צדקה ומשפט חלק א קטז

לא בעיא מיאון דאחיה קבל קדושיה ואפי' לדעתה לא מהני לסברא זו ונהי דאנן לא פסקינן כסברא זו דהא אף בקדשוה בלחוד אמה ואחיה לדעתה קיל"ן דבעי מיאון מ"מ הוי סניף סברא זו להקל, ומכ"ש דהכא הוי מיאון גמור דהלכה ונישאת לאחר, ועוד דקידושי אחיה הוו שלא לדעתה מילתא דפשיטא דלא היי קידושין, ולדעת הרשב"א שהביא הנ"י לפי תירוצו מוכח דס"ל דעדיף קידושין ע"י אמה ואחיה לדעתה ממה שקבלה היא קדושיה דבנתקדשה ע"י עצמה בעינן שתגיע לעונה הפעוטות דלהוי קידושין, וכשנתקדשה ע"י אמה ואחיה סגי ביודעת להבחין בין קידושין לדבר אחר עיי"ש, והאי סברא פשיטא דפליגא אתשובת הר"י ברזילי הנז', ועל מה שהליץ בעדו הרמב"ן ז"ל, דלפי תירוץ הרמב"ן גרע קדשוה. אמה ואחיה לדעתה ממה שנתקדשה ע"י עצמה דבקידשוה הם לדעתה ולא קיבלה הוא הקידושין לא בעיא מיאון כלל ובקבלה היא הקידושין בעיא מיאון, ואילו לתירוץ הריטב"א גרע טפי היכא דבנתקדשה ע"י עצמה דלא הויא מקודשת אלא בהגיעה לעונת הפעוטות ובקדשה אחיה לדעתה סגי ביודעת להבחין בין קידושין לדבר אחר וזו היא דעת הראב"ד בהשגות כמבואר שם בפי"א מה' גירושין דין ז' ופ"ד מה' אישות שדעתו ממש כשטת הריטב"א שכתבנו עיי"ש. וכ"ת מאן לימא לן בנ"ד שהית' קטנה אי מדברי יאודה המקדש ואחיו הלא יאודה היאך מעיד על עצמו ואחיו ג"כ הוא קרוב אליו ואנן קיל"ן דאין סומכין במנין השנים לא על פי קרובים ולא על פי נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' אישות וכן כתבו הפוסקים כמבואר בסי' קס"ט והכא ליכא סהדי קמן דמסהדי במנין שנותיה של ריבה זו אמנם כד דייקינן שפיר נר' דלאו מילתא היא דממה נפשך בנדון דידן לא חל הקידושין שקדשו אחיה דאם היא קטנה כבר העלינו לעיל דאינה מתקדשת שלא מדעתה ביתומה קטנה וכיון שקדשה אחיה שלא מדעתה לא הוי קידושין ואם היא גדולה ב) כ"ש וק"ו דאם קדשוה שלא מדעתה לא תפסי **( ב) בגליון הכתב יד מצאתי הערה על זה מאת הרב הגדול המפורסם ר' ראובן דוד נאוי זצ"ל שהיה ראב"ד מקודש בעי"ה. בגדאד עד שנת תק"ף בערך וז"ל דברי תימא הם דלהדיא כתב הטור בסי' ל"ז בשם בעל העיטור דהמקדש בתו בוגרת אף דלא עשאוהו שליח צריכא גם מספק דילמא מיצבייא ופסקו מרן בשלחן הטהור שם והיינו טעמא דאיתתא בכל דהו ניחא לה משום דטב למיתב ולא דמי לכן דלא אמרינן שמא נתרצה הבן ולא חיישינן, ואי ס"ל דלא אמר העיטור כי אם באב לבתו לא באח לאחותו, הא ליתא דכיון דאין לה אב אח במקום אב קאי ועוד גם באית לה אב מנ"ל לחלק באופן שדבריו תמוהים וצ"ע עכ"ל, ולפעג"ד יש לקיים דברי הרב המחבר דהא כתב הכנה"ג בהגהת הטור