צדקה ומשפט חלק א קא

ובסותם לגמרי לא בעי ביטול ובממעט בעי ביטול היינו דוקא בשאר כלים אבל בכלי עץ העשוי לנחת בכל גוונא לא בעי ביטול וכתב דמדברי הרא"ש משמע דאף בכלי עץ העשוי לנחת דינו כשאר כלים ובעי ביטול היכא דאינו סותם לגמרי לפי זה נוכל לומר שגם דעת הרמב"ם כסברת הר' שמואל וע"כ לא קאמר הרמב"ם דבין בסותם לגמרי ובין בממעט בעי ביטול אלא דוקא היכא דממעט ליה בשאר כלים אבל בכלי עץ העשוי לנחת לא בעי ביטול אפי' להרמב"ם דשאני עץ העשוי לנחת משאר כלים וכדאשכחן להר' שמואל שחילק ביניהם ועפ"ז יתישב ההיא דבי כנישתא וכו' שהניחו שם תיבה של ס"ת וקאמר בגמ' דמהני והוי חציצה ואעג"ב דלא מצי לבטלה משום דהוה ס"ד דרבא דכלי עץ העשוי לנחת היא ומש"ה לא הוה בעי ביטול, איברא דההיא דחולין קשר לדעתו ז"ל דאההיא ברייתא דקתני פרסן על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור דאוקמה אביי דפרסן על פני המת למטה מטפח ודקא אמרת מת בכסותו הוא מת בכסותו מבטל ליה האי לא מבטל ליה ואם איתא כפי דעת הרמב"ם דאפי' בסתם לגמרי בעי ביטול א"כ הכא דמיירי בדלא מבטל ליה לא מהני מידי ואמאי קאמר הנוגע שלא כנגד הנקב טהור הא כיון דלא מבטל ליה הו"ל כמאן דלית ביה חציצה ואפי' המאהיל שלא כנגד הנקב טמא דהא אפי' בסתום לגמרי לפי דעת הרמב"ם היכא דאינו מבטל ליה חשבינן ליה כמאן דליתיה, והתי' שם תירצו דלפי מה שכתבנו שם בפ' לא יחפור דכל דבר שסותם כל החלון לא בעי ביטול אתי שפיר ע"כ, ודבריהם לכאורה אינם מובנים דהא גם הם עצמם חלקי בין היכא דממעט החלון להיכא דסותם לגמרי דבממעט בעי ביטול ובסותם לא בעי וא"כ הכא דאינו סותם לגמרי דהא אכתי יש נקבים בסריגי חלונות ואעג"ב דלית בהו פותח טפח מ"מ לא הוי סותם לגמרי אלא כמו ממעט החלון משיעור טפח וליבעי ביטול כמו ממעט, אח"כ מצאתי להרב בעל חידושי הלכות שכתב וזל והכא אעג"ב דאינו סותם כולו מ"מ לא שייך נמי הכא מיעוט ולא אמרינן התם דבעי מיעוט אלא היכא שבא למעט החלון עכ"ל נראה כוונתו דלא מיקרי ממעט אם סותם בסריגי חלונות דהא הוא כוונתו לסתום ולא למעט אלא דבסריגות יש נקבים מתחלה, ולא מיקרי ממעט אלא כשיש נקב טפח מקודם והניח דף אחת קצרה באמצע למעט החלון מפותח טפח איך שיהיה לפי דעת הרמב"ם דס"ל דאף בסותם לגמרי צריך ביטול ושלא יהא דעתו לפנותו בנ"ד לא מהני תיקון זה אפי' אם היה דף העליון סתום ולא יש בו נקבים כלל כיון שדעתו לפנותו בשעה שרוצים לקבור המת וצריך שיהא בדעתו שלא לפנותו לעולם וכמו שהוכחנו למעלה, ואין לומר כיון שהיה דעתו שלא לפנות דפי עץ אלו כל זמן שהמת מוטל שם אפי' מפנה אותם אח"כ מהני ולא בעינן ביטול עולמית אלא היכא דהטומאה נשארת שם לעולם אז בעינן גם בחציצה שתשאר שם לעולם אבל אם בשעת שמפנה המת מפנה אלו הדפים מהני דהא התי' ז"ל בפ' לא יחפור עלה פ' ד"ה היא גופה תיחיץ הכריחי מפ' בתרא דמגילה מההיא בי כנישתא דרימאי דכלי עץ העשוי לנחת לא בעי ביטול דאם איתא דבעי ביטול הא האי תיבה אין יכולין לבטלה שהיה ס"ת מונח עליה ואסור לשנותה בדבר אחר דמעלין בקדש ואין מורדין ושם בההיא עובדא פירש"י ז"ל אידרונא חדר שמשימין בו מת והיה מונח בו מת עד שלא נקבר ע"כ ואם נאמר דמהני כשדעתו להניחם שם שלא לפנותם כל זמן שהמת מוטל שם מה ראויה מייתו מהאי עובדא דלעולם אימא לך דבעי ביטול והאי תיבה מיירי שהיה דעתו להניחה שם בעוד שיקבר המת אלא ודאי דבעי ביטול לעולם וזה לא אפשר למעבד בתיבה. וגם אין לומר דהא דבעי ביטול הוא דוקא בסותם חלון או פתח שלא תעבור טומאה לצד ב' אבל באהל גמור שעשה על פני המת אפי' בדעתי לפנותו מועיל דהא בפ' העור הרוטב עלה דההיא דסריגי חלונות חוצצין בין בית לעליה קתני סיפא פרסן על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא ומוכח מדברי רש"י דבסיפא לא הניחן על פי ארובה אלא עשה אותם אהל על פני המת ואפ"ה הקשו התו' עלה כיון דלא מבטל לה לא מהני אלמא דאף באהל גמור בעי ביטול ודוק. הכלל העולה דלדעת הרמב"ם אפי' עשה דף העליון סתום לגמרי לא מהני כיון שדעתו לפנותו דס"ל להרמב"ם דבכל גוונא בעי ביטול ואפי' לסברת החולקים עליו וסברי דבסתם לגמרי לא בעי ביטול ה"ה התו' והרא"ש והר"ש עכ"ז אם עשה דף העליון כמו סריגי חלונות ליכנס בהם הרוח והבית מאהיל עליהם א"כ מאהיל על הנקב הוי ותניא בברייתא הנוגע כנגד הנקב טמא והאי נוגע ר"ל מאהיל וכדמוכח