טוב טעם ודעת צו

מכ"ש בנידון זה ועתה אין היתר רק מכח דהפנימי לא ניקב אם מהני בדיקתינו להתיר, הנה התב"ש הביא בשם הפר"ח בדין כה"ג בנמלה שנמצא בושט ואכלה חצי בשרו והעלה שם להקל, והתב"ש חולק עליו להחמיר והאחרונים הסכימו לדעת הש"ך דבמקום ידוע מהני לושט בדיקה מבפנים, וזה דעת הפר"ח דמכשיר ולא חיישינן שמא נתרפא וגם התב"ש הכריע אח"כ להקל מטעם שני של הפר"ח לכך נראה לדינא להקל בזה בהפ"מ לסמוך על הבדיקה בעור הפנימי אבל באין הפ"מ אין להקל. ואם נמצא התולעת מונח בושט ולא תחוב בו כלל הנה לא גרע תולעת מקוץ ובאין קורט דם כלל כשר בנמצא מונח. וביש קורט דם בפנימי באין הפ"מ יש לאסור כדעת הט"ז בסי' ל"ג בקוץ ובהפ"מ כדאי הוא הש"ך לסמוך עליו להקל הן בקוץ הן בתולעת, וכל זה אם נמצא מונח בתוך חלל הושט. אבל אם נמצא מונח בין שני העורות בזה אפי' ליכא קורט דם כלל טרפה ממ"נ, אם ניקב הפנימי אין לושט בדיקה מבחוץ, ואם דרך החיצון בא א"כ צריך הפנימי בדיקה ואין אנו בקיאין בבדיקת כל הושט. ולשמא ניקב חיישינן לדידן. א"כ אפי' בהפ"מ אסור אבל אם נראה שהתולעים באו מגוף הושט ומיניה קא רבו כמו המעשה שאירע פ"ק בראד ואין ניכר שום ריעותא בשני העורות בזה נראה דיש להקל והכל לפי ראות עיני המורה ולפי בחינת הזמן והענין: בהשמטות (תשובה ו') אם נמצא הושט נקוב שלא במקום ריעותא ולא במקום שחין וקמט תלינן במשמוש היד כמו בריאה. תשו' ט' במעשה בעוף שנמצא בתוכו תולעים בחלל הגוף והעוף הי' מעופש בתוכו וסרחון שכבר שהה יומים שלא נטלו משם הדקין ובפתחו נמצא בו תולעים מונחים בחלל הגוף בזה כשר בהפ"מ ולכבוד שבת מטעם ס"ס שמא מבחוץ בא ואת"ל מבפנים שמא לאחר שחיטה. ובפרט די"ל מיני' קא רבו ע"כ יש להכשיר לכבוד שבת: תשו' י' (עוד לסי' ל"ג) בדין פרה שקרעה בקרן שלה צוואר של עוף אינדיק אם דינו כקוץ ומחט או דינו בקנה רחב דמהני ליה בדיקה, הנה לדעתי הדבר ברור דדינו כקנה רחב ויש לו בדיקה מיהו צריך לתפוס הקנה לבדו ואח"כ יהפוך הוושט ויבדקנו מבפנים. דאף שכתב הט"ז דאין אנו בקיאין בזה בכה"ג יש לסמוך על הש"ך שמתיר אפי' בזה"ז בכה"ג וכן הוא נכון לדינא. ובהשמטות (תשובה ז') בסוס שנשך בצוואר אווזא ועדיין לא נגע בסימנים רק נשאר עור דק העלה ג"כ דכשר דדבר רחב אינו עושה נקב כ"ש: תשו' י"א (לסי' הנז') באווזות שיש להם על עור צווארן הנקראים העלזליך כמו בועות קטנות הרבה מאוד והם גדולים כמו עדשים ואין שום היכר מבפנים רק מבחוץ ניכר קצת בליטתם גבוהים וקשים והעור שלם רק כאשר פתח אותם נמצא בהם מוגלא לבנה ובכמה מהם מצאו מוגלא ונוצה מקופלת ומבפנים לא נראה שום ריעותא. הנה לדינא כיון דבפנים אין שום ריעותא ניכר א"כ מחמת הבועות עצמם אין איסור כיון דלא הוי מעבר לעבר ועיקר החשש הוא רק מכח הנוצות המונחים בפנים שמא ניקבו הסימנים, נראה כיון שהעידו הב"ח והט"ז והרב מהר"א אשכנזי וכמה אחרונים לקמן בסי' נ"א שנוצות הנמצאים באווזות בפנים מותרין מכח דהוי מרוב שומן אין להם כח לגדל בחוץ וגדלו בפנים א"כ ה"נ בצוואר הוי כן דמרוב שומן נתגדלו בפנים א"כ כיון דהלכה רווחת בישראל כדעת הב"ח א"כ גם בנידון דידן יש להתיר: תשו' י"ד תירץ על קושית השואל על חילוק הש"ך ביו"ד סי' ל"ג ס"ק כ"א דיש חילוק בין אם תחוב הקוץ לפנינו אז כיון דראינו דאינו נקוב לחוץ יש לוושט בדיקה מבחוץ משא"כ באם אינו תחוב לפנינו יע"ש וע"ז הקשה מן הש"ס דפריך לעולא דאמר ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה ואמאי לא משני דהתם הקוץ תחוב לפנינו. והאריך ליישב דהכא בתחוב לפנינו עכ"פ בעי בדיקה אם אינו נקוב מעל"ע ועולא אמר אין חוששין משמע דאף בדיקה לא בעי ