צדקה ומשפט חלק א קכה

ושתקה ואמרירי"ו דהוי ספקה אח"כ אשמעינן דאפי' שלא אמר' הרי את מקודשת לי אלא עלי אותו בשביל קידושין. ולא פי' אם רוצה לקדשה. לו או מינה אותו שליח לקדש אשה אחרת ואחר נתינה א"ל התקדשי לי בו ושתקה דהוי ספק מקודשת כיון שקיבלה אותו בשביל קידושין ולעולם דאי יהיב לה סתמא דמי לפקדון דאינה מקודשת ובלאו הכי כבר כתב הרב מוהרח"ש בענין זה וז"ל ומדברי רי"ו אין לי הכרח שכבר נודע שטעיות הרבה נפל באותו ספר ואין כדאי דברי רי"ו הסתומים לדחות דעת כל הנהו רבוותא דכתיבנא לעיל דסברי דאינה מקודשת בסתמא והשתא מצינן למימר דהוי ס"ס ספק אי הלכתא כהרמב"ם ודעימיה דסברי בכל גוונא שתיקותא דאחר מ"מ לאו כלום אפי' בנתן לשם קידושין או הלכתא כהרי"ף ודעמיה דחושש כשנתן לשם קידושין ואפי' אם את"ל הלכה כהרי"ף דילמא כדיהיב סתמא איכא ספיקא אי דמי לפקדון או לקידושין וספק אם הלכה כאותם הפוסקים דמדמו לסתמא בפקדון או כאותם דמדמו ליה לקידושין, עוד ראיתי להרב מוהר"ם די בוטון שכתב וז"ל דס"ל להרשב"א דסתם גריע מפקדון ושכן כתב מוהריב"ל ח"א סי' כ"ב אלא שראיתי למוהריב"ל בח"ב סי' ז' שנטה להחמיר מהא דני"ו דנראה דפליג אהרשב"א ובח"ג סי' כ' נסתפק מוהריב"ל אי פליג רי"ו עם הרשב"א, ולי נראה דאין מלשון רי"ו הכרע כלל דפליג אהרשב"א כאשר יראה המעיין בלשונו וגם המעיין בגמ' יראה דנתן סתם לא דמי להא דציפיתא וכו' וא"כ אחר שבדברי רי"ו לא פורש בהדיא דפליג אהרשב"א וסוגית הגמ' משמע דנתן סתם דמי לפקדון וגם מוהריב"ל בסוף ימיו נטה שם לדעת הרשב"א א"כ אין ראוי להחמיר בנתן סתם יותר מפקדון ובשניהם הדין שוים דאינה מקודשת בשתיקה עכ"ל. עוד ראיתי להרב מוהרימ"ט בח"ב סי' מ"ג שהביא דברי הרשב"א דס"ל דבנתן כסף סתם ואח"כ א"ל הרי את מקודשת דאפי' אמרה הן לא מהני והקשה הרב הנז' דאמאי מי' גרע מפקדון וחזר ואמר התקדשי ואמרה הן דמקודשת ותירץ דודאי גרע דכיון דלא היו מדברים כלל בעסק קידושין ונתן לה כסף סתם מסתמא בתורת מתנה יהיב לה ואי טענא הכי מהימנא, והביא ראייה לזה וכתב אח"כ ולפי זה כיון דנאמנת לומר במתנה נתנה לא מבעיא אם לאחר כדי דבור א"ל ושתקה לאו כלום היא דדוקא גבי פקדון אמרינן אי לא ניחא לה שדיהנהו אבל הכא מש"ה לא שדיתנהו דבמתנה נתנם לה מעקרא וגם הביא' משם הרב מוהר"ש יפה דהנותן סתם לאשה לשם. מתנה נתן והעלה הרב הנז' דנהי באמרה הן דיש מקום להחמיר מ"מ בשתקה סמכינן להקל וא"כ בנ"ד ליכא חשש קידושין ומכ"ש לפי מה שבא בשאלה שכשמעה אמה את הדברים האלה אמרה לנערה השליכי זה החפץ מידך והשליכה אותו הנערה, לארץ וא"כ אפי' לסברת הרי"ף דמחמיר וס"ל דכשלא בא לידה בתורת פקדון דספקא הוי יודה בנדון דידן וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ק"ע בענין כיוצא בזה בא' שחילה רבי סוסן לפשוט ידו לקבל ממנו טבעת ולא רצה וזרק לו הטבעת בחיקו למעלה מבגדיו ואחר שזרקו בחיקו א"ל בתך מקודשת לי וכשמוע רבי סוסן אבי הנערה דבר זה הפשיל את בגדיו ושלשלן וניער אותן עד שנפלה הטבעת מחיקו לארץ ע"כ והשיב הרב ע"ז וז"ל ואפי' לדברי הרי"ף שכתב דוקא שבאה לידה בתורת פקדון וכו' אבל כשלא בא לידה בפקדון צריכה גט מספק וכו' בנדון זה ליכא למיחש כלל דאי טעמא דרב הונא דאי לא ניחא לה לישדינהו ובנדון זה כבר העידו העדים שבשמוע אביה את הדבר ניער בגדיו עד שנפלה הטבעת לארץ וא"כ לא מבעיא בנדון זה שלא אמר לשון קידושין עד לאחר זריקה ותיכף ניער בגדיו דפשיטא דאין לחוש לקידושין אלא אפי' אמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת לי וקבלה אותו והשליכתו לפניו לארן אינה מקודשת כמבואר בגמ' ובהרי"ף ובטור ולכן בנ"ד אין כאן קידושין כלל ובוראלה הנזכרת מותרת לינשא לכל מי שתרצה ע"כ לשון הריב"ש, ומינה נילף בנ"ד שהשליכה אותו הנערה לארץ דאין כאן קידושין אלא דנראה דליכא ראיה מהא דהריב"ש לנ"ד דשאני נדון הריב"ש דמיד ניער אבי הנערה בגדיו אבל בנ"ד שתקה הנערה עד שיצאה אמה ואמרה לה השליכי וכו' ואפ"ה יש להקל מהטעמים שכתבנו לעיל ואפי' לדעת הרי"ף שמחמיר ואפי' אם נרצה לתפוס סברת המחמירים ונאמר דמי שנותן סתם דמי לנותן בתורת קידושין ולא דמי לפקדון ומכ"ש לדעת רובא דרבוותה דס"ל דהיכא דיהיב סתמא דינו כפקדון דודאי ליכא למיחש בנ"ד לקידושין אלו כלל עוד מטעם אחר יש להקל באלו הקדושין ושלא לחוש להם לפי שלא היה החפץ שלו אלא לקח אותו מלוי ולא רצה להשאילו לו אלא ע"י שהפציר בו הרבה ולא הודיעו שרוצה לקדש בו אשה ולא השאילו לו ע"ד כן לקדש בו אשה אלא לקנח בו אזנו ולהחזירה לו מיד וכבר ידוע מ"ש הטור ז"ל בא"ה סי' כ"ח השואל חפץ מחבירו וקידש. בו אשה שדעת בעל העיטור דאינה מקודשת ואיכא מ"ד דסתם שאלה שלשים יום ובההיא