צדקה ומשפט חלק א ק

לעולם אלא שמניחין לפי שעה על פני המת בעוד שלא נקבר המת ובשעה שמוליכין המת לקברו מסירין אותם מעליו לא שמא חציצה ואינו חוצץ בפני הטומאה ואפי' אם היה הדף העליון סתום לגמרי ולא היה בו נקבים נקבים לפי דעת הרמב"ם לא מהני כיון שבדעתו לפנותו ולא ביטלו להיות שם לעולם, שדעת הרמב"ם דגם בסותם לגמרי החלון או הפתח בעי שיהא דבר שאין בדעתו לפנותו שכך כתב בפ' ט"ו מה' ט"מ וז"ל חלון תשמיש שסתמה כולה או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח וכו' הרי זה חוצץ והוא שיהא דבר שאין דעתו לפנותו ע"כ, הרי דס"ל דאפי' בסתמו לגמרי ולא נשתייר בו נקב כלל בעינן שיהא דבר שאין בדעתו לפנותו, והראב"ד שם כתב דוקא למעט בחלון אבל אם סתמו לגמרי אעפ"י שדעתו לפנותו סותם, ובאמת שכך היא דעת התו' בפ' לא יחפור עלה ב' ד"ה היא גופה תיחוץ, ומייתי ראייה מההיא דפקקו את המאור בטפיח דביום שבת שסתמו החלון בטפיח הוא כלי חרס וכתבו התו' דע"כ לא ביטלו הטפיח דא"כ היה בונה בשבת והיאך מהני בלא ביטול אלא ע"כ דהיכא דסותם כל הנקב לא בעי ביטול ועוד בפ' העור והרוטב דף קכ"ג על מאי דאמרינן בברייתא דחבילי מטה וסריגי חלונות וכו' פרסן על פני המת באויר הנוגע שלא כנגד הנקב טהור ר"ל מאהיל שלא כנגד הנקב טהור ואוקמה אביי למטה מטפח ופריך מת בכסותו הוא ומת בכסותו מטמא ומשני מת בכסותו מבטל ליה האי לא מבטל ליה וכתבו שם בתו' וא"ת כיון דלא מבטל ליה יהא טמא אפי' שלא כנגד הנקב כדאמרינן פ' לא יחפור דכל מידי דלא מבטל ליה אינו חוצץ בפני הטומאה וכתבו לפי מה שפירשנו דכל דבר שסותם כל החלון אין צריך ביטול אתי שפיר. וקשה דלפי סברת הרמב"ם דס"ל דאפי' היכא דסותם כל החלון בעי ביטול א"כ היאך פקקו את המאור בטפיח בשבת והא בלא ביטול לא מהני לדידיה ואי תימא דמיירי כשביטלו הטפיח יקשה לזה מה שהקשו התו' דהו"ל בונה בשבת אבל נוכל לתרץ לזה והוא עם מה שמצאתי להרב בעל תוספות יום טוב בפ' בתרא דשבת שכתב על האי מתניתין דקתני ומעשה בימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח דמפרשי לה בגמ' לענין טומאת מת שהיה שביל קטן בן ב' בתים וחלונות היו פתוחים מן הבתים לשביל וסתמו החלונות בטפיח שהוא כלי' חרס כדי שלא תכנס טומאה מן השביל שהיה בו מת לבתים כמו שפירש"י ואילו הרמב"ם מפרש בחלון שבן ב' בתים וסתמו בחלון בגיגית שהיא קערה של זכוכית ונשברה סתימת הזכוכית בשבת וקשרו בה לוח לידע אם יש בשבר פותח טפח וזהו פי' אם יש בגיגית פותח טפח ולדבריו הא דקתני ופקקו את המאור בטפיח לא יש לה מקו' דלפירש"י הגיגית היתה מכסה השביל כעין תקרה ופקקו את המאור בטפיח היינו שסתמו את החלון שמן הבתים לשביל אבל לפי' הרמב"ם דהגיגית היא סתימת החלון ופקקו את המאור אמאי נקט לה וכתב הרב הנז' דלפי דבריו צ"ל דהא דקתני ופקקו את המאור בטפיח לאו לענין טומאה היא אלא ב' מעשיות היו א' שפקקו את המאור בטפיח ולענין שבת היא ולאשמועינן שמותר לסתום החלון בשבת בלוח או בכלי ולא מיחזי כבונה ואידך עובדא שקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח וזה לענין טומאת מת היא זהו תורף דברי הרב, ומעתה תו לא קשה מידי מהא דקשרו את המאור בטפיח לפי שיטת הר"מ דס"ל דכסותם כל החלון נמי בעי ביטול ואם לאו לא הוי חציצה דההיא לאו לענין חציצה איתניא וכמו שכך מוכרח לפי פירושו שם וא"כ הרמב"ם לשיטתיה אזיל. אבל אכתי פש גבן לתרץ אותה ראייה אחרת שכתבו התו' בפ' לא יחפור מההיא דפריך בתרא דמגילה ההוא בי כנישתא דרומאי דהוה פתוחה לההיא חדר שהיה בו מת ובעו כהני לצלוי עד דאמר להו דלו תיבותא ואותסוה ואי צריך ביטול מאי אהני האי תיבה דמסתמא לא ביטלוה, ועוד שלא היו יכולים לבטלה שהיה ס"ת מונח עליה ואסור לשנותה לדבר אחר דמעלין בקדש ולא מורידין וא"כ ע"כ לומר דהיכא דסתם לגמרי לא בעי בטול ואיך כתב הרמב"ם דגם בסתם לגמרי בעי ביטול והא הך תיבה לא אפשר לבטלה שהרי היו מניחין עליה ס"ת כדמוכח שם בגמ' וא"כ אין מורידין אותה מקדושתה. ואפשר לתרץ זה לפי דעת הרמב"ם עם מה שראיתי למר"ן הב"י בסי' שע"א שהבין שמה שכתבו באותו דבור ועוד אומר הר' שמואל דכלי עץ העשוי לנחת דאינו מקבל טומאה אינו צריך ביטול ומייתי ראייה מההיא דפ' בתרא דמגילה שכתבתי בסמוך לא מיירי בסותם כל החלון דוקא אלא אפי' בממעט החלון משיעור טפח ואינו סותמו לגמרי לא בעי ביטול בכלי עץ העשוי לנחת ואעפ"י שכתבו תחילה לחלק בין היכא דסותם כל החלון לממעט מבשיעור