צדקה ומשפט חלק א קב

בגמ' וכן פירש"י הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת ובנקבים שאין בהם פותח טפח מיירי כדפי' רש"י שם וכיון שהבית מאהיל על הנקב טמא מדאוריתא שהרי מאהיל על המת ואפי' שנאמר שיש כאן כבוד הבריות כדי שלא ישבו הכהנים בקרח ובצינה ובחמה מפני החמה ע"כ לא שרינן מפני כבוד הבריות אלא מידי דרבנן אבל מידי דאיסורו מדאוריתא לא שרינן משום כבוד הבריות וכמו שכך פשוט ביו"ד סי' שע"ב עי"ש וא"כ אם יש בדף העליון נקבים ודאי דלא מהני דהבית מאהיל על המת כנגד הנקבים ובכה"ג לא שרינן משום כבוד הבריות אבל אם לא יש בה נקבים לדעת התו' ורוב פוסקים דס"ל דלא בעי ביטול בסתום לגמרי א"כ איסורא הוי מטעם סוף טומאה לצאת ולדברי האומרים דסוף טמאה לצאת היא מדרבנן יכול הכהן לעמוד שם לפחות בבית אחד שאין המת מונח בו אם הוא מצטער מפני הצנה ומפני החמה, ומה שראה להכריח ה"ח ה"ש הפוסק שדעת הרמב"ם דסוף טומאה לצאת היא דאורייתא ממה שכתב בפ"ז בור סתום שהמת בתוכו מטמא מכל סביביו והנוגע בו מאחוריו או מגבו טמא טומאת ז' מפני שהוא כקבר סתום, ועוד כתב שם המת בבית ובו פתחים הרבה בזמן שכולן נעולין כולם טמאין ופתח א' מהם מציל על כל הפתחים והשאר טהורים והרי אין הבית כקבר סתום אלמא דבכולם נעולים הוי כקבר סתום דבבית סתום וכו' טמא טומאת ז' אלמא דהוי דאורייתא וגם בכולם נעולים השוה אותו לקבר סתום אלמא דכהן נמי טמא מדאוריתא ומשמע דפסק כמר זוטרא ופסק כרבי אושעיא דבטומאה דאורייתא לית ברירה וס"ל כוותיה דסוף טומאה לצאת היא דאוריתא נר' לע"ד דלא מיכרעא מילתא לומר שדעת הרמב"ם כן דנוכל לומר דאע"ג שדעתו דסוף טומאה לצאת היא דרבנן עכ"ז פסק בבית סתום דהנוגע מאחוריו טמא טומאת שבעה ומה שטמא טומאת ז' הוא מדברי סופרים כמו שכתב בפ"ה מה' טומאת מת דין י"א עיי"ש ובפ"ג דין ג' דטומאת גולל ודופק ס"ל להרמב"ם שטומאתן מד"ס ואין הנזיר מגלח עליהם ואין חייבים עליהן על ביאת מקדש ואפ"ה הנוגע טמא ז' וכן בפ"ה מהלכות נזירות מנה הרבה דברים שאין הנזיר מגלח עליהם וכתב שאעפ"י שאין הנזיר מגלח עליהן טמא טומאת ז' ומזה עליהן ובפ"ג מטומאת מת כתב שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה א"כ לא מכרעא מילתא לשם דממה שכתב שטמא טומאת ז' משמע שהיא מדאוריתא דאף בדרבנן יש שטמא טומאת ז"ן אבל יש הוכחא אחרת דמוכח מיניה דבקבר סתום אעג"ב דאית ביה חלל טפח ס"ל להרמב"ם דהוי דאוריתא בפי"ב מה' הו"ל דין ו', ארונות של עץ שמניחין עליהם אינן כקבר אם יש בהן חלל טפח העומד של גביהן טהור מן התורה משמע דבארון דוקא דאין דינו כקבר טהור מדאוריתא אבל בקבר סתום הוי טמא דאוריתא אעג"ב דאית ביה חלל טפח, ובעיקר דין סוף טומאה לצאת אשכחן פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דס"ל שהיא דאורייתא ואיכא דס"ל שהיא דרבנן ורש"י לא עמדנו על סוף דעתו בזה דבפ"ק דביצה כתב ונ"ל שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך הטומאה לצאת דרך שם וכו' עיי"ש לשונו ובפ' בתרא דביצה גבי הא דאסקינן וכי לית לרבי אושעיא ברירה היא בדאורייתא כתב שם רש"י וז"ל כגון טומאת מת לית ליה ברירה ודרך יציאתה הל"מ וכו' וכן בפ' העור והרוטב כתב גבי תיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא הואיל וע"כ סוף טומאה לצאת דרך פתח זה ומדרבנן עכ"ל אלמא דס"ל דכך הוא האמת דסוף טומאה לצאת דרבנן ומאי דקאמר בפ' בתרא דביצה הל"מ אפשר דאליבא דרבי אושעיא קאמר דס"ל דהוי דאורייתא אבל איפשר דאיהו ס"ל כרבא דפ"ק דס"ל דאפי' בכלים דלמפרע ולדידיה ע"כ דרבנן היא דברבנן יש ברירה מעתה מה שכתב מעכ"ת דמה שכתב רש"י בפ"ק גזירת חכמים וכו' הוי כקס"ד שם אבל לא לפי האמת, ליתא מההיא דחולין, איברא דההיא דפ' הדר דף ס"ח קשה לזה שכתב שם וז"ל על סוף טומאה לצאת וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה וכו' ע"כ, ומשמע דהלכה למשה מסיני הוא וא"כ דעת רש"י לא ברירא לן כיצד היא וגם דברי מוהר"י איסרליס בפסקים וכתבים אעג"ב שרוב דעתו נוטה לסוף ט"ל דאורייתא עכ"ז מוכח דאין ולאו, ורפיא בידיה האי דינא דבתחלה כתב כיון דרש"י כתב בפ' הדר דסוף טומאה לצאת הל הלכה למשה מסיני ואין טעם בדבר הבו דלא לוסיף עלה ונימא דכך היא הלכה דדוקא באותו פתח שיוצא תחלה מתוך האהל אל תוך האויר בו לא בפתחים אחרים וכתב ג"כ דאעג"ב דרש"י פ"ק דביצה פי' דהיא דרבנן פ' בתרא פי' בהדיא דהלכה למשם מסיני הוא וכתב עוד וז"ל ומ"מ אפי' אי גזירה דרבנן היא נראה דמכ"ש דיש לחלק דלא גזרו חכמים אלא בפתח הא' וכו' ע"כ, ומ"ש מעכ"ת לפרש דמה שכתב הרב הנז' וז"ל ועוד מאן לימא לן דהך טומאה לצאת הוי טומאה שהנזיר מגלח עליה ואנן קיי"ל דכל