צדקה ומשפט חלק א קיד

שלא לדעתה כבת ה' כבת ו' ע"כ א) וא"כ בנ"ד לדברי הירושלמי פשיטא דלא בעיא מאון דאחיה קדשה שלא בפניה ובלא ידיעתה שהיתה הבת בעת קדושין בעיר אחרת ולא עבדו לה גננא ולא אדכרו לה גבר, וגם לדברי הרב נ"י נמי לא בעיא מיאון דהבת היתה כבת ח' כבת ט' בעת הקידושין והנה קשה לי דברי הנ"י דקשיא דיוקא אדיוקא דפי' לדעתה כבת י' כבת י"א מוכח דבת ט' ובת ח' מיקרי שלא לדעתה והדר קאמר דשלא לדעתה כבת ה' ושש אלמא דבת ז' ח' מיקרי לדעתה והרי הוא סותר הקודם. והרמב"ם ז"ל בפי"א מה' גירושין כתב דקטנה מבת ו' ועד בת י' בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קדושיה ושהן קידושין צריכה מיאון ופחותה מבן ו' אפי' יודעת לשמור קדושיה אין צריך מיאון ויתירה על בת י' אפי' היתה סכלה ביותר צריכה מיאון וכל שהשיאוה אחיה או אמה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ע"כ, וטעמו דבגמ' פסקינן הלכתא כריח בן אנטיגנוס דכל תינוקת שאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן ומפרש לה דר"ח מיירי בבת ו עד ו' דבודקין אותה אם יודעת לשמר קידושיה או לאו ולא בפחותה מבת ר או ביתירה על י' וס"ל דכל שקדשוה אמה ואחיה שלא לדעתה לא הוי קידושין אפי' בבת י' ובת י"א וכן כתב הטור בריש סי' קנ"ה וז"ל קטנה שאין לה אב וכו' והשיאוה אמה ואחיה לדעתה כיון שקידושיה דרבנן אם אינה חפצה בבעלה אין צריך גט אלא יוצאה במאון אבל אם השיאוה שלא לדעתה או אפי' לדעתה ואינה יודעת לשמור קידושיה אפי' מיאון אינה צריכה ע"כ, אלמא דכל שהשיאוה שלא לדעתה אפי' יודעת לשמור קידושי' לא הוי קידושין ואינה צריכה מאון וסתמא קאמר בכל קטנה מוכח דבכל קטנה קאמר ואפי' יתירה מבת עשר אם קדשוה שלא לדעתה לא בעיא מיאון וכן פסק מר"ן בס' הקצר בסי' קנ"ה א"כ בנ"ד דקדשה אחיה שלא לדעתה לא הוו קדושין ולא באעי מיאון וכן כתב הראב"ד בהשגות פי"א מה' גירושין דין ז' וז"ל ואם אינה בת עשר אינה מתקדשת אלא על ידי אמה ואחיה ומדעתם ואעפ"י שיודעת לשמור קידושי' ע"כ, וכיון שבנ"ד היתה פחותה מבת י' ונתקדשה שלא מדעתה על ידי אחיה אינה מקודשת ובודאי דמ"ש הראב"ד פחותה מבת י' לאו למימרא דביותר מבת י' מתקדשת שלא מדעתה דזה אי אפשר דהא אף ביותר מבת י' אינה מתקדשת אלא בדעתה כמבואר לעיל ומאי דנקט הראב"ד ואם אינה בת י' לומר דביותר מבת י' מתקדשת אפי' על ידי עצמה ובת י' נמי מתקדשת ע"י עצמה. כמבואר שם בדברי הראב"ד אלא דס"ל להראב"ד דפחותה מבת י' אינה מתקדשת ע"י עצמ' אלא ע"י אמה ואחיה ומדעתה, א"כ בנ"ד דהוו קידושין שלא לדעתה והיא פחות מבת עשר לא הוי קידושין לכ"ע ולא בעיא מיאון. ואפשר לתרץ מאי דקשיא לן לעיל על הרב הנ"י ז"ל דיוקא אדיוקא דאפשר דס"ל להרב נ"י כסברת הרמב"ם דבפחותה מבת ו' לא בעיא מיאון כלל אף ביודעת לשמור קידושיה ובבת י' אפילו סכלה ביותר ואינה יודעת לשמור קידושיה צריכה מיאון ומבת ו' ועד י' בודקין אותה אם יכולה לשמור או לאו ומש"ה כתב יש מפרשים דשלא לדעתה כבת ו' כבת ה' דבכה"ג לא בעיא מאון כלל ולדעתה הוי כבת י' וי"א דכל גוונא בעיא מיאון דתנא דמתניתא מילתא פסיקתא קתני דשלא לדעתה לא בעיא מיאון ולדעתה בעיא מיאון ולא מפליג בהו בין יודעת לשמור קדושיה לאינה. יודעת מש"ה מוקי מתני' בפחות מבת שש וביותר מבת י' ולא מיירי מבת ו' ועד י' דבהנהו תליא מילתא דבדיקה זה אפשר לתרץ לדעתם, אבל אכתי קשה דא"כ מאי איכא בן ת"ק דמתני' לר"ח בן אנטיגנוס. דר"ח בן אנטיגנוס קאמר כל תנוקת שאינה יכולה. לשמר קדושיה אינה צריכה למאן ואליבא דהרמב"ם **( א) בהרי"ף החדשים דפוס וילנא כתוב הגהה בדברי הנ"י כי היש שפירשו לדעתה כבת עשר כבת י"א הוא הרמב"ם בפ"ד מח' אישות ופרק י"א מח' גירושין עי"ש והם דברים תמוהים כי הרמב"ם פירש בן רק כדברי ר"ח בן אנטיגנוס. דאמר דכל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן הכל בפי' לדעתה ושלא לדעתה מפרש הרמב"ם בדברי הירושלמי או כפשוטו דלעתה ר"ל מדעתה, וראיה ברורה לזה דהרי הרמב"ם בה' גירושין סיים וכתב וכל מי שהשיאו אחיה או אמה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ע"ש.)**