טוב טעם ודעת צט

המראות נראין סרכות דקות ועוברים ע"י מיעוך ומשמוש, הדבר ברור דהוי תר"ל כיון דסרכא מטעם נקב הוי כסמוכות הריעותות אהדדי וז"ב לדינא. גם במה ששכיח למצוא על הריאה נקודות אדומות ובאמצע הנקודה נראה כנקב קטן ואינו מבצבץ כאשר יתנו עליו מים פושרין ויש אומרים כי הנקודה היא דם הנצרר ולכן אינו מבצבץ כי סותם הנקב ויש שקולפים הקרומים מעל הריאה וישאר בקרומים נקב נראה. הנה זה נראה ברור שהיא טרפה מטעם תרתי לריעותא ואף דראה דאין המראה בקרומים דומה למראה בקרום העליון דהנקב שם אפשר דקודם שניקב היה שם המראה ואין אנו בקיאין בבדיקה בכל מקום הצריך בדיקה וכיון דתר"ל במקום א' הוא יש לחוש שמא ניקב גם השני במקום אחר או בסמוך לו ממש לכך היא טרפה: תשו' ס"א (שייך לסי' ל"ו). תירוץ על הקושיא על הפמ"ג במשבצות סי' ל"ו ס"ק ט"ו באם המחט תחובה מקצתה בסמפון ומקצתה בבשר טרפה, והקשה מדברי הב"ח והט"ז בסי' מ"ג באם מחט בכרס וטחול באם נשתייר כעובי דינר זהב כשרה, והט"ז חולק עליו דאין הטחול סותם נקב הכרס הא אם הוי סותם הוי כשר וסתרי אהדדי. הנה כונת הפמ"ג דאם המחט כולה בבשר הריאה הוי כשר דהבשר יתרפא ויסתום הנקב, אבל אם תחובה מקצתה בסמפון אין כח בבשר לדחות המחט שבסמפון ואז גם בבשר ישאר המחט ולא הדרא בריא אבל אם היה נשאר בשר שלם כנגד פי המחט מודה שהוא כשר: שם וע"ד השאלה שיש מקומות מקילין בסרכא שדבוקה לשומן ובתוכה לחלוחית דם ואפשר דם ממש, רק שהיא סרכא קלה ובנפיחה בעלמא לא נודעת והריאה בריאה ושלימה תחתיה. הנה זה היא טרפה גמורה דמה שמקילין בסרכא עוברת ע"י מיעוך הוא מכח דכל זמן דלא חזינן נקב לא חיישינן לריעותא, ואזלינן בתר רובא. א"כ תינח אם ליכא דם בהריר, אבל אי איכא דם הרי זה מעיד על נקב לכן היא טרפה: שם וע"ד השאלה אם מחויב לבדוק אם נסרך הטרפש להמסס. הנה להלכה אינו מחויב לחפש אחריו כדרך שאין בודקין אחר כל ח"י טרפות, אבל אם יוכל לפתוח הבהמה בענין שיוכל לראות היטב אם נסרך ולא עשה כן הוי כמעלים עין מאיסור, דנהי דאינו מחויב לחפש אחר כל ח"י טרפות, אבל אין רשאי להעלים עין מאיסור כל מה דאפשר שירגיש ממילא וזה הוא ברור: תשו' ס"ג (לסי' ל"ו) ריאה שהיה על קרום העליון נגלד פורתא ועל מקום אחד היה קרום של בשר בלוי וקלפו הבשר בלוי והיה תחתיו ג"כ נגלד קרום העליון פורתא ושמו רוק על מקום הנגלד שהיה עליו הבשר בלוי ובצבץ המקום ההוא. הנה זה ודאי טרפה כי הבשר בלוי עם הנגלד הוי תר"ל. גם בלא"ה כיון דריעותא גדולה הוי ובעי בדיקה, וכיון דבעי בדיקה ובצבץ ודאי דלא תלינן בחוזק הנפיחה או במשמוש יד הטבח וטרפה כיון דחזינן ריעותא דמבצבץ: תשו' ס"ד (לסי' ל"ז) בועה בשיפולי אך לא היתה עומדת על השיפולי ממש, רק עיקר הבועה הי' רק מצד א' רק שהי' נמשך למטה עד שהי' בולט מן השיפולי לחוץ, ובצד השני של