צדקה ומשפט חלק א קכא

דלא מהני כיון שנתן לה סתמא אפשר דקבלתו דרך פקדון או לשם מתנה ולא לשם קידושין ואפי' שאמר לה אח"כ דלשם קידושין נתנו ההיא שעתא כבר היה בידה ומכ"ש אם שתקה כנ"ד מי הוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום הוא כמבואר בפ' האשה נקנית דף י"ב דהכי איתא התם ההוא גברא דקדיש בציפיתא אמרו לו והא לית בהו שוה פרוטה אמר להו תקדוש בארבע זוזי דאית בה ופירש"י שכרוכים היו בה שקלתה ואשתיקא אמר רבא הוי שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא ומבואר בדברי רש"י דהאי עובדא הכי הוה דבשעה שנתן לה ציפיתא דאסא לא אמר שיש בתוכה ארבע זוזי אלא סברה דבעי לקדשה בציפיתא גופא וכשהקשו לו דהא לית בה שוה פרוטה אז היא כבר קבלה בידה אותה ציפיתא והשיב להם תיקדוש בד' זוזי דאית בה ופסק רבא שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא שמתחלה כשקבלה והמעות היו בתוכה לא ידעה בהם וכשידעה אח"כ ושתקה הוי שתיקותא דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא דשתקה משום דלא איכפת לה דמימר אמרה מעיקרא לאו אדעתה דהכי קבלתיה. עוד שם בגמ' אמר רבא מנא אמינא לה דשתיקה דלאמר מתן מעות לאו כלום היא דתניא אמר לה כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות כלומר לאחר שקבלתם אמר לה התקדשי לי בו רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ומוקי לה בגמ' דרצתה היינו דאמרה אין לא רצתה דאשתיקה וש"מ שתיקה דלאחר מ"מ לא מהני, קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהליה סברא אי שדינא להו מחייבנא בהו הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהליה אם איתא דלא ניחא לה לשדינהו ופרש"י דבכנסי סלע זו בפקדון ולאחר נתינה אמר לה התקדשי לי בו היי' טעמא דאמרינן בה שתיקה לא מהניא משום דמעיקרא בתורת שמירה קבלתיה וכי הדר ואמר התקדשי לי בוסברא אי שדינא להו מחייבנא באחריותו ומש"ה לא שדיתנהו והאי דלא מיחאי משום דלא איכפת לה, אבל גבי ציפיתא דמעיקרא לשם קידושין קבלתיה ונהי דציפיתא לית בה שוה פרוטה כי הדר ואמר תקדש בזוזי דאית בה אם איתא דלא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייבה בשמירתם ומדלא שדיתנהו ש"מ נתרצית בקידושין ופריך רב אחא אטו כולהו נשי דינא גמירי הכא נמי סברא אי שדינא להו ומתברי מחייבנא בהו שלחה רב אחא קמיה דרבינא כה"ג מאי שלח ליה אנן לא שמיעא לן הא דרב הונא אתון דשמיע לכו חושו לה ע"כ העולה מסוגיא זו דלרבא דאייתי ראייה מהא דכנסי סלע זו בפקדון לההיא דקדיש בציפיתא דאסא אית ליה דבכל גוונא שתיקא דלאחר מתן מעות לא מהני בין בקבלתם מתחלה דרך פקדון ולאחר קבלה אמר לה התקדשי לי בו בין בקבלתם דרך קידושין אבל לא היו שוו פרוטה ולאחר קבלה אמר לה התקדשין בארבע זוזי דאית בה ושתקה לא הוי קידושין דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה דמימר אמרה דמעיקרא לאו אדעתה דהכי קבלתיה והאי דלא שדיתנהו משום דלאו כלהו נשי דינא גמירי דסברא דאפי' לא קבלה נטירותיה עליה דלא קבלתם מתחלה בתורת פקדון אלא בתורת קידושין נתחייבה בשמירתם וכדפריך רב אחאי ולפי סברת רב הונא ברוה דרב יהושע דוקא היכא דקבלתם דרך פקדון דנתחייבה בשמירתם התם הוא דאמרינן דשתיקה לאחר מתן מעות לא מהני דאמרינן דהאי דלא שדיתנהו הוא משום דמחייבה באחריותם ולעולם לא נתרצית בקידושין אבל גבי ציפיתא דאסא אס איתא דלא ניחא לה בקידושין אמאי לא שדיתנהו ואפי' ששתקה מהני, והנה לענין דינא הרי"ף ז"ל חשש להא דרב הונא בריה דרב יהושע שכתב וז"ל שלח רב אחא קמיה דרבינא כה"ג מאי שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה הילכך לאפוקי צריכה גט ולעיילי צריכה קידושי אחריני ולא סגי בהנהו קידושין ע"כ. אבל הרמ"בם בפ"ז מה' אישות פסק כרבא דכל שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום בין בפקדון ובין בההיא דציפותא דאסא. והנה לפי סברת הרמ"בם בנ"ד שנתן לה סתמא ולא הזכיר בשעת נתינה לא לשם פקדון ולא לשם קידושין אלא לאחר מ"מ הזכיר שנתן לשם קידושין ושתקה הוי שתיקה דלאחר מ"מ ולא מהניא ואמנם לסברת הרי"ף ז"ל דסבר דדוקא גבי פקדון היא דלא מהני שתיקותא אבל בקבלתם דרך קידושין מהניא שתיקותא והוי ספק מקודשת איכא לספוקי בנד"ד דאפש' דע"כ לא קאמ' הרי"ף דהויא ספק מקודשת אלא דוקא בקבלתם דרך קידושין כמו בצפיתא דאסא דמעיקרא נמי יהבינהו לה בתורת קידושין אבל כשנתן סתם כגוונא דנ"ד לא הוי קידושין דאי בעיקר' יהיב לה בתורת פקדון הא קיל"ן שתיקה דלאחר מ"מ לא הוי כלום לכ"ע בפקדון ואי יהיב לה בתורת מתנה וזכתה בו אעג"ב דאמר לה אח"כ דהוי קידושין הוא הכסף שלה וכאילו אינו