צדקה ומשפט חלק א קכז

ידוע דאם שאלו בסתם כיון שיכול לתבעו מיד א"כ אין כאן הנאת ש"פ שמא יתבענו מיד ע"כ כ"ש בנ"ד שהתנה עמו להחזירו מיד, עוד כתב הב"ח בטעם שצריך שיודיע לאשה שהוא שאול דאם אינו מודיעה והיא סבורה שלטבועין ניתנו הו"ל קידושי טעות ואפי' לסברת הרב מוהר"י אדרב"י בסי' י' שחשש להא דהרב ת"ה דאפי' בלא נתן לו רשות להשאיל ספק מקודשת הויא מ"מ דוקא כשהיתה השאלה לזמן מיירי שבתחלה כתב סברת ר"ש וסברת רבינו משה הכהן שמקדש בטבעת שאולה שהיא מקודשת וכתב שלדעת אלו הפוסקים אעג"ב שהיתה האשה סבורה שהיה נותן לה החפץ לגמרי ונמצאת שאינה שלו כי מן הדין לא היה ראוי לחוש לקידושין מ"מ פסקו שהיא מקודשת כ"ש בנ"ד שמקדש והמתקדשת יודעים שהפנידרו לא היה של המקדש ובודאי כשהוא קדשה בפנידרו כוונתו היתה לקדשה בהנאת זמן השאלה וגם היא כשקיבלה הפנידרו כוונתה היתה הנאת זמן השאלה כיון שהיתה יודעת שהפנדירו אינו של המקדש כיון דחיישינן לקידושין אם יש הנאת שוה פרוטה בזמן השאלה הרי דמיירי בשאלה לזמן והודיעה לאשה שהוא שאול וגם יש בהנאת זמן השאלה שוה פרוטה ע"כ ועלה אייתי לההיא דהרא"ש ות"ה דחייש לספק קידושין אפי' בלא נתן רשות להשאיל כיון שיש בו ג' תנאים האחרים משא"כ בנ"ד דליכא שום תנאי מהנך תנאים בודאי דליכא מאן דפליג בהא דלא חיישינן והמעיין בת"ה יראה בהדיא דל"ק דהוי ספק מקודשת להרא"ש אלא דוקא בלא נתן לה רשות להשאיל אבל התנאים אחרים שיהא שאול לזמן וגם שיודיעה שהיא שאול ושיהא בו שוה פרוטה בהנאת הקישוט שהיא לזמן יודה הרב ת"ה דלא סגי בלא אלו ג' תנאי' להרא"ש ואי חסר חד מנייהו אינה מקודשת כלל. ובהכי ניחא לי דבריו הרב מוהר"י אדרבי דנר' לכאורה דברי, סתרי אהדדי דאילו בס' י' פסק לה חמור באותו שקידש בפנדירו שהיתה שאולה ופסק דצריכה גט ובסי' ר"צ בא' שקידש בטבעת שאולה פסק דלא הוו קידושין כיון שהטבעת היתה שאולה ואינה מקודשת כל שלא השאילו בפי' לקדש לו אשה והרי בסי' י' חשש להצריכה גט אפי' שלא שאל הפנדירו לקדש בו אשה אבל התירוץ הוא דבסי' י' מיירי ששאלו לזמן גם יודעת האשה שהוא שאול ויש בהנאת אותו זמן שוה פרוטה מש"ה פסק בה לחומרא משא"כ בסי' ר"צ שלא ידעה האשה שהוא שאול ולא היתה השאלה לזמן כמבואר שם בשאלה ומש"ה פסק לקולא גם הרב בעל פ"מ בח"ב סי' ד' פסק בהדיא דהיכא דלא שאלו ע"מ לקדש בו אשה דאינה מקודשת וכתב וז"ל כ"ש שחקרנו עכשיו את פי העדים ועד אחד אמר שחטפו מידו של המשאיל שלא רצה להשאילו לו ולקחו בחזקה והמשאיל אומר שאינו זוכר אם לקחו בחזקה או אם ברצונו נתנה לו וא"כ לדברי העד הא' הו"ל מקדש בגזל וכעין ההיא דהריב"ש שכתבנו לעיל והעד האחר אינו מכחישו כי אומר שאינו זוכר איך היה המעשה ואפי' אם היה מכחישו והיה אומר שלא לקחו בחזקה אוקי חד לגבי חד ואוקי איתתא בחזקה פנויה. והשתא בנ"ד לפי סברת הרא"ש אינה מקודשת שלא שאלו ע"מ לקדש בו אשה וגם ליכא חדא מהנך ד' תנאים שלא היתה השאלה לזמן וגם לא הודיע לאשה שהוא שאול ולא נתן לו רשות להשאילו לאחר וגם לא יש בהנאת קישוט ש"פ כיון דאינה לזמן ולא שייך בה שומא ולסברא קמא דהרב בעל העיטור נמי אינה מקודשת דאינהו לא מפלגי במקדש בטבעת שאולה בגוונא דמפליג הרא"ש ובכל גוונא קסברי דאינה מקודשת ואפי' אם את"ל דמודו בהנך חילוקי דהרא"ש הא כבר כתבנו דגם להרא"ש אינה מקודשת בנ"ד לא פש גבן כי אם סברת ר"ש שכתב סתמא המקדש בטבעת שאולה מקודשת ומספקא לי אי פליגי אהנך חילוקי דהרא"ש וס"ל לר"ש דבכל גוונא מקודשת, או איהו גופיה נמי לא קאמר אלא בשאלה לזמן או אי בעי כולהו תנאי כמ"ש הרא"ש והנה כל הפוסקים שכתבתי ה"ה הריב"ש ז"ל ומוהר"י אדרבי בסי' רצ"א והטור ורי"ו כולהו סברי כהרא"ש וא"כ הו"ל ר"ש יחידאה לגבי כל הנך רבוותא ומכ"ש דאפשר דאיהו מיירי כגוונא דמייתי הרא"ש ואפי' אם נאמר דפליג עליה בנ"ד מ"מ יש להקל מטעם ס"ס בשתיקותא דלאחר מתן מעות ספק אם הלכה כהרמב"ם דס"ל בכל גוונא אינה מקודשת בין בקבלתם דרך קידושין או בתורת פקדון או אם הלכה כהרי"ף דמפליג בהו ואפילו כסברת הרי"ף איכא פלוגתא בנותן סתמא אי דמיא לפיקדון או לקידושין דהכא דרבוותא ס"ל דדמיא לפקדון דאינה מקודשת ואפי' אם את"ל דדמיא לקידושין והויא ספק מקודשת מ"מ בנ"ד שקידש בדבר שאול ספק אם הלכה כר"ש דמקדש בטבעת שאולה מקודשת או אם הלכה כהרא"ש ודעמיה דאית להו בנ"ד דאינה מקודשת ועוד מילתא דפשיטא היא דרבינו שמשון לא קאמר דהמקדש בטבעת שאולה מקודשת אלא בשאולה בסתם שהוא ל' יום אבל בשאל בהדיא אדעתא להחזירה מיד כמו נ"ד והלך וקידש בו אישה. אין לך