טוב טעם ודעת צח

המנהג שאם רואין פעם א' מקנחין אותה ואם חוזר ומזיע מטריפין ואם לאו מכשירין. ואם סרכא מנה ובה מבועה מ"ז דינה כדין תלוי' מבועה מ"ז: תשו' מ' (עוד לסי' הנ"ל) נגלד פורתא והוא נקב דק שאינו ניכר אם ניקב גם השני נראה דמהני בזה בדיקת פושרין כיון דאין מחזיקין ריעותא מעור לעור כמ"ש האחרונים לכן עכ"פ בדיקה מהני, גם אם נקרע השני תלינן בחוזק הנפיחה להש"ך דנגלד פורתא לא הוי ריעותא אין ראיה ומשמוש מעכב בדיעבד לכן יש להקל בזה: בהשמטות (סי' י"ט) בריאה שהי' במקום א' נגלד מקצת ועל אותו נגלד הי' קרום פרוס עליו מלמעלה ודרך השו"ב להכות ביד על הריאה כדי שתעלה היטב בנפיחה ואח"כ קלפו הקרום ובצבץ הנגלד ואמרו השו"ב שהוא מחמת ההכאה נקרע הקרום ובנגלד מקצת אין הבדיקה מעכב. הנה זה אינו דדוקא במשמוש יד הטבח תלינן דע"י הצפורן נעשה נקב אבל בחוץ דלא נגע רק ברוחב היד לא תלינן ובפרט דעכ"פ הראיה מעכב והכא הוי הראיה להיפוך ובפרט דעור פרוס על הריאה הוי סרכא תלויה וכיון דהוי נגלד פורתא הוי תרתי לריעותא בודאי טרפה. עוד בהשמטות (פי' ס"ט) קצב שנטל הדקין של בהמה והניח אותם על הספסל ויצא מהם קלוח גדול של פרש ואח"כ ראו בהם ב' נקבים עגולים ופתוחים ואח"כ נמצא על הספסל ב' תולעים. הנה זה ודאי טרפה דאף בריאה אין להתיר רק אם נמצאו בתוך הנקבים או ע"י בדיקת השמש אבל בלא"ה אין להתיר ונהי דעכשיו נהגו לחפש בריאה אחר מורנא כבר כתבתי טעם לזה וזה הוא רק בריאה אך לא בכרס ודקין לכך חלילה להתיר בזה. עוד שם (בסי' ע') בענין הריאה שמזיעה טיפי דם כבר כתבתי שפעם הראשון מקנחין היטב ויחזור לנפוח במים אם מבצבץ ודאי טרפה ואם לאו מוכח דהוא רק זיעה והיא כשר וזה עצה נכונה בעזה"י: עוד שם באם הריאה נסרכה לצלעות ולשומן ומפרידין הסרכא מן הצלעות רואין שהריאה מחותכת לאונה ואומות והסרכא מתפשטת על פני כל הריאה וגם בין החתוכים, לדעתי היא טרפה גמורה כי מעשה דריינוס גופו חידוש ואין לך בו אלא חידושו רק אם אינו נסרך לשום מקום אבל אם נסרכה לצלעות הוי כתרתי לריעותא וטרפה ואפי' מיעוך ומשמוש לא מהני: ובדין צמקה במקצת ודאי צריך בדיקת נפיחה לראות אם עולה בנפיחה להוציאו מחשש יובש ואטום, ואם סרכא של"כ עומדת אצל הצמקה כרוחב קש ונקלפת על הצמקה נחשב כאלו עמדה על הצמקה ממש ומצטרפת לתר"ל דאולי משם הוי עיקר הסרכא אפי' אם עברה ע"י מיעוך וכ"ש ע"י קליפה: עוד בהשמטות (סי' ע"ז) אם האונה קטנה רק כט"ד וצמקה מקצתה בזה נראה לי דכשירה כיון דרק מקצתה צמקה הדרא בריא וכיון דדינו של בה"ג חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ולא בצמקה מקצת אונא וז"ב: תשו' מ"ב (לסי' ל"ו) באונה עליונה הסרוכה לשומן הלב בסרכא רחבה ועברה ע"י מיעוך בקלות בלי שום דוחק כלל ונמצא תחתיו נקבי מורנא