צדקה ומשפט חלק א קיג

ועוד בר מן דין הרי כתב הרשב"א בתשובה דאפי' לא נתגרשה רק משום קול הקידושין בעלמא ואע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק משום חומרא בעלמא אפ"ה פסולה לכהונה א"כ בנ"ד אפי' אם היה יהודה לבדו בקידושין מ"מ הא איכא כמה מרבתא מגדולי הפוסקין דחיישי למקדש בעד א' כמבואר בכנה"ג סי' מ"ב וא"כ תיפוק לי' בנ"ד דיהבינן גט לחוש לסברת גאוני עולם דחיישי למקדש בעד א'. וכיון דיהבינן גט משום חומרא בעלמא פסולה לכהונה כמבו' בתשובת הרשב"א דלעיל בסמוך דאף דאין נתנין גט כי אם משום חומרא בעלמא אעפ"י שהוא ברור שאין ממש באותן הקדושין אפ"ה פסולה לכהונה כ"ש דכבר הוכחנו דבנ"ד קדושי מעליא הוו בפני ב' עדים כשרים ודאי דבעיא גיטא ואינן נפסלין ע"י הקרוב א"כ בודאי שנפסלה לכהונה ואינה יכולה לינשא לכהן. ומעתה מה שכתבת עוד דכל קול שלא הוחזק בב"ד לא חיישי' לאותו קול, דברים אלו לא ניתנו ליכתב דבנ"ד אתחזק קלא בב"ד וקידושי מעליא הוו בפני עדי' כשרי' פשיטא דפסולה לכהונה הויא ואני הייתי חולה מוטל על ערש דוי זה חדש ימי' ועדיין אית בי חולשא והדיבור אין בי ולא יכולתי להאריך כאשר עם לבבי ועת לקצר ותמהתי עליך שאתה מורה הוראות בדיני גיטין וקידושין ועדיין אינך ראוי להוראה וכבר החמירו רז"ל ואמרו כי רבים חללים וכו' זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ח"ו על כן עצתי עליך כלך מדרך זה ולא תכניס עצמך בענינים כאלה ויהי אלהים עמך, נאום ד"שו כל הימים, סימן ג' שאלה בת יתומה מאב הביאה אותה אמה מעיר אחרת ומכרה אותה מחמת רעבון ואותו היהודי שקנאה קדשה מדעת אמה ואח"כ נשאה נישואין גמורים ואחר שנישאת יצא קול הברה בעיר שהבת היא מקודשת מקדמת דנא לאדם אחר בעיר אחרת ואותו אדם שיצא הקול שהיא מקודשת לו היה באותו זמן בבצרה ועתה בה מבצרה הוא ואחיו והמקדש שמו יאודה ואחיו שמעון, ושאלנו אנחנו ב"ד ח"מ ליאודה ושמעון להגיד לנו גופא דעובדא היכי היה והיאך קדשה יאודה וספרו לנו איך אותה הבת היא יתומה מאביה ויש לה אם ואח גדול והבת כבת ח' או ט' ולא יותר והבת היתה אצל אמה בעיר אחרת ואחיה היה בעיר אחרת במקום שהיו יושבים יאודה ושמעון אחיו ויאודה ושמעון מכירים הבת ואחיה ויאודה אח אחר היה לו והוא ראובן ואמר לו ראובן ליאודה אחיו שרצונו לקדש לו הבת פלונית ומתחלה לא קבל לקדשה אח"כ הפציר בו אחיו ראובן עד שנתרצה ואמר לו יאודה לראובן אחיו הטוב בעיניך עשה וכל מה שתעשה אני מקבל ואז קרא לו ראובן לאחיה של הבת לקדש לאחותו והיו מדברים על עסקי הקידושין של הבת ויצאי לחוץ והביאו שני אנשים עוברים מן השוק אב ובנו ולא עבר זר בתוכם ונכנסו לבית ואז נתן ראובן לאחי הבת כמו ארבעה קרוש וא"ל הרי אלו קידושין של אחותך פ' שתהא מקודשת לאחי יאודה ויאודה לא היה מצוי באותו בית בעת הקידושין אמנם כשבא אח"כ סיפר לו ראובן אחיו שקידש לו הבת שנתן כסף קידושיה לאחיה וגם סיפר לי שלא היה נמצא שם בעת הקידושין כי אם פ' ובנו ולא היה שם אחר וגם שמעון סיפר לנו שלא היה נמצא שם כי אם אותו האיש ובני וראובן המקדש בעד אחיו נפטר לב"ע וגם אחיה שקיבל קידושיה נפטר, ועתה לשאול הגיעו מי חיישינן לקידושין אלו להחזיקה כמקודשת ליאודה ואין קידושי ב' כלום דהויא א"א שהלכה ונישאת לאחר דאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם ותצא מזה ומזה, או לא, יורנו מורנו ושכמ"ה תשובה תחלה יש לחקור על קדושי האח שקיבל קידושין בעד אחותי שהיא קטנה והיא יתומה מי מצי לקדשה שלא מדעתה כיון דהויא יתומה מאב והוי הוא במקום אביה דהאב זכאי בקדושי בתו כשהיא קטנה ומצי לקדשה לכל מי שירצה וכדאמרינן בגמ' או דילמא לא מצי לקדש שלא בפניה או לפחות יקדש אותה בפני אמה וכיון דבנ"ד לא היתה אמה בעת הקידושין אפשר דלא מהני ולא הוו קידושין, והנה לחקירה זו איכא למפשטה מהא דתנן במשנה פ' ב"ש דתנן התם איזו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן וכו' ע"כ וכתב ה"ה ז"ל דקאמר בירושלמי איזו היא לדעתה עבדין לה גננא ומלבישין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר, איזו היא שלא לדעתה עבדין לה גננא וכו' ולא מדכרין לה גבר, וכתבו הרשב"א ז"ל, ונ"י כתב הירושלמי הזה וכתב אח"כ שיש מי שפירש לדעתה כבת י' כבת י"א