טוב טעם ודעת ק

סתימת הצלעות דהבועות מגביהין העור ואין מניחין להדבק יפה ואין סותם ופשיטא דטרפה כנ"ל: תשו' ס"ט (שייך לסי' הנ"ל) מעשה בריאה שבדק השו"ב בדיקת פנים ואמר שלא הרגיש בה סרכא, ואחר שהוציאו הריאה לחוץ לבודקה ראו שהי' בה באונה עליונה שורייקי סומקי כמו חוט דק מאוד וממנה דם יוצא ואחר שקנחוה הוסיף עוד לצאת כמים הנגרים. הנה זה הוא טרפה, ולא תלינן במשמוש יד הטבח רק בהעביר ידו בכח או המקום דחוק אבל אי לא ידעינן לא תלינן שהעביר, ובפרט דהנקבים היו עגולים וקטנים כנקבי מחט דזהו פשיטא דלא תלינן ביד הטבח דאז אין דרך הנקבים להיות עגולים ע"כ אין בזה שום צד להקל: תשו' ע"א בדין אם הי' בועה ונתרפא ונשאר מקומה קמט ועלה בה סרכא נראה דטרפה ממ"נ דאם נדון בתר מעיקרא הוי סרכא על הבועה דטרפה ואי בתר השתא הוי סרכא ממקום למקום מתוך הקמט, ולא עדיף הקמט מדבר דאתי מחמתו: תשו' ע"ב (שייך לסי' ל"ה) ריאה דדמיא לאופתא ויש בה סימנים כדינא ויש על מקום זה תר"ל ביחד אם נדון זה כתרתי לריעותא או לא. הנה גם הפמ"ג חקר בזה בסי' ל"ז דיני תר"ל אות י"ב] ונראה דיש ט"ס בהפמ"ג במ"ש או מראה כשרה וצ"ל ומראה כשרה דמספקא לי' אם יש על מקום המחובר בועה ומראה כשרה או סרכא תלוי' ובועה אם נדון כתרתי לריעותא או דינו כב' אונות והיינו ספיקא. והנה לעיקר הדין נראה דטרפה דע"י החיבור נחשב אחד והוי תרי ריעותות קרובים יחד דהאונות אין סופן להתפרק וכחד נחשבו וטרפה וז"ב ונכון, ואף דבועה ומראה לא נחשב תרתי לריעותא היינו אם ליכא ריעותא אחריתי אז תלינן דהמראה באה מכח הבועה, אבל אם יש ריעותא אחריתי כגון הכא דסריכא בכסדרן יש לומר דהסרכא גרמה לה להמראה ההיא והוי המראה והסרכא חדא ריעותא ובהצטרף עוד ריעותא דבועה הוי תרתי לריעותא: תשו' ע"ד (עוד לסי' הנ"ל) בדין סרכא על הבועה אם נתכסה הבועה במראה ריאה מהני מיעוך. אף דהנוב"י כתב דסרכא על חסרון בפנים לא מהני מיעוך דעל מה שנתרועע אין הסרכא חזקה. שאני חסרון בפנים מבועה, דבועה אין המקום ריקן, ועכ"פ יש כאן מוגלא ולכן הסרכא חזקה כשאר סרכות רק בזה העיקר הוא הבדיקה בפושרים ואם נאבד בלי בדיקה אז יש להטריף וז"ב: תשו' ע"ה (שייך לסי' ל"ו) ריאה שהי' עליה מורסא כמין בליטה קטנה ונדמה לשומא והתחילו לקלפה מעל הריאה וראו שהי' הקרום העליון ומתחתיו הי' בועה ומוגלא ומזה הי' הבליטה שהמוגלא הגביה את העור העליון ומתחתיו נשאר שלם ויפה בהקרום התחתון ובדקו בבדיקת נפיחה ואין מבצבץ. הנה נראה דאין כאן שם תרתי לריעותא ואף אם היו רואין שניקב קרום התחתון הוי נמי כשר. דכפי הנראה הי' הקרום העליון יפה רק דהבועה היתה בין הקרומים ואין נדון כתרתי לריעותא מה דהוה בפנים דכל היכא דאין ריעותא בעליון לא הוי תרתי לריעותא