והתולעת בתוך הנקב ובהבל הפה ע"י חום קצת יצא מהנקב. הנה אם לא עברה הסרכא רק ע"י קליפה הנהוג אף דהמורנא בתוך הנקב טרפה. דאז הבדיקה חיובית וכאן א"א לבדוק, ואם עברה הסרכא ע"י מיעוך בקלות אז אם אין מורנא בנקב טרפה ואם יש מורנא בנקב עצמו אז מהני בדיקת השמש וכשרה אבל בלי בדיקות החום ודאי טרפה בזה. תשו' מ"ג (לסי' הנז') ריאה שהי' בה יתרת בדרא ולכולם הי' סמפון ונפחוהו והית' אונא א' נוטה לגבה והוי ספק אם היא היתרת או לא. הנה התב"ש ופמ"ג מכשירין בכה"ג בספק איזה היתרת ולדעתי היא טרפה בודאי דעל כולם הוי שם יתרת וא"כ בודאי טרפה ואם ירצו לסמוך על התב"ש ופמ"ג איני אומר קבלו דעתי תשו' מ"ד (לסי' הנ"ל) ריאה שהי' בה מראה ונקודות אדומות ותחתיהן נקבים דקים והמראה הלכה לה והנקבים אין רוח יוצא מהם. בזה יש להכשיר אף שהחמיר התב"ש היינו אם לא בדק כלל אז לא שייך לומר נשחטה הותרה כיון דיצא מן הרוב דיש לו נקבים אדומים אבל אם בדק ולא בצבץ אז איכא תרי רובא רובא דכשרות ורוב נקבים אינם מבצבצין ומש"ה כשרה: תשו' מ"ו (לסי' הנ"ל) אם בדקו מקצת מן הריאה ולא הי' מזיע ואח"כ התחיל לבדוק החלק השני וראה שמחלק הראשון יוצא זיעת דם, הנה כ"ז שהריאה עדיין ביד הבודק לבודקה לא נחשב יצא הדבר בהיתר והכא עדיין לא בדקו החלק הב' לכך הוי דינו כאלו ראו מיד זיעת דם ואין לחלק בזה: בהשמטות (סי' נ"ח) אם הי' קרום פרוס על מקצת הריאה ועל מקום א' הי' לקותא של שחור קצת לא כמראה זפת וקלפו הקרום בנחת ובצבץ במקום השחור והבודקים אמרו שהוא נגלד, הנה זה הוא הוי טרפה גמורה דאפי' לא הי' מבצבץ המראה שחור הוי ריעותא ועם נגלד הוי תרתי לריעותא ומכ"ש בבצבץ דמוכח דנקבו ב' הקרומים אין לך טרפה הימנו וזה אליבא דכ"ע טרפה תשו' מ"ז (לסי' הנ"ל) ריאה שנמצא ע"ג פיצול וגומא תחתיו והפיצול שוה למדת הגומא, רק הגומא אשר תחת הפיצול עמוקה הרבה יותר מעובי הפיצול אשר על כן הפיצול עומד באויר ואינו מגיע עד תחתיתו להיות נוגע בבשר הריאה והחסרון אשר תחת הפיצול מחזיק הרבה יותר מכ"ף כפופה שהוא שיעור אצבע אגודל אמנם לא הגיע לשיעור רביעית. נראה בזה דטרפה כיון דאיכא דעת כמה פוסקים להטריף בחסרון בפנים וגם יש שהטריפו פיצול כזה הוי תר"ל וטרפה וז"ב: תשו' מ"ח (לסי' הנ"ל) אם נזדמנו על הריאה מראות אדומות מנהג השוחטים שקולפין את עור הריאה ובודק את העור נגד השמש אם יש נקבים אז הוא טרפה דאין לתלות הנקבים בהקליפה ומשמוש יד הטבח אם רואה דהנקבים הם עגולים דזה אין דרכו לבוא ע"י משמוש היד, ואפי' אם לא בצבץ מתחלה אין ראיה דזה דוקא אם אין רואים בו נקב דאז יש חשש שמא ניקב ושמא נסתם אז סומכין על הבדיקה אם אינו מבצבץ, אבל אם רואין נקב אין סומכין על בדיקת הפושרין אולי אז נסתמו הנקבים רק השו"ב שאינו מכיר ומבין על הנקבים