צדקה ומשפט חלק א קלא

ולא אמרינן או בעל דינו ילך אצל העדים, או העדים יבאו אצלו ויעידו בפניו א). גם מה שכתב כת"ר שכיון שעשו הסכמה בינהם שלא לקדש אשה תוך המדי' והעושה שלא כמדובר עובר על ההסכמה ובפרט אם נעשה בחרם ועברו על החרם נפסלו לעדות, אין הדין כך הלא תראה מה שכתב מר"ן ב"י בא"ח סי' כ"ח בשם מוהרי"ק וז"ל כתב מהרי"ק בשורש פ"ד קהל שעשו תקנה בחרם ששום בר ישראל לא יקדש אשה בפחות מו' בני אדם ועבר א' וקידש בפחות מי' קידושיו קידושין ולא אמרינן שנפסלו העדים בשביל שעברו על חרם וה"ה למקדש שעובר על חרם ר"ג וכ"כ הר"ש בר צמח בתשובה וכ"כ בא"ח בשם הרשב"א עכ"ל מר"ן ב"י, ומביא שם משם הריב"ש שיכולים הקהל לתקן שכל מי שיקדש שלא בידיעת נאמני הקהל ובפניהם ובפני י' יהיו קידושין מופקעין ובטלין והמקדש כנגד תקנתם זו אין קידושיו קידושין ואינה צריכה גט והריב"ש עצמו כתב שלא מלאו לבו לסמוך על דעתו לעשות מעשה משום חומר הענין להוציאה בלא גט והרי אתה דן ק"ו דהתם דהפקר ב"ד הפקר ואפקוענהי רבנן לקידושיה עכ"ז אמרינן דקידושיו קידושין להצריכה גט כ"ש בנ"ד שעבר על הסכמת הקהל ודאי שקידושיו קידושין. עוד כתב כת"ר סוגי' דפ' המגרש שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מאחר ובא אחר וקדשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו מאי והעמידו הדבר על בוריו דאי מגליה מילתא דקדושי קמא קידושי מעליא לא צריכה גט מב' ומסיק בגמ' לא מצאו דבר על בוריו מאי אמר רב הונא מגרש א' ונושא ב' אבל מגרש ב' ונושא א' לא מ"ט שלא יאמרו מחזיר גרושתי מן האירוסין, ולא הבנתי כוונתך בזה ומה ראייה יש מהאי סוגיא דודאי אם לא היה אלא קיל בעלמא ולא הוברר הדבר בעדים דקידושי קמא קידושי מעליא הוו אז הדין נותן שיגרש א' ונושא ב' שקידשה קידושי תורה ופירש"י קידושי תורה בעדים וא"כ כיון שהא' לא יש לו אלא קול בעלמא ולב' יש עדים ותפסי קידושין ב', אבל בנ"ד שהוברר הדבר בעדים שקידושי א' קידושי מעליא הוו והעמדנו הדבר על בוריו ודאי הוא דלא תפסי בה קידושי ב' דא"א הויא וכמ"ש בגמרא דאי מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא לא צריכה גט מב' וכן פסק מר"ן בשולחנו הטהור בסי' מ"ו יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלו' ובא אחר וקידשה בפנינו בודקין אחר קידושי א' שהם בקול אם באו עדים ברורים בראיה ברורה שהיא מקודשת לא' אין קידושי ב' כלום ואם לאו מגרש א, שקידושיו בקול ונושא ב' שקידושיו ודאי ואפי' בלא מצאו דבר על בוריו דאמרינן מגרש א' ונושא ב' כתב הטור בסי' מ"ו דוקא שקידשה הב' ולא כנסה אבל אם כנסה אסורה לו אחר שגירש הא' עיי"ש בטור ובב"י ובש"ע, וא"כ בנ"ד אפי' אם הוה קול בעלמא שקידשה א' אסורה לב' אחר שכנסה כ"ש שהוברר הדבר בעדים שקידשה א' דודאי אסורה לב' ואדרבא האי סוגיא הויא תיובתך וכלפי ליא ומה שרצה כבודך לדמותה להא דאמרינן א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר שהיא מקודשת תמהני על מעכ"ת איך הוציא דברים אלו מפיו דהא בגמ' שהבאת אמרו שם על מאי דאמרינן דאי מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא הוו לא צריכה גט מב' ופליגא דרב הונא דאמר א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה לפי זה רב הונא פליג אדשמואל וס"ל דאפי' מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא וצריכה גט מב' דא"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת ויכולה לטעון גירשתני ופריך הש"ס לשמואל דאמר לא בעיא גט מב' מה יעשה בהא דרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וכו' וא"כ אמאי אינה צריכה גט מב' ומשני כי אתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה הרי לך בהדיא דס"ל לשמואל דלא אמרי' א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת אלא דוקא בפניו דבעל שיכולה לטעון מה שקיבלה קידושין מאחר הוא לפי שכבר נתגרשה ממנו ומהטעם דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכן פסק הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כשמואל וכמבואר בסי' מ"ו וכתב שם הר"ן דמ"מ אם קיבלה קידושין בפני בעלה הכל מודים דמקודשת ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ומר"ן ז"ל בא"ה סי' י"ז וז"ל א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה מקודשת לפי שהאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה **( א) פה הביא הרב המחבר רק דברי הריב"ש והאור זרוע כאילו אין פלוגתא כלל בזה ואמנם הרב מהר"ם אלשקר בסי' י"ו כתב דרוב הפוסקים ס"ל דאפילו בעיר אחרת אין מקבלין, ועי' בסהרח"ש סי' מ"ב דתמה עליו בזח ולקמן בסוף דבריו הביא הרב המחבר תשובת המחרח"ש בזה.)**