צדקה ומשפט חלק א קכ

דבר אחר והשיב וז"ל גם בזה נ"ל שהיא נאמנת לפי שזה לא שידך ולא היה מדבר עמה ע"ע קידושיה ע"כ, הרי לא דשידוכין דמי להיה מדבר עמה ע"ע קידושין וכן כתוב בתשובה אחת למהר"ר שמואל ברוך והיא בתשובה מוהרח"ש סי' י"ח דמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תקע"א הוא סותר למ"ש סי' תקנ"ה וסי' אלף ק"ף וכתב כי בדוחק יש לו לישב שתי תשובות הרשב"א כי היכי דלא תיקשי דבריו דידיה אדידיה אבל כעת לא עמדתי על עומקן של דברים בשתי תשובו' הנז' אמנם הרב הגדול מוהרח"ש ז"ל כתב שדברי הרשב"א כולם נכוחים למבין וכולם צדקו יחדיו ולא פליגי אהדדי דמ"ש הרשב"א באותם התשובות דשידוכין לא הוי בכלל היה מדבר עמה ולא חיישי' היי' באתרא דמסבלי והדר מקדשי אבל באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישי' כשהיתה משודכת ולהכי כתב בתשובה סי' אלף וקע"ט דאף שיהיה באתרא דמקדשי והדר מסבלי דאי חיישי' כשהיא משודכת הכא ליכא למיחש דהא לא שידך ולא היה מדבר עמה ע"ע קידושין וא"כ באתרא דמסבלי והדר מקדשי כמו בנ"ד במתא צובה דמסבלי והדר מקדשי לא חיישי' לשידוכין כלל ולא חשיבי שידוכין כמדבר עמה ע"ע קידושיה. עוד כתב הרב מוהרא"ש דגם מוהריב"ל דמחמיר בשידוך היינו דוקא בהזכיר לשון קידושין אלא דהוא לשון גרוע שאמר הרי את מקודשת בלתי מילת לי אבל היכא דלא הזכיר מלת קידושין אלא שנתן כסף סתם בזה הוא שכתב הרשב"א דאין לחוש אפי' בשידוך לנתינת הסבלנות בסתם זולת באתרא דמקדשי והדר מסבלי וא"כ בנ"ד שלא הזכיר קידושין כלל אעג"ב דשדיך לא חיישי' לקידושין כלל כיין דאתרא דידן מסבלי והדר מקדשי ושידוכין לא הוו כמו היה מדבר עמה ע"ע קידושין, ואפי' שאמר המשדך בשעת נתינת המעות אקבילתו וחשובה היא אקבילת אינה ר"ל שקבלתם בתורת קידושין אלא ר"ל שקבלתם מידו ושרצונה לינשא לו אבל לא שיהיו אותם המעות בתורת קידושין גם הרב כנה"ג הביא בשם מוהר"ם איסארלן ובשם מוהר"ש חקאן הלוי דהיכא דשידך ונתן לה כסף בשתיקה דאינה מקודשת **(עד כאן נמצא מתשובה זו בהעתקה, וחסר חלק גדול מהתשובה והע"ד. המגיה)** סימן ה' שאלה ראובן אחיו של שמעון שהיה בחצר אחד והיתה שם נערה אחת יתומה מאביה שהיתה דרה שם עם אמה בבית אחד מבתי אותה החצר והיו שם יהודים אחרים בבית אחד באותו חצר והיה ראובן עמהם והיה שם לוי שהיה בראשו מונכאש א' שהיה של כסף, וא"ל ראובן תתן לי מונכאש זה שבראשך כדי לנקות בו אזני ולא רצה ליתנו לו ואמר לו השאולהו לי כדי לקנח בו אזני ואחזירהו לך מיד, ונתנו לו אז הלך ראובן באותו חצר וקרא לה לנערה שהיתה עומדת שם בפתח בית אמה ואמר לה בפני עדים קחי זה המונכאש ולקחה אותו אותה הנערה ואחר שלקחה אותו אמר לה ראובן בלשון ערבי הכוני מקודשת עלא ושתקה הנערה ולא השיבה דבר ואמר להם לעדים הוו עדים בדבר, וכשמוע אמה את הדברים האלה יצאתה מפתח ביתה ואמר לנערה השליכו זה החפץ מידך ומיד השליכה אותו הנערה מידה לארץ בפני המקדש ולקח אותו המקדש והלך לדרכי, ושאלנו את פי שמעון אם מינהו לאחיו שליח בהדיא לקדש לו אשה או לא, והשיב שאותה הנערה גדלה בביתו שהיא בת אשת אביו וכל שעה היו אומרים לו שיקח אותה ופעם א' אמרו לו אביו ואחיו תרצה שנקדש אותה לך והשיב להם מה שתרצו עשו וגילה דעתו לאביו ולאחיו כי חפץ באותה נערה אבל לא מינה אותו שליח בהדיא מי חיישינן לקידושין אלו או לאו יורנו מורנו ושכמ"ה. תשובה יש להסתפק בדינה של ריבה זו כמה ספיקי אחד שלא הזכיר לשון של הקדושין עד לאחר לקיחתה אותו החפץ ובשעה שנתן אותו החפץ לידה לא הזכיר כלום אלא נתן לה סתמה ואמר לה קחי זה החפץ ואיכא לאסתפוקי אי היו קידושין בכה"ג או לאו, והב' שהיה אותו החפץ בשאלה ששאל אותו ראובן מלוי ולא שאלו ע"מ לקדש בו אשה אלא לקנח בו האוזן והלך וקידש בו ואיכא לאסתפוקי במקדש בדבר שהוא שאול אי מהני אי לאו ומכ"ש בנ"ד שלא הזכיר לו שהוא רוצה לקדש בו עוד איכא לספוקי ספיקא אחריתי שלא מינהו שליח בעדים, ולקמן יתבארו בעה"י. מעתה נשיב על ראשון ראשון שנסתפקנו אי מהני הזכרת לשון הקידושין אחר נתינת המעות או לאו ואפי' באמרה הן מבעיא לן דאפשר