צדקה ומשפט חלק א קח

חילוק בין לכתחלה לדעבד היכא דאיכא תרי רובי מהני דבדעבד ולכתחלה לא תנשא ולא תליא מילתא בתרי רובי דוקא אלא תליא מילתא בין לכתחלה לדעבד והיכי כתב ה"ה דבאינה טוענת הכל תלוי בתרי רובי ולא יש חילוק בין לכתחלה לדעבד, ועוד כיון דהשוה ה"ה דעת רבינו לשאר מפרשים באינה טוענת וכתב שדוקא בטוענת יש חילוק בין הרמב"ם לשאר פוסקים אבל באינה טוענת מסכמת דעתו לדעת הפוסקים והרי שאר פוסקים ס"ל דהאי סוגיא דמצרכה תרי רובי מיירי באינה טוענת והיא דעת הרמב"ן והרשב"א שכתב ה"ה ובודאי דלדידהו אפי' באינה טוענת כל היכא דאיכא תרי רובי מהני להנשא אפי' לכתחלה דהא מתני' דתנוקת דאוקימנא לה בקרונות של צפורי דאיכא תרי רובי ואוקמוה הרמב"ן והרשב"א דמיירי דאינה טוענת קתני בה בהדיא אמר ר"י ן' נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה ע"כ, ומילת תנשא לכתחלה משמע וגם הר"ן דאית ליה כהאי שיטא כתב דבאינה טוענת לא מפלגינן בין לכתחלה לדעבד ע"כ אלמא דלא מפלגינן כלל וכיון דבאינה טוענת כתב ה"ה שדעת הרמב"ם שוה לשאר הפוסקים כי היכי דלדידהו כי איכא תרי רובי מהני אפי' באינה טוענת להנשא לכתחלה ה"נ לדעת הרמב"ם דבהאי לא פליגי כללא דהאי מילתא לדעת הרמב"ן והרשב"א והתו' והרא"ש והר"ן בטוענת בריא לכשר נבעלתי בחד רובא סגי אי רוב העיר גרדיתא או רוב סיעה גרידתא להנשא לכתחלה ובדעבד אפי' ברוב פסולים אצלה מהני, ולדעת הרמב"ם אפי' בטוענת בריא בעינן תרי רובי להנשא לכתחלה אבל בדעבד אפי חד רובא לא בעי, וא"כ בנ"ד נמי שטענה ואמרה לכשר נבעלתי לכאורה נראה דלא מהני להנשא לכתחלה לכ"ע דהא לדעת הרמב"ם בעינן תרי רובי להנשא לכתחלה שיהא רוב העיר כשרים ורוב השיירות שבאים לשם כשרין וכאן במדינה זו לא הוי אפי' חד רובא דהא רוב העיר גוים נינהו ורוב השיירות שבאים ממקום אחר גוים נינהו וא"כ נראה דלדעת כל הפוסקים שזכרתי פה אסורה לכתחלה להנשא לכהן דהא אפילו לדעת שאר הפוסקים חד רובא מיהא בעינן לינשא לכתחלה ובנ"ד ליכא אפי' חד רובא. והנה מר"ן ז"ל בס' הקצר פסק סברא סתמית כדברי הרמב"ם וסברת שאר הפוסקי' כתבו אח"כ בשם יש מי שאומר ותמיהא לי מילתא טובא דהיכי שביק דעת רוב הפוסקים שזכרנו התו' והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן כולהו בחד שיטתא קיימי דבטוענת בחד רובא סגי אפי' לכתחלה ולא בעינן תרי רובי אלא בדלא טענא ותפס שיטת הרמב"ם דאפי' בטוענת בעינן תרי רובי ולפחות הו"ל לכתוב דעת כל הני רבוותא בסתמא ודעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר ובנ"ד כבר כתבנו דבין לדעת הרמב"ם ובין לדעת כל הני רבוותא שזכרנו לא שריא לכתחלה להנשא ואם בא כהן לימלך אין מתירין לו לכתחלה להנשא כיון דליכא אפי' חד רובא דהא בעינן שיהא רוב העיר כשרים או רוב שיירא של כשרים הבאה ממקום אחר ובנ"ד רוב העיר ורוב השיירות פסולים נינהו, ומכ"ש לדעת הרמב"ם דס"ל חומרא אחריתי דע"כ לא שרינן בתרי רובי אלא דוקא היכא שנבעלה בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות אבל היכא שנבעלה בעיר או שנתעברה בעיר אפי' בתרי רובי לא מהני שכך כתב בפי"ח מה' א"ב דין י"ד וז"ל פנויה שראוה מעוברת ואמרה מאדם כשר נאמנת ומותרת לכהן בד"א כשהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים או קרנות שבשדות שהכל עוברין שם והיו רוב העוברים שם כשרים ורוב העיר שפירש אלו העוברים ממנה כשרים שחכמים עשו מעלה ביוחסין ואצריכו ב' רובות אבל אם היו רוב העוברי' שם פוסלים אותה כגון גוים או ממזרים אעפ"י שרוב המקום שבאו ממנה כשרים או שהיו רוב המקום פסולים אעפ"י שרוב העוברים שם כשרים חוששין אותה למי שפוסלין אותה נבעלה ולא תנשא לכהן ראוה שנתעברה בעיר אפי' לא שוכן שם אלא כותי אחד וכו' ה"ז לא תנשא לכתחלה לכהן שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא וכו' וטעמו כמ"ש מר"ן דגורס בגמ' ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ומשני איכא דאזלה לגבייהו וס"ל דאם נתעברה בעיר אפי' הלך הבועל אצלה חשוב כקבוע גזירה אטו היכא דאזלה איהי לגבי וכמ"ש מר"ן בב"י ובכ"מ לאחר שהביא גרסת רש"י ודברי הגמ' כתב וז"ל וכך הם דברי רבינו שסתם וכתב דנבעלה בעיר לא תנשא לכתחלה ולא חילק בין אזלה איהי לגביהו ובין אזלי אינהו לגבה, ונראה מדבריו דאפי' בדאיכא תרי רובי רוב העיר ורוב סיעה כל שנבעלה בעיר לא תנשא