שמעון אלא נ' בהא אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל במילתא דאיסורא ובפרט באיסור א"א אפי' שהבע"ד אומר לא קידשתי אותה כלל ועיקר והעדים אומרים בפנינו קידשה הם: נאמנין. גם מה שטען על מה שהעידו באפריון ובתוך קהל ועדה ולמה לא נודע הדבר כ"א לאנשים אשר נקבו בשמות וכיון שהם אינן קרובין לא לחתן ולא לכלה כל הקהל באו לאסהודי ולמה לא הגידו הראיה או השמיעה עד עכשיו, זו אינה טענה דאפשר לי' מישראל, דקיימין קהל ועדה ולא הוו שם כי אם י' בני אדם בשביל ברכת אירוסין דצריכה י' ולא עמדו בקרוב לחתן וכלה כ"א ב' או ג' מהם ושמעו כשאמר לה הרי את מקודשת לי והאחרים לא שמעו וכמו שכך הוא המנהג בכאן שמתקבצים הרבה בני אדם בשעת האירוסין וז' ברכות ואינם מעידין על הקידושין אלא ב' וג' מהם והשאר אינם שומעים ואלו הב' אפשר שלא שמעו את הדבר הרע הזה עד שבא אצלם הארוס ושאל עליהם שיעידו לו והעידו לו, גם מה שטען שעדים של השידוכין שנעשו באדר הם המעידים על הקידושין שנעשו בחנוכה וכי טח מראות עיניהם שיחתמו בעדות השידוכין שנעשו באדר והם הם המעידים שמקודם לג' חדשים נעשו הקידושין, אף היא לא תברה שהסופר שכתב השטרות של השידוכין לא ידע שהיתה מקודשת מקודם וכתב שטר השידוכין והעדים לא הרגישו בזה מה היה כתוב בשטר או שסברו שאירוסין נמי מיקרי שידוכין ולא דקדקו בדבר: ועל מה שטען אבי הבית שמה שהעידו שבימי חנוכה נתקדשה שקר הם מעידים שבימי חנוכה, עדיין לא היה בצידון והנער עדיין היה בצפת תוב"ב ואחר בואו לצידון בכמה ימים שלח לצפת תוב"ב אחר הנער ובא, זה ודאי אם נברר הדבר בעדים שיעידו שעדיין בחנוכה לא בא בצידון ויכחישו העדים של הקידושין בפניהם אז הדין עמו ואם אינו מברר בעדים לא צייתינן ליה ולא משגחינן ביה דלאו כל כמיניה לאחזוקי לסהדי בשקר זהו מה שהיה נראה לתחלת העון. אבל אחר העיון נראה שאין הדין כך שאפי' אם יברר דבר זה בעדים שלא היה בחנוכה בצידון ויכחיש אותם העדים עכ"ז לא מבטלינן עדותן לגמרי אלא הוו להו כמו כדין ב' כיתי עדים המכחישין זה את זה שכתבנו למעלה שהדין הוא לא תנשא ואם נשאת: תצא דבכה"ג לא מיקרי הזמה עד שנפסל עדותן לגמרי