צדקה ומשפט חלק א קכו

הנאה מקדשא וכתב דמספיקא לא עבדינן בה עובדא וא"כ לסברא זו ספיקא הוי והרא"ש ז"ל אית ליה סברא ג' והוא דאם השאילו לו ולא הודיעו שרוצה לקדש בו האשה אינה מקודשת אא"כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכששקידש בו האשה הודיעה שהוא שאול לזמן פלוני ושמין אם יש באותו קישוט שוה פרוטה ואם לאו אינה מקודשת ואם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש בו אשה אנן סהדי שגמר ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין קידושין וכו' וא"כ בנ"ד שלא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו אשה ולא השאילו לו בשביל זה לפי סברת העיטור אינה מקודשת ולפי סברת איכא מ"ד דסתם שאלה שלשים יום ובהיא הנאה מקדשא בנדון דידן שלא השאילו לו בסתם כדרך השואלים אלא ע"ד לקנח בו אזנו ולהחזירו לו מיד וא"כ אם קידש בו אשה היו כאילו מקדש בגזל ולסברת הרא"ש ז"ל אם לא הודיעו שרוצה לקדש בו אשה צריך ד' תנאים שישאילו לזמן ידוע וליתן לו רשות להשאיל לאחר ושיודיע לאשה שהוא שאול ושיהיה בהנאת הקישוט שוה פרוטה ובנ"ד ליכא כל הני גווני שלא השאילו לזמן ידוע ולא נתן לו רשות להשאיל לאחר אלא אדרבא התנה להחזירו לו מיד לאחר שיקנח את אזנו וגם לא הודיע לאשה שהוא שאול וגם התנאי שיהא בהנאת הקישוט שוה פרוטה לא שייך בנ"ד דדוקא במשאילו לזמן ידוע והודיע לאשה שהוא שאול עד זמן פלוני אז שיימינן אם יש בהנאת אותו שימוש שהוא לזמן שיש לו רשות להשתמש בו אם יש שוה פרוטה מקודשת משא"כ בנ"ד שלא השאילו לזמן ולא נתן רשות להשאילו לאחר אינה יכולה להשתמש בו כלל מה שייך שומא ועיין בהרא"ש וכן כתב הריב"ש בס"י ק"ע וז"ל ולענין הקידושין נר' דאין לחוש להם כלל חדא שהטבעת לא היתה מהמקדש אבל היתה גזל בידו מרבי אברהם כמו שהעידו העדים שהיה אהרן הסופר המקדש משתדל להוציא הטבעת מעל יד אברהם וכ"כ הכוד עצמו עליו עד שלקחה מידו הרי שלא העידו שנתנה לו ר' אברהם אלא שהוא לקחה מידו וא"כ גזל גמור היא כעין ויגזול החנית וכו' ומבואר הוא שהמקדש בגזל אינה מקודשת כל שלא שמענו דאיאש וכו' ואפי' שלא היתה הטבעת גזל ביד אהרן אלא שהיא שאולה בידו שהשאילה לו בעל הטבעת עדיין לא היתה האשה מתקדשת בו כל שלא השאילה לו בפירוש לקדש בו את האשה שהרי אין השואל רשאי להשאיל והרב בעל השלמה כתב בשם הגאונים דהמקדש בטבעת שאולה שאם השאילה לו על דרך לקדש בו את האשה מקודשת וכו' ולזה הסכים הרא"ש שמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת אם לא הודיעו שרוצה לקדש בה ע"כ לשון הריב"ש מעתה ליכא לספוקי בנ"ד כי אם לסברת רבינו שמשון שכתב סתם דהמקדש בטבעת שאולה שהיא מקודשת ולא קא מפליג בין הידיעו שרוצה לקדש בו ללא הודיעו וגם לא הזכיר התנאים שהזכיר הרא"ש נר' מדבריו דס"ל דבכל גוונא מקודשת והביאו הטור והרא"ש, אמנם גם לסברא זו לא קאמר מקודשת כי אם בסתם שאלה שהיא שלשים יום שמקדשה בהנאת אותה שאלה ששוה פרוטה אבל בנ"ד שלא שאלו בסתם ולא לזמן אלא מתחלה לא רצה להשאילו לו וכשהשאילו לא היה אלא לפי שעה לנקות בו אזנו ולהחזירה לו תכף א"כ כשלקחו והלך וקידש בו אשה הו"ל מקדש בגזל שאינה מקודשת שהרי עבר על דעת המשאיל שלא קיים תנאו שיחזירו לו תכף ובודאי דבכה"ג אינה מקודשת וע"כ לא קאמרי דהויא מקודשת אלא בהיתה שאולה לו לזמן או לפחות בסתם שאלה שהיא ל' יום ואפי' לפי דברי הרב בת"ה סי' ר"י שכתב על סברת הרא"ש דאית ליה דכשלא השאילו לו ע"ד לקדש בו אשה דצריך ד' תנאים לשיועילו הקידושין וחד מנייהו שנתן לו רשות המשאיל להשאילו לאחר כתב ע"ז הרב הנז' וז"ל והא דכתב אשירי ונתן לו רשות להשאילה לאחר היה נראה לומר דאין דעת אשירי לומר שאם לו נתנו רשות להשאילו שאינה מקודשת אפי' בדעבד דהא איהו גופיה פסק בפ' המפקיד דנהי דקיי"ל אין השואל רשאי להשאיל היינו לכתחלה אבל אם עשה כן לא מקרי גזלן בהכי וכו' ואשירי דנקט זה הלשון שנתנו לו רשות ר"ל בענין זה שרי אפי' לכתחלה לקדש בו הא לאו הכי בדיעבד הוא דהויא מקודשת ע"כ וא"כ לכאורה נראה דבנ"ד הוי מקודשת אפי' שלא נתן לו רשות להשאלו אמנם הא בדותא היא דנהי דאפי' לא נתן רשות להשאילו לאחר הויא מקודשת בדיעבד מ"מ ג' תנאים אחרים שכתב הרא"ש שתהיה השאלה לזמן ושיודיע לאשה שהוא שאול ושתהיה בהנאת קישוט שהוא לזמן שוה פרוטה עכ"פ בעינן שיהו משולשין ומעמד ג' בעינן שאם לא היתה השאלה לזמן אלא כמו בנ"ד שהתנה עמו להחזירו לו תכף בודאי שזה מעביר על דעת בע"ה ונקרא גזלן ועוד כיון שלא שאלו לזמן אלא שיחזירנו מיד וא"כ לא יש בהנאה שוה פרוטה וכמ"ש הב"ח וז"ל צריך ד' תנאים שיהא שאול לזמן