צדקה ומשפט חלק א קטו

מוקי להא דר"ח דמיירי מבת ו' ועד י' דבודקין אותה אם יכולה לשמור אם לא א"כ לא פליג ר"ח את"ק כלל דת"ק מיירי בפחות מבת ו' ויותר על י' ואלו ר"ח מיירי מבת ו' ועד י' דתליא מילתא בבדיקה ואמאי איצטריך ר"י בגמ' לפסוק הלכה כר"ח כיון דאיכא מאן דפליג עליה, ובשלמא להרמב"ם לא קשיא דמיירי דאפשר דהוא מפרש לדעתה ושלא לדעתה דקאמר ת"ק כדברי הירושלמי דעבדין לה גננא, ומדכירין לה גבר הוי לדעתה, ור"ח מפליג בין יכולה לשמור לאינה יכולה, ובאינה יכולה לשמור. אף דעבדין לה גננא ומדכרין לה גבר לא מהני לדידיה ובהא דפליג את"ק ומש"ה איצטריך תלמודא למפסק כוותיה דר"ח, אבל על הנ"י קשה בשם יש מי שפירש דהא לדידיה ת"ק ור"ח לא פליגי ומר אמר חדא ומר אמר חדא לא פליגי, ואפ' לתרוצי לדעתא דנהי דת"ק ור"ח לא פליגי, מ"מ איצטריך תלמודא למפסק כוותיה דר"ח לאפוקי מר"א דפליג התם במתני' עליה דקאמר אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה, ובהא פליג אר"ח דלר"ח ביכולה לשמר קידושיה בעיא מיאון וכל זמן שלא מיאנה בעלה זכאי במציאתה ובהפרת נדרה ואם מתה יורשה ולר"א אין מעשה קטנה כלום ואינו יורשה ואינו מטמא לה וכו' אלא דבעיא מיאון כמבואר התם בברייתא בפלוגתא דר"א ור"י, אלא אכתי קשיא דא"כ למה איצטריך למפסק תלמודא כר"ח אי משום לאפוקי מר"א הא כבר אשכחן דר"י פליג עליה דר"א התם בברייתא ואנן קיל"ן דר"א ור"י הלכה כר"י וכמ"ש שם הרי"ף עיי"ש, ומה"ט כתב שם הרי"ף דליתא להא דר"א אלא ודאי דהא דאיצטריך לפסוק התם כר"ח הוא לאפוקי ת"ק, ואם נאמר דת"ק ור"ח לא פליגי א"כ אמאי איצטריך לפסוק כר"ח והדרא קושיא לדוכתא, אלא עכ"ל דת"ק ור"ח פליגי דלר"ח כל שאינה יכולה לשמר קידושיה לא הוי קידושין הא יכולה לשמור הוי קדושין אף בפחותה מבת ו' בהא פליג את"ק דס"ל פחותה מבת ו' מיקרי שלא לדעתה לדעת יש מי שפירש וא"כ ביכולה לשמור נמי לא מהני לסברא זו, ואפשר לתרץ כסברא זו דס"ל דת"ק סבר בפחות משש בכל גוונא מיקרי שלא לדעתה וביותר מי' בכל גוונא מיקרי לדעתה ובעיא מיאון ומו' ועד י' תלי בבדיקה אם יודעת לשמור ור"ח ס"ל דבכל גוונא. תלי מילתא בבדיקה בין פחותה מבת ו' ובין יותר מבת ו' כל זמן שהיא קטנה ופסקו הלכתא כר"ח דכולא מילתא תליא בבדיקה כל זה יגענו לישב דעת יש שפירשו שכתב הנ"י, איך שיהיה תבנא לדיננא בנ"ד שקדשה אחיה שלא לדעתה לא הוי קידושין כלל ומכ"ש דאח"כ הלכה הבת ואמה ונתקדשה לאחר ונישאת לו דהוי מיאון גמור בכה"ג וא"כ אם הוה הנך קדושי דאחיה בפניה ומדעתה בטלו להו הנך קידושין כיון דהלכה ונישאת לאחר חשיב מיאון גמור אפי' שלא מיאנה בהדיא כמבואר התם בפ' ב"ש דתניא התם קטנה שלא מיאנה ועמדה ונישאת משו' ר"י בן בתירא אמרו נשואיה הן הן מיאוניה ובעי התם בגמ' עמדה והתקדשה מאי ת"ש דתניא קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה לאחר משום ר"י בן בתירא אמרו קידושיה הן הן מיאוניה ופסקי' הילכתא כר"י בן בתירא ואפי' בנישואין דקמא ע"כ ר"ל אפי' נישאת לראשון סגי בהאי מיאון קל שנתקדשה לאחר דאמרינן אין לך מיאון גדול מזה ע"ש וכן כתב הטור וז"ל והמיאון הוא שתאמר אי איפשי בפ' בעלי ואי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפי' לא מיאנה אלא נתקדשה לאחר אינה צריכה מיאון אחר ומבטלת מעשה ראשון אפי' אם היתה נישאת כבר, וכן פסק מרן בשלחנו הטהור וא"כ הכא בנ"ד שהלכה הבת ונישאת לאחר לית דין ולית דיין דפשוט דחשיב מיאון בכה"ג ואין לך מיאון גדול מזה וכשהלכה ונשאת עדיין היתה קטנה כבת י' כבת י"א ולא היו ימים מועטים בין קידושי א' לנשואי הב' ובקידושי א' היתה כבת ט' ואחר עבור שנה הלכה ונישאת שהשיאתה אמה לאחר א"כ פשיטא דבטלי קידושי קמא דאין לך מיאון גדול מזה ומכ"ש שקדשה אחיה שלא מדעתה דאפי' מיאון אינה צריכה, וכ"ש לדעת התשובה שהביא הרב הנ"י תשובת הר' יאודה ברזילי לריא"ף דקידושי קטנה אינן כלום ואין קידושין מועילין אלא לאחר הנישואון ואז צריכה למאן אבל בקידושין לחודייהו אינה צריכה ונהי דהקשו עליו מהא דתנן וב"ה אומרים ארוסות ונישואות ואמרינן בפ' התקבל איזהו מיאון כל שאמרה אי איפשי בקידושין שקדשוני אמי אלמא בנתקדשה בלחוד בעיא מיאון מ"מ הרמב"ן ז"ל כתב להעמיד דברי הרב דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן מיירי בקבלה היא קידושיה אבל בקדשוה אמה ואחיה אפי' לדעתה אינה מקודשת כלל דלא מצינו שליחות לקטן ומאי דאמרינן אי אפשר בקדושין שקדשוני אמי ואחי כלומר הן פתוני לקבל הקידושין ע"כ, וכן כתבו בשמו הרשב"א והריטב"א ע"ש לסברא זו פשיטא דבנ"ד