סק"ט משם הראנ"ח בח"א ס' ה' (והביאו גם הבאר היטב) דכתב דלא חיישינן לריצוי הבת אלא כשידוע לגו ששמעה ושתקה אכל אם לא מחתה לא ע"ש, ובנד"ד כנראה מלשון השאלה שהבת (וגם אמת) לא ידעו כלל מהקדושין שקבל אחיה עבורה וא"כ שפיר כתב הרב המחבר דאם היא גדולה כ"ש וק"ו דאם קדשוה שלא מדעתה דלא תפסי בה קרושין כיון דחיא לא ידעה ועמדה ונשאת לאחר א"ב לא גרע זה ממחתה, ואף שכתב דראנ"ח שם דהיכא שהיא מחתה לפנינו ואנחנו לא גרע אם שמעה ושתקה עד עכשיו או לאו הדבר מסופק ובדבר שבערוה ראוי להחמיר, זהו כשאנו מסופקין דשמעה ושתקה ער עכשיו אבל לפי הנראה. כי בנד"ד גם היא וגם אמה לא ירעו כלל מקדושי אחיה שקבל עבורה, - זאת חדא - ושנית מאי דפשיט ליה להרב הנז' דכיון דאין לה אב אח במקום אב קאי, וגם כיש לה אב מנא לן לחלק וכו' לפענ"ד צעי"ר כזה דחידוש זה של הרב העיטור תיתי מח דראינו מפורש בדברי הפוסקים באב אכל לומר כן גם באח ובפרט גם במקום אב צ"ע לומר כך בפשיטות ובפרט כי יש סברא גדולה לחלק מאב לבן, דבשלמא באב ודאי כל אב משתדל להמציא לבתו שדוך הגון, ומתחייב עצמו גם לתת לה מוהר ומתן כפי יכלתו וגם יותר מיכולתו, ולכן בהצטרפות הסברא דאתתא בכל דהו ניחא לה אסרינן דשפיר מתרצה הבת במעשה אביה, אבל באח דילמא משדך אותה שידוך כלתי הגון כדי להשיאה בלא נדוניא או בנדוניא קטנה להפטר ממנה ועי' בש"ס דכתובות דק"כ ע"ב מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו ואמו אומרת יהא גדל אצלי מניחין אותו אבל אמו ואין מניחין אותו אצל מי שהוא ראוי ליורשו, מעשה חיה ושחטוהו וכו' (אגב אנכי תמה כי לא מצאתי הדין הזה לא ברבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ולא בדברי הטור והשו"ע ורק בפי' ש"ב הובא הדין דבת אצל אמה לעולם ושם אפילו בגדולה ורק הרי"ף והרא"ש וגם בתוס' רי"ד הביאו דין זה וצ"ע), הרי דחיישינן באחיו דיהרגוהו כדי להפטר ממנו מחלקו דירושת אביהם, וא"כ גם בבת חיישינן דילמא ישדך לה שידוך שאינו הגון כרי לפוטרה בלי נדוניא או בנדוניא קטנה, ומסוגיין דיבמות עצמה יש לדמות ראיה לזה דהרי קתני דבהשיאות שלא לדעתה אינה צריכה למאן וקשה דלמה לא ניחוש לריצוי הבת, ואין לומר דבקטנה שאני דאין לה דעה לריצוי, דהרי בהשיאוה לדעתה צריכה למאן, הרי דיש לה דעת עכ"פ להתקדש למיאון וא"כ גם בהשיאוה שלא לדעתה ניחוש לריצוי הבת, אלא ודאי נשאת לא אמרינן הכי ודוחק לומר דמתניתין מיירי במחתה, כי לכן מאי דנקיט הרב הנז' בפשיטות דכאה ג"כ חיישינן לריצוי צ"ע לדינא, ובכל באופן השנה על, הרב המחבר דס"ל לחלק בין אב לאח ליתא כלל כמובן ודו"ק.)**