צדקה ומשפט חלק א קל

עדות ואע"ג שלא אמר לא כי אלא, ובאמת שאלו הדקדוקי' אין להם שחר דלפי האי דקדוקא נישמועינן הר"ם במז"ל רבותא מעליא דבדיני ממונות לא חשיבא הכחשת מאן דחשיב הכחשה בדיני נפשות בחקירות ודרישות וליפלוג וליתני בדידיה בחקירות ודרישות בדיני ממונות דאם אמר לא כי אלא הוי עדותן בטלה ואם לא אמר לא כי אלא הוי עדותן קיימת אעג"ב דבדיני נפשות הוי עדותן בטלה דהא ודאי הוי רבותא טפי דאפי' בחקירות ודרישות לא הוי הכחשה יותר ממה שכתב שבבדיקות לא הוי הכחשה בדיני ממונות ועוד שכתב הר"ם במז"ל שם אצל הכחשת הבדיקו' אבל אם אמר הא' מנה שחור וב' אמר מנה לבן או היה זה אומר בדיוטא העליונה והב' אומר בדיוטא התחתונה היה עדותן קיימת ומאי אתא לאשמועינן שהרי בסגנון זה שלא אמר לא כי אפי' בדרישות וחקירות הוי עדותן קיימת והיה לו לכתוב אבל אם אמר הא' מנה שחור והב' אמר לא כי אלא מנה לבן וכו', וכן זה אמר בדיוטא העליונה והב' אמר לא כי אלא בדיוטא התחתונה וכו', אלא עיקרן ושרשן של דברים אלו יובנו עם מה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' זה בורר על דברי הרמ"ה שכתב דהלואה אחר הלואה מצטרפין דוקא היכא דלא מכחיש מלוה לחד מנייהו כגון דקא תבע מניה דלוה ב' מנים שהלוהו הא' בא' בשבת והב' בב' בשבת והביא ב' עדים הא' על הראשון וא' על הב' אעג"ב דהמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי מצטרפי לחייב את הלוה מנה א' אבל אם המלוה מודה דלית ליה גבה אלא חד מנה ואתו תרי סהדי חד אסהיד דאית ליה גבי חד והב' מסהיד דאית ליה גבי חד מנה חזינן אי איכא למימר דטעי חד מנייהו בזמנא הכגון א' אומר בב' בחדש והב' אומר בג' בחדש דאיכא למימר דתרוייהו א' יומא קא מסהדי וטעו בעיבורא דירחא מצטרפי דאימור א' מנה קא מסהדי אבל לא טעו בעיבורא דירחא מצטרפי דהא ודאי חד מנייהו שיקרא מסהיד דהא מלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה הילכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ויפטר, וכתב הרא"ש שם לכאורה היה נראה דאפי' שבועה דאורייתא לא צריך כיון דלדברי המלוה חד מנייהו מסהיד שיקרא הוי עדות מכחשת וחשבינן תרוייהו פסולין לאותה עדות, מיהו כי דייקת ביה שפיר בעי שבועה דאוריתא דהא דחשבינן עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידים עליו דבר א' ומכחישין זה את זה כגון זה אומר שהרג וזה אומר לא הרג אבל כששניהם מעידים וכו' ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת החכם המרומם כה"ר יעקב ן' יאעיש מגילה עפה והיא כתובה פנים ואחור בשריותא דהאי איתתא ורצה לומר שקידושין הראשונים אינן קידושין ותפסי בה קידושין שניים ועי"כ מותרת לחזור לב' זהו תורף דבריו תשובה ולעד"ן דדבר פשוט הוא זה דאיתתא דא איסורא בין לא' בין לב' וכדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכו' וכאן נמי כיון שיש עדים שהיתה מקודשת לא' והלכה ונשאת אסורה לשניהם דאסורה לבעל ואסורה לבועל ואפי' שלא העידו העדים בפניה שנתקדשה לא' אפ"ה כיון שהראשון הביא מעשה ב"ד שנתקבלה עדותן בפניהם מועיל ואעג"ב דקי"ל אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם קבל שלא בפניו אין דנין על פיו וכמו שכן כתבו הפוסקים וכן פסק הרא"ש והטור ז"ל בח"מ סי' כ"ח וכ"כ הריב"ש והרשב"א ונ"י כתב אם עברו וקבלו לא עשו כלום דטועין בדבר משנה דקי"ל דחוזר והביאו מר"ן בב"י כמו שיעו"ש באורך אפ"ה אם העדים במדינה א' והבע"ד במדינה א' מקבלים עדות שלא בפניו של בע"ד וכמו שכתב מר"ן ב"י בשם הרשב"א בסימן כ"ח וז"ל בכה"ג ודאי נר' שמקבלין עדים שלא בפני בע"ד וכו' ומשם הגאונים אמרו וה"ה כשעדים אינן במקום א' אלא זה במקום א' וזה במקום א' וצריך לצרף עדותן וכ"ש זה שהוצרך לטרוח ולחזור אחר העדים ולא גרע מהיו רדופים ללכת למ"ה ולא עוד אלא שנר' שכל שאין בע"ד מצוי כאן משמע שמקבלין שלא אמרו אין מקבלין אלא בזמן שהבע"ד כאן וכן נר' מהירושלמי ר' ירמיה הו"ל דין אבר נש קבלון סהדי שלא באנפוי דר' ירמיה דחק רב הונא ואשכח ר' ירמיה יתיב ומצטער אפשר מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואפי' היה עמהם באותה שעה ע"כ, אלמא לא לא היה תמה ר' ירמיה אילו לא היה מצוי כאן דבהא מודה שמקבלין עכ"ל וכ"כ הבית יוסף בס' כ"ח משם הריב"ש דכתב וז"ל אין מקבלין שלא בפני בע"ד אא"כ היו עדיו חולים או היה הוא חולה וכו' או שלחו לו ולא בא וכו' נר' שכהעדים הולכין למ"ה אין צריך וכ"ש אם הם בעיר אחרת וכ"כ בא"ז וז"ל והיכא שמצא עד בעיר אחרת ואין בע"ד שם הרי זה מביא עדים בפני חכמי העיר ומקבלין עדותן וכותבין שכך העידו פלוני ופלו' ושפיר דמי עכ"ל, הרי לך בהדיא דהיכא שאין בע"ד מצוי שם עם העדים מביא עדיו לפני ב"ד שבאותה העיר ומקבלין עדותן וכותבים לו מעשה ב"ד ומהני