צדקה ומשפט חלק א קה

ובתראה הוא כמו שהוכיח מעכ"ת בודאי הוא שכך הלכתא, דאיכא למימר לפי דעת הסוברים שהיא דרבנן יסברו דע"כ לא פסק מר זוטרא כוותיה דר' אושעיא אלא דוקא בעיקר מחלוקתם דאפליגו ר"י ור"א גבי תחומין ב"ב שלקחו חבית ובהמה בשותפות באם יכול כל א' להוציא חלקו למקום שעירב דר"י אמר אין ברירה ור"א יש ברירה ור"י ס"ל דאפי' בדרבנן לית ברירה בהא מילתא דוקא הוא דפסק מר זוטרא כוותיה דר"א לאשמעינן דברבנן יש ברירה כר"א, אבל בההיא דסוף ט"ל דס"ל לר"א שהיא דאוריתא ומשו"ה לא מטהר את הפתחים אלא מכאן ולהבא אבל לא למפרע אפשר דלא ס"ל למר זוטרא כוותיה בהא אלא ס"ל כרבא דפ"ק דביצה דאפי' למפרע טהורין, ומפשט דבריו משמע דס"ל דסוף ט"ל דרבנן דיש ברירה, וכן מוכח ההיא דפ' הדר דף ס"ח דרמי תרי בריתות אהדדי דתני חדא אין משתתפין בחצר ותני חדא משתתפין ומייתי התם שינוא דר' אושעיא דל"ק הא ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה וכו' ומדאייתי פלוגתייהו דב"ש וב"ה ביש ברירה אלמא בסוף ט"ל דרבנן היא מדאית להו לב"ה ברירה בהא דבאוריתא הא קי"ל דאין ברירה וע"כ לומר להאי שינויא דב"ה מטהרי אפי' למפרע דאית להו ברירה בהא מילתא וכיון דרב אושעיא קם ליה כשיטתיה דרבא דמטהרי אפי' למפרע הכי קיי"ל ולא תיקשיה מרבי אושעיא דידיה אדידיה דבפרק בתרא דביצה קאמר להבא אין למפרע לא והכא משמע דאפי' למפרע וכמו שפירש"י דכבר כתבו התו' בשם ר"ת דרב אושעיא לחוד ורבי אושעיא לחוד והביאו ראייות לזה עיי"ש, וכיון דרב אושעיא סבר כרבא ומצינן למימר דמר זוטרא נמי לא פליג עליהו הכי נקטינן זהו דעת הסוברים דהוי דרבנן. וחוזרני על המקרא דהני דפי עץ אין עליהם דין קבר סתום ואפי' אין ביציאתן פותח טפח ואעג"ב דקיי"ל קבר סתום מטמא כל סביביו מדאורייתא וכמו שכתב הרשב"א בסי' תתכ"ב ובסי' שכ"ד היינו דוקא בקבר סתום או בבית שהמת בתוכו והוא סתום מכל צד אבל אם הניח דפי עץ או הניחו בארון של עץ ואין כוונתו לקוברו שם לית עליה דין קבר סתום וכדכתב הרמב"ם פ' י"ב מה' טומאת מת דין ו' דארונות של עץ שמניחין בהן את המת אינן כקבר ואם יש חלל טפח חוצץ והעומד על גביו טהור מן התורה ומפיק לה מההיא דמדלגין היינו על גבי ארונות וקאמר ב"ג דאם יש חלל טפח חוצץ ואעג"ב דבקבר קיי"ל היכא דאיכא פותח טפח חמיר יותר דמטמא מכל סביביו כדכתב פ"ז ה"מ בקבר אבל בארון אם יש חלל טפח חוצץ ואין דינו כקבר סתום וכן כתב מרן בכ"מ שם והראב"ד נמי דמשיג עליה שם וס"ל דההיא דמדלגין היינו על גבי ארונות דאיתם ארונות יש עליהן תר גולל ודופק ויש בהם דין קבר סתום היינו דוקא לפי שהוא מפרש שאותם ארונות בשדה היו ושל אבן הוי ובמקום קברות היו מש"ה קאמר שיש עליהן דין קבר סתום ומודה נמי בארון שאינו עומד במקום קבר והוא של עץ דלית עליה דין קבר סתום ואפי' בשל אבן ובמקום קברות ס"ל להרב שאין כהן מוזהר עליה וס"ל להראב"ד שאין הנזיר מגלח לא על גולל ודופק ולא על קבר סתום וכתב דמטעם זה היו מדלגין על גבי ארונות דאין הכהן מוזהר על קבר סתום מעתה לפי סברת הר"מ דבארונות לא יש עליהם דין קבר סתום פשיטא שגם באלו הדפים לא יש להם דין קבר סתום והראב"ד נמי משמע דמודה בהך ארונות דלית עליה דין קבר סתום ולא אמר דיש עליהם דין קבר סתום אלא בארונות של קבר ובמקום קברות הם עומדים ואפי' בהנך אית ליה דאין הכהנים מוזהרים על קבר סתום ואם כן נראה אפילו אי תימא דיש עליהם דין קבר סתום לפי דעת הראב"ד אין הכהנים מוזהרין בכה"צ, קנצי למלין דסוף ט"ל במחלוקת היא שנויה אי הוי דאוריתא או דרבנן וכעת אין בידי להכריע וצור ישראל יצילנו משגיאות.