די לו בבדיקת פושרין. וזה אין צריך לפנים: תשו' מ"ט (לסי' הנ"ל) ריאה שהיה בה מקום הניכר שהוא ממאטיליצע א' והיה מקצתו בחוץ ומקצתו בפנים ואצל נקב זה היה עוד ב' נקבים שחורות אשר ניכר שהמה ג"כ מן מאטיליצע. זה היא טרפה גמורה אפי' מהנקב הא' כי בנקבי המאטיליצע אין לתלות לאחר שחיטה שהמה שחורים והעור נלקה ודוקא מורנא לאחר שחיטה פריש ולא מאטיליצע ואין כל הטבעיים שווים וכבר האריך בתשובה אחת בדין המאטיליצעס שהיא טרפה גמורה מן הדין ולא מהני בדיקת השמש בזה. בהשמטות (סי' ע"ב) באונה עליונה הימנית שכיח שם רירין הרבה הנימוחין במשמוש היד וכל הרירין נימוחו רק ריר א' היה חזק ועבר ע"י מיעוך ונבדק ולא בצבץ רק היה גומא תחתיו והגומא היה יפה ובריאה כשאר הריאה. הדין עם המכשיר בזה לומר אם נשחטה הותרה ואין לחוש שמא היתה דבוקה כיון דעכשיו לפנינו היא תלויה וכל דבר מוקמינן ליה כמו שהיא לפנינו ובפרט דהלכה ע"י מיעוך ולא בצבץ דאפי' אם היתה דבוקה כשרה רק דעם הגומא הוי תרתי לריעותא וכאן דהוי ספק אם היתה דבוקה הוי ספק תר"ל וכשר. תשו' נ"ב (לסי' ל"ו) ריאה א' שהיה נראה בהקרום שלה למעלה שריטות אדומות ותחתיו נגד אותו מקום רובץ תולעה אשר איננה כמו מורנא כפי בקיאת המומחים ולא מיניה דריאה קא גביל דאתי מעלמא וזה שמו שריי"בער שדרכו להעלות שריטות אדומות משונות למעלה כעין כתב נגד מקום שכינתו והבקיאים אמרו שדרכו לעולם לקלוף עור התחתון במקומו. הנה זה היא טרפה גמורה ובפרט מ"ש שדרכו לקלוף עור התחתון א"כ אפי' אי חזינן דקרום התחתון שלם אולי הוי קרום מחמת מכה וכיון דהוי אודם חזינן דמחיים הוא וא"כ אין לצדד בזה להקל כלל: תשו' נ"ג (שייך לסי' ל"ז) בדין חסרון בפנים אם מצטרף לריעותא אחרת להיות תד"ל, והתב"ש דעתו בסי' ל"ו דמצטרף לחסרון בחוץ ולריעותא אחרת לא מצטרף להיות תר"ל והלב"ש תמה עליו בזה דחסרון בחוץ וחסרון בפנים המה משם א' ממש. נראה לי דודאי עם חסרון בחוץ אינו מצטרף דהוי משם א' ממש, אבל עם ריעותא אחרת מצטרף לתרתי לריעותא נהי דכתב הש"ך דחסרון בפנים אין עליו שם ריעותא היינו אם החסרון ממולא במוגלא ואינו חסרון רק בבשר אבל אם המקום ריקן מצטרף לתר"ל כיון דאפשר לו לבוא לידי טרפה גמורה אם יהיה נחסר יותר מרביעית אף דעתה הוא פחות מרביעית שם ריעותא עליו וטרפה אבל לחסרון בחוץ אין מצטרף דהוי משם א' ממש. ובדין אם מכה בדופן ויש מראה אדומה בהריאה כנגדה אם קלפו הקרומים ואין המראה רק בבשר הריאה בזה ודאי כשר דאם איתא דמכח המכה היא היה לו לשלוט גם בהקרומים הסמוכים להמכה לא בפנים. גם בדין פרות זקנות שידוע הוא אשר מחמת זקנה נמצא על הריאה אצל הורדא או על שיפול האונות והאומות או על שיפולי הורדא מראות קטנות מאוד כמראה בלאה והמראות אינם רק על בשר הריאה, ועפ"י הרוב על אותן