הריאה לא היתה הבועה בולטת רק היתה שוה לשאר הריאה והי' מכוסה. ושיפולי ריאה הי' יפה כדרך השיפולי רק היתה כמונח על הבועה שהבועה היתה כבולטת לחוץ רחוק יותר מן השיפולי, אם דינה כבועה בשיפולי או כחוט בשר מקיף, נראה דל"מ לטעם דמתחזי כתרתי בועי דסמיכי פשיטא דכשרה דכאן הבועה נראת רק מצד א' ולא מתחזי כתרתי בועי דסמיכי. ואפי' לטעם דהמוגלא מכבידה נמי כשרה דזה לא מכביד כיון דהוא רק בצד אחד. הלכך לדינא אם הבועה אצל השיפול והשיפול נראה יפה מצד א' והריאה מכוסה מצד א' בזה יש להקל אפי' בלא הפ"מ, אבל בבועה הבולטת משני הצדדים והחוט בשר מובלע בתוך הבועה אם יש חוט בשר מפסיק בכל צד בין השטח ובין השיפול אז שלא בהפ"מ יש להטריף, אבל בהפ"מ וכה"ג יש להקל מכל הני טעמי דאמרן. עוד נראה להוסיף בזה אם נמצא בועה בשיפולי אונה במקום שאינה תלויה למטה רק בשיפול זה שבין אונה לאונה בזה ודאי מהני אם יש חוט בשר בצד הבועה במקום השיפול דממ"נ כשר דטעם דמכביד לא שייך כאן רק דיש לחוש לטעם הב' ולזה ודאי מהני חוט בשר מפסיק וז"ב: בהשמטות (סי' א') בשר ונגלד פורתא הבית אפרים בתשובה החמיר בזה והשוחטין מקילין בזה וסומכין על בית יצחק שמתיר ולדעתי יפה הם עושין דמה"ת נחזיק ריעותא ליתן עליו תואר סרכא אחר אשר מראהו כמראה סרכא וא"כ הוי ספק תר"ל דמותר. ובדין הנקודות אדומות ונגלד עור העליון במקום האדומה הנה בלב"ש סי' ל"ח מבואר שצריך לבדוק אחר נקבים אך אם בדקו כמה פעמים ולא נמצא נקבים מתיר אח"כ בלי בדיקה אך הוא לא מיירי רק בנקודות אדומות לבד אבל בנגלד הוי תר"ל לכך נראה לי אם הוי הנקודות אדומות וגם נגלד הוי תרתי לריעותא. עוד שם (סי' כ') בכונת הפמ"ג בסי' ל"ז סק"ז דאם הוי רוחב קש או ב' חוטי שער בה"מ כשרה אם מיירי בשפכו להדדי או בלא שפכו להדדי. הנה כונתו הוי בשפכו להדדי דהנה אף דהוי ב' כיסין ושפכו להדדי אין הכרח לנקיבת הריאה רק חששא בעלמא אך אי הוי ב' כיסין ושפכי להדדי מוכח דהוי ב' בועות והוי תרתי לריעותא אבל אם רחוקים כרוחב קש אז לא הוי סמיכי כלל ובשביל שפכי לחוד לא חיישינן לנקובת הריאה וז"ב לפע"ד: עוד שם (סי' כ"א) אבעבועות הנמצאים בריאה של עוף הנה אני מטריף אפי' בבועה אחת, דהבועות בריאה של בהמה השינוי מראה הוא מחמת המוגלא אבל מראות בועות העופות הוא לבן ממש וניכר שאינו מכח המוגלא ושינוי מראה לבד נמי טרפה גם מפני שריאה של עוף היא דק ואולי שלט עד הסמפון ונרקב גם הסמפון לכך הוא טרפה גמורה לפע"ד: עוד שם (סי' כ"ה) אם נמצא על הריאה בועה קטנה גבוה ממוגלא עומדת על הקרומים מגבה בולט על הקרומים כל הבועה רק דקצה אחד מהבועה כחוט השערה הוא נדבק על הקרומים באופן שניכר שאין ממנה בתוך הריאה כלל ובקל היא נקלפת מן הקרום העליון ותחתון שלם ויפה בלי רושם כלל, הנה נלפענ"ד להכשיר דנראה לעין דהבועה מעלמא אתי כיון שכולו הוי בחוץ רק שנוגע בקצה אחד דק על הקרום נראה שמעלמא נדבק בועה לכאן על קרום הריאה עכ"ל השואל. הנה אני משיבו בקצרה כי לדעתי היא טרפה גמורה דכמו בבועה הנקלפת מעל הריאה לא תלינן דמעלמא אתי מכח חזקה כאן נמצא כאן הי' ה"ה הכא נמי אם קצה א' נוגע בהריאה אמרינן כנכ"ה ומן הריאה באה ומש"ה טרפה. כן נראה לי. עוד שם בהשמטות (סי' ס"א) אם יש בועה וברחוק ממקום הבועה נצמח סרכא ועוברת ממקום למקום ע"ג הבועה. נראה דכשרה כיון דמקומות הסרכא מכאן ומכאן רחוק מן הבועה, א"כ לא הוי תר"ל כיון דאין סמוכין והעברה שנתפשטה על הבועה זה אינו מזיק רק התחלת מקום הסרכא א"כ אינו תרתי לריעותא וכשרה: תשו' ס"ה (לסי' ל"ז) בועה מעבר לעבר בין החיתוכים על החוד ממש רק שהיה חוט בשר מקיף, נראה דכשר נהי דהתב"ש כתב שבין החיתוכים במקום הקצוות אף סמוך לחידוד טרפה מ"מ היינו רק סמוך לחידוד אבל על החידוד ממש כשר. תשו' ס"ב איש אחד הוציא דקין מבהמה וראה בהם בועות הרבה. ואמר לו השו"ב שצריך לילך אל המורה לשאול ע"ז, והטבח לא השגיח ומכר הבשר בלא שאלה ובשלו הבשר. ואח"כ נודע הדבר מה משפט הכלים והבשר הנשאר והוא הפסד מרובה. נראה להלכה דזה הוי ספק אם היו הבועות מעבר לעבר לכך אפשר לומר אוקי הבהמה בחזקת כשרות דאית לה חזקת הגוף. רק הבשר שישנו בעין תחת יד הטבח אסור כיון דהוא השליך הדקין במזיד בלי בדיקה ראוי לקונסו לאסור הבשר. אבל מה שכבר נאכל כיון דמן הדין הי' מותר ואין אסור רק מטעם קנס א"כ הוי רק כאיסור דרבנן ובאיסור דרבנן אם מכר ונאכל א"צ להחזיר הדמים. וכיון דלא שייך ביה הקנס גם הכלים מותרים וא"צ שום הכשר, ובפרט דלא שכיח כ"כ אשר הבועות בדקין יהיו מעבר לעבר לכך הוי רוב להכשיר: תשו' ס"ז (שייך לסי' ל"ו) בריאה של עופות אשר שכיח בהם בועות והמ בועות קטנות ואחר הבדיקה נתוודע אשר בכל בועה יש תולע, ואין בהם מוגלא רק מים והתולע. ולפעמים נמצא על הריאה רוחשים בסוף הבועה ולא יוצאים לחוץ, ונמצאים אותם בועות רק תחת הריאה לצד הצלעות וגם על הצלעות נגד הריאה. והבועות אינן בעומק רק נקלפים מן העור והעור שלם תחתיהן, הנה נראה להלכה דטרפה מחמת כמה טעמים נהי דבועות כשרין אפי' בעכורין וסרוחין היינו דוקא בבהמה אבל בעוף שעורו דק דלמא הוי עור העליון כבשר שהרופא גוררו מחמת מכה. גם אולי נתקלקל הסמפון ואין אנו בקיאין. גם מחמת שנמצא בהם תולעים אף שהביא הלב"ש בשם ס' גבעת שאול להכשיר תולע בתוך הבועה מטעם דהכי רביתיהו היינו דוקא בבהמה אבל בעוף חזינן דלא שכיח בתוכה תולעים ואף בבהמה נראה לי להטריף אם יש תולע בתוך הבועה דיש לתלות דהתולע עשה נקב והוי קרום מחמת מכה וכל דאיכא ריעותא חיישינן אבל אם נמצאים הבועות בצלעות לא בריאה ודאי דכשר דלא מחזיקין אסור ממקום למקום ואם נמצא על הריאה שבצד הצלעות ודאי טרפה ולא מהני כלל