וז"ב: תשו' ע"ו ריאה שהי' באונא המשוכה כחץ לצד אונה עליונה בועה הניכרת מעבר לעבר, ובתוכה מים עכורים, והיתה למעלה ד' אצבעות מתחתיתה אך היתה בצד הדק. הנה בזה הדבר ברור שהיא טרפה דמוכח בלב"ש דכל שיפול שאינו למטה טרפה בועה מעבר לעבר ואין אנו יודעים היכן התחלת הסמפונות ומהסברא נראה דהוי שם התחלת הסמפונות ומש"ה טרפה: תשו' ע"ז (שייך לסי' הנ"ל) ריאה שצמקה במקצת אומה מעבר לעבר ומחמת משמוש עלתה מעבר אחד. ובעבר השני ג"כ עלה הצימוק ע"י משמוש, רק בתוכו הי' קמט גדול ועל הקמט הי' בועה המליאה ליחה עכורה ועל המורסא או הבועה הי' סרכא תלוי' ואזלה ע"י מיעוך כנהוג, ואחר דאזלה במיעוך משמש בה הרבה והשו"ב אמר שעלה עלי' מראה ריאה והמורה אמר שאינו מראה ריאה רק קצת לובן. הנה ודאי מה שהי' הכחשה בין המורה ובין השוחט ודאי אין השוחט נאמן דבכה"ג דחזינן ריעותא רק לומר דנשתנה ודאי אינו נאמן. ובעיקר הדין פשיטא דטרפה כיון דחזינן דצימוק אי אפשר לו לחזור לברייתו מוכח דהקמט הוי מחמת חולי. גם מורסא על הקמט נמי טרפה כיון דעכ"פ בעי בדיקה ובמורסא אי אפשר לבדוק הקמט ובפרט בשביל סרכא וקמט יחד ודאי דהבדיקה מדינא והמורסא מעכב הבדיקה ודאי טרפה בלי ספק. וז"ב ונכון: בהשמטות (סי' כ"ב) בסרכא מתוך בועה בין אונה לאונה למטה מחציין כבר כתבתי דהעיקר כהתב"ש לב"ש דלא מהני מיעוך בזה. ובדין הסרכא שהיתה סרוכה לדופן ועברה ע"י מיעוך רק אח"כ נמצא שהי' נגלד פורתא במקום הסרכא זה ודאי טרפה חוץ ממה דהוי כתרתי לריעותא רק בלא זה טרפה דטעם תר"ל לא בעינן רק לפי מה שהיו נוהגין למעך אבל לדידן דאנו מקילין בקליפה די אם נקלף יפה אבל אם נגלד פורתא א"כ לא הוי קליפה טובה ומש"ה טרפה: תשו' ע"ח (שייך לסי' ל"ח) אם יש מראה פסולה על הריאה ואין שום דבר לתלות בו כגון שער שחור או נצרר הדם לא מהני בדיקה בהקרומים לראות אם שלטה המכה רק בבשר הריאה לא בהקרומים לא מבעיא לדעת הט"ז דס"ל דאף בקרום העליון לבד טרפה, ואף להחולקים עליו הכא ודאי טרפה דדרך המראה לילך מחוץ לפנים וא"כ אם אין דבר לתלות בו טרפה. וכן הוא בת"ש סי' ל"ח יע"ש ומ"ש הוא נכון בעז"ה. תשו' ע"ט (שייך לסי' הנז') ריאה שהי' עליה נקודות שחורות הרבה, ונפחוה היטב עד אשר נפרד העור מעל הבשר ומחמת מיעוך ומשמוש הי' נראה שהמראות הם על הבשר רק שנראה גם בשעת נפיחה דרך הקרומים מראות שחורות כאלו. הנה בזה טרפה לא מבעיא לדעת התב"ש דאוסר בהיה המראה על הבשר ולא נכנס לקרומים, ואפי' לדעת הפ"ת דמתיר במקום צ"ג היינו אם נבדקו שניהם ולא הי' בהם המראה אבל אם לא נבדק רק העליון וספק אם יש גם בתחתון המראה טרפה אפי' לצורך גדול. גם כיון דלא חזרה המראה רק ע"י נפיחה הרבה א"כ כיון דחזינן ריעותא אמרינן דבחייה לא היתה נפוחה כ"כ והכא לא ניכר אם יש ריעותא בקרום התחתון טרפה. ואם בלי קליפה רק ע"י נפיחה כדרכה הלכה המראה אז פשיטא דכשרה ולדינא העיקר כהתב"ש וכמ"ש: תשו' פ' (עוד לסי' הנ"ל) בדין המראה פסולה אם נגבהים למעלה מן הבשר ולא נראה עליהם המראה בזה פשיטא דכשר, והא דלא מהני אם קלפוהו לקרומים ולא נראה עליהם המראה משום דהריאה כשהיא נפוחה דיינין לה אבל אם ע"י נפיחה חזינן עליהם המראה פשיטא דכשר. תשו' פ"ב ע"ד הריאה שבקצה האונא הי' יוצא מראש האונה סרכא ונסרך במקום אחר מנה ובה והחידוד ממש קצה התחתון הי' משוך למעלה לצד שנדבקה הסרכא למקום אחר ואחר המיעוך והמשמוש ובדיקה שלא בצבצה עדיין נשאר החידוד נוטה למעלה רק הי' עומד באלכסון וכל צד גוף האונה הי' שוה ממש ולא הי' בה קמיטה. אם יש לדונו כדין סרכא מתוך הקמט או לא. הנה אף שלפי הדין סרכא מתוך הקמט טרפה היינו דוקא אם הקמט הוא כעין מתכוויץ ונעשה קמטים קמטים אבל לא היכי שהריאה מתעקמת מעט ואין בה כווצים. ובפרט הכא דכל הריאה שלם רק שמתעקמת מעט למעלה או לצדדין דאין בזה חשש כלל אם העקום קצת בקצהו. וגם מכח תרתי לריעותא אין זה ריעותא כלל מה שהאונא מתעקמת למעלה קצת ויש להקל ע"י מיעוך אבל אם הוי הקמט באמצע הריאה אז אם הסרכא מתוך הקמט ממש אין להקל במיעוך רק אם הקמט חוזר אח"כ אבל אם אינו חוזר אין להקל אפי' בהפ"מ אבל בהפ"מ ולכבוד שבת דהוי תרתי יש לסמוך על מהר"מ חריף ז"ל ובעל הנוב"י. ובסרכא תלוי' מבועה וחסרון שלא מקמט יש להקל ע"י מיעוך בהפ"מ וז"ב: תשו' פ"ד (שייך לסי' ל"ט) מעשה שהי' סרכא עם עוד ריעותא אחרת יחד ונפל הכחשה בין הבודק והמורה אם הי' עוד ריעותא בצירוף הסרכא דשלא כסדרן הבודק אמר שהי' סרכא שלא כסדרן עם ריעותא אחרת והמורה אמר שלא הי' ריעותא אחרת כלל ויש שרוצים לומר דמעמידים הבהמה בחזקת היתר, ויש רוצים לומר דכיון דיש כאן ודאי סרכא שלא כסדרן וספק אם יש בה עוד ריעותא אסורה מספק. הנה נראה כדעת המתירין דכיון דהסרכא עברה ע"י מיעוך והספק הוא אם הוי ריעותא אחריתי או לא הוי כמו אם ספק אם הי' כסדרן או לא דמעמידין אותה בחזקת היתר ה"ה הכא וספק תרתי לריעותא כשר וז"ב: בהשמטות (סי' פ') כמה בהמות שהיו הריאות שלהם במראות פסולות געהל וקלפו הקרומים והי' מראיהן מראה ריאה ממש רק מקודם הי' המראה פסולה שמבשר הריאה נראית דרך הקרומים. לפע"ד ודאי כשרה הוא כיון דשינוי מראה הוי מכח מראה שבבשר הריאה ולא בגוף הקרומים, ואף דהתב"ש אוסר בכה"ג הנה הוא מיירי באופן שלא הי' מראה בבשר הריאה אחר הסרת הקרומים בזה אמרינן שהסרת הקרומים מן הריאה גרמה שינוי המראה. אבל אם יש על הבשר המראה אז כיון דהוי תרתי לטיבותא דיש דבר לתלות בו המראה וגם על הקרומים לא נראה עתה שום מראה, תלינן המראה בבשר