צדקה ומשפט חלק א קכד

ליה דבשעת נתינה דוקא הוא דמהני הרי את מקודשת בלתי שיאמר בכסף זה אבל לאחר נתינה לא מהני שנשאל בראובן שאמר לו לשמעון קח טבעת זה לסימן בביתי שיתנו לך פירות שנאכל ואחר שקיבל הטבעת א"ל החזיר לי הטבעת ואם לא תחזור תהיה בתך מקודשת לי ושתק שמעון והשיב הרב כיון דקבלו לסימן ולא לשם קידושין הו"ל כפקדון דאמרינן שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום הוא, וכתב עוד וז"ל וכ"ש בנדון זה שלא א"ל בפירוש תתקדש בתך לי בזה אלא תתקדש לי בתך וכיון דלא אמר בו נר' שתהיה מקודשת לעתיד שיקדשנה דהא בברייתא דכנסי סלע זה בפקדון תניא דאמר לה התקדשי לי בו משמע דאי לא אמר בו פשיטא דלא הויא מקודשת וכו' דהוי כידים שאין מוכיחות דלא הוין ידים וכו' ואעג"ב דלישנא דקידושין מהני כשאמר הרי את מקודשת לי אעג"ב דלא אמר בטבעת זו וכו' היי' משום דבשעת נתינה הוא דאמר הכי אבל כשאינו אלא לאחר נתינה כי הכא בנ"ד נר' דצ"ל בו כדתניא בגמר' ע"כ, נר' בהדיא מדברי הרב דכשהוא אומר לאחר נתינה תהא מקודשת או אפי' הרי את מקודשת ולא אמר בכסף זה לא הוי קידושין וא"כ בנדון דידן דלא אמר תהיה מקודשת בחפץ זה אלא תכינו מקודשת נר' דלאו הוי קידושין, ובלאו הכי כבר כתבנו דרובא דרבוותא ס"ל דשתיקה לאחר מ"מ בנתן סתם כמו נ"ד דאינה מקודשת כלל אותם הרבנים שהזכרתי למעלה ונוסף עוד שראיתי להרב כנה"ג שכתב שכן דעת רבו מוהרימ"ט וכן מתבאר מדברי משפטי שמואל וכתב שכן דעת הרש"ך ג"כ ומהר"מ אלשיך ומוהר"י אדרבי ומוהר"מ מפדווא גם דעת מוהר"מ די בוטון כן, וליכא למיחש נמי בנדון דידן דשדיך מעיקרא דבנדון זה לא מהני שדיך כמ"ש הר"ן ז"ל והריב"ש והביאו ראייה לזה וכן כתב הרב מוהריב"ל בח"א דף נ"ז דשדיך לא מהני בשתיקה לאחר מ"מ ונתן לה בסתם שוב אינה ה' לידי הרב מוהרש"ך וראיתי שכתב בח"ב סי' קל"ד שנשאל בא' שנתן הטבעת ליד האשה ואחר נתינתו א"ל מירה קי לודו פור קידושין ושתקה וכתב שבספר הפסקים המודפסים אשר לו כתב בזה וחילק חילוקים דאפי' הרי"ף הרא"ש המחמירים בשתיקותא לאחר מ"מ יודו באותו נדון ואחד מהנה דדוקא גבי ציפיתא דאסא הוא דמחמרי הרי"ף וכו' משום דכבר איכא גלוי דניחא לה להתקדש שקבלתם לשם קידושין ואעפ"י שמחמת קידושין הראשונים לא היתה ראויה להתקדש שלא היה שוה פרוטה עכ"ז כיון דא"ל תקדוש בזוזי דאית בהו אעפ"י שהם לאחר מ"מ מספיק גילוי דעתה הקדום דניחה לה ואין לספק שחזרה בה דאם איתא שחזרה לשדניהו מידה, אמנם בנ"ד שלא היה בזה גילוי דעת מקודם דניחא לה בקידושין מאן לימא לן שיספיק האי טעמא לחוד דמה ששתקה משום דניחא לה דאי לאו הכי לישדניהו דאין להחמיר כ"כ כיון דבההיא עובדא דציפיתא העלו רוב גדולי הפוסקים שיש להקל, גם שנרצה לחוש לס' המחמירים יראה דבחילוק כל דהו יספיק להקל וכו', וכיון שלא הקדים בכאן גילוי דעת דניחא לה בקדושין לית לן למיחש כלל ע"כ, וכן בנ"ד נמי ליכא גילוי דעתה מעיקרא דניחא לה בקדושין דהא יהיב לה בסתמא א"כ ליכא למיחש לקידושין לפי דעת מוהרש"ך. שוב ראיתי להרב מוהריב"ל בח"א סי' ז' שכתב דמספקא ליה בנותן בסתמא ואחר שנתן א"ל איסטוס טודו פור קידושין אי דמי לפקדון דלכ"ע לא הוו קידושין או דמי לההיא דציפיתא דהויא ספק לדעת הרי"ף וכתב דמסתברא הוה ליה כפקדון אלא שמצאתי לרי"ו שכתב המקדש ונתן לה קידושין וא"ל הלא לא יש בו שוה פרוטה וכו' וא"ל תיקדוש בד' זוזי דאית ביה ושתקה הוי ספק מקודשת ואם א"ל כנסי סלע זו בפקדון ולאחר מ"מ א"ל התקדשי לי בו ושתקה אינה מקודשת וכו' פי' ודוקא שבאו לידה בתורת פקדון דאל"כ הוי ספק מקודשת כההיא שלמעלה ובעי מוהריב"ל לפרושי דמ"ש עוד רי"ו ודוקא שבאו לידה בתורת פקדון דהיינו לומר דדוקא שבאו לידה בפקדון הוא דאינה מקודשת אבל בסתמא ספק מקודשת וא"כ לפי דברי רי"ו בסתמא הוי כמו קבלתם לשם קידושין כמו ההיא דציפיתא והוי ספיקא וחשש הרב מוהריב"ל בסתמא וכתב דאזלינן בה לחומרא מכח ההיא דרי"ו והלא תראה בח"ב דף נ"ז שפסק בהדיא דבסתמא הוי דינו כפקדון ואינה מקודשת ובכמה מקומות פסק להקל וכבר הקשה עליו הרב מוהרח"ש שדבריו סתרי אהדדי ומכ"ש דההיא דרי"ו לא מכרעא להחמיר דאפשר שהוא. ט"ס כמ"ש הרב מוהריב"ל בח"ג סי' פ"ד וסי' כ' וכן כתב הרב מוהרח"ש, ועוד דאפשר לפרש דבריו דמ"ש אח"כ ודוקא שבא לידה בתורת פקדון לא אתא לאפוקי אי הוה מסתמא אלא אתא לאפוקי אי בא לידה בתורת קידושין דומיא דציפיתא בכה"ג הוא דהוי ספק וכי תימא דההיא דציפיתא כתבה ומה חידש השתא במ"ש ודוקא שבא לידה בתורת פקדון וכו' י"ל דבההיא דציפיתא א"ל לשון קידושין לגמרי מעיקרא שא"ל הרי את מקודשת לי וכשא"ל שלא יש לה פרוטה אז קידשה בזוזי דאית בה.