צדקה ומשפט חלק א קיט

בטור א"ה סי' כ"ו וז"ל ואם היה מדבר עמה על עסקי קדושין ונתנו לה אפי' בשתיקה מקודשת והוא שעדיין עסוקין באותו ענין ואיכא בגמ' פלוגתא דתנאי אי בעינן עסוקין באותו ענין או אפי' מענין לענין באותו ענין דרבי סבר בעינן שיהו עסוקין באותו ענין וראב"ש סבר דאפי' בענין לענין באותו ענין מהני, וכתב מר"ן שדעת הרי"ף והרא"ש לפסוק כרבי ושכן נראה דעת הרמב"ם והטור, והרשב"א ס"ל כראב"ש דגם בלא עסוק באותו ענין אלא מענין לענין באותו ענין מהני אבל באינן עסוקין כלל בענין קידושין ונתן לה בשתיקה לכ"ע אינה מקודשת וכמ"ש מר"ן בב"י וז"ל ואם לא היו עסוקין כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת אעפ"י שהוא אומר לקדשה נתכוונתי ע"כ, וא"כ בנ"ד כיון שלא היה מדבר על עיסקי קידושין ונתן לה בשתיקה ליכא למיחש לקידושין כלל, וכי תימא דמה ששידך תחלה ופסק עמה המוהר חשיב כמדבר עמה ע"ע קידושין, הא ליתא דאין השידוכין בכלל מדבר עמה ע"ע קידושין וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תקנ"ח וז"ל באחד ששידך אשה ולקח המשדך סבלונות ושם בחיקה צריך לפרש לשם קדושין כל זמן שלא היה מדבר עמה על עסקי קידושין ואם לא פירש לשם קידושין ולא היה מדבר עמה וכו' לשם מתנה קבלה ואין השידוכין בכלל מדבר עמה ע"ע קידושין ע"כ, ומוכרח לומר דמיירי הרשב"א שתכף ששידך לקח הסבלנות ושם בחיקה דאם לאחר זמן ששידך שם הסבלונות בחיקה א"כ מה צריך למימר דאין השידוכין בכלל מדבר עמה ע"ע קידושין הא אפי' שיהיה השדוכין כמדבר עמה וכו' מ"מ לא מהני כיון שלא היתה נתינת הסבלונות סמוך לשידוכין אלא ודאי דמיירי שהיו נתינת הסבלונות מיד ואפ"ה לא חיישינן לקידושין כיון דשידוכין לא חשיבי כמדבר עמה ע"ע קידושין דבעינן שיהו עסוקין בענין קידושין ממש אז מהני נתינה בשתיקה, אבל אם היו עסוקין בשידוכין ולא הזכירו קידושין כלל ונתן בשתיקה ליכא למיחש לקידושין, וא"כ בנ"ד שלא הזכירו קידושין מקודם כלל אלא היו עסוקים בשידוכין לא מיקרי היה מדבר עמה ע"ע קידושין וכיון שנתן לה בשתיקה לא מיקרי קידושין, וכן כתב עוד הרשב"א בתשובה סי' אלף ק"פ וז"ל ראובן שידך בת לשמעון וכשנכנסו הקהל לקחת הקנין היו קהל אנשים וכו' והכלה יושבת על הכסא ועמד החזן ולקח הקנין וכו' ויצאו קצת מהקהל ונשארו מקצת ובפניהם לקח המשדך סבלונות ושם בחיקה וכו' וטען שבתורת קידושין נתנם והיא טוענת שלא קבלה אלא בתורת סבלונות והשיב וז"ל תחלה אקדים לכם שמי שמקדש אשה צריך לפרש שהוא נותן לה לקידושין ואם נתן סתם לא הוי קידושין ומ"מ אם היה מדבר ע"ע קידושין ונתן לה סתם מהני וכו' כי מה שהוא טוען שלא נתן סבלונות אלא לשם קידושין אינו כלום לפי מה שהקדמתי לכם שהנותן סתם ולא פי' לשם קידושין אם אינו מדבר על עסק קידושין אין חוששין להם ואין השידוכין כמדבר עמה ע"ע קידושין וכו', וכן מצאתי להרב הגדול מוהרי"ק ז"ל בשורש קע"א שכתב על תשובת הרשב"א דבסימן תקנ"ח שכתבתי למעלה וז"ל וגדולה מזו יש להוכיח מתוך תשובת הרשב"א שהשיב באחד ששידך וכו' ולקח סבלונות ושם בחיקה ע"כ הרי לך בהדיא שאעג"ב שבשעת השידוכין ממש שם הסבלונות בחיקה אפ"ה כתב דאין השידוכין בכלל מדבר עמה ע"ע קידושין ע"כ, הרי שהבין בדברי הרשב"א כמו שכתבתי למעלה שהיה שימת הסבלונות סמוך לשידוכין מיד ואפ"ה כתב הרשב"א דאין השידוכין בכלל מדבר עמה ע"ע קידושין. ועוד כתב מוהרי"ק דאעפ"י שבשעת השידוכין הדרך הוא שמזכירין למשודכת אם היא רוצה לינשא או להתקדש לפלוני והיא מתרצית לינשא לו ואז עושין השידוכין עכ"ז לא מיקרי בהכי היה מדבר עמה ע"ע קידושין כדי לחוש לנתינת סבלונות שנותן לה באותה שעה בסתם והיינו טעמא דמה שמזכירין בעת השידוכין למשודכת אם היא רוצה לינשא או להתקדש לפ' או להיות אשתו אין כוונתם לקדשה באותה שעה של השידוכין אלא כוונתם לומר כשיגיע זמן נישואיהם אם היא חפיצה להתקדש ולהיות אשתו ומש"ה לא חיישינן לסבלונות שנתן לה בסתם בעת השידוכי' שמא נתנם לשם קידושין כ"ז שלא פי' שלשם קידושין נתן, וא"כ בנ"ד נמי אף אם הזכירו בעת השידוכין אם היא חפיצה להיות לו לאשה או להתקדש לו ונתרצית לינשא לו ותכף לשידוכין נתן לה בשתיקה לא חשיב כמו היה מדבר עמה ע"ע קידושין שלא אמרו לה להתקדש באותה שעה אלא לעתיד כשירצו לינשא זה לזה, נקטינן מיהא מב' תשובות הרשב"א סי' תקנ"ח וסי' אלף וק"פ דשידוכין לא הוי בכלל היה מדבר עמה וכו'. איברא דממ"ש הרשב"א גופיה בסי' אלף תקע"ט נר' לכאורה דשידוכין חשיבי כמו היה מדבר עמה וכו' שכתב בא' שקידש לאשה דרך חור א' שיש בכותל א' המפסיק בין שניהם וטענה האשה שלא שמעה שנותן לה בתורת קידושין וסבורה היא שנותן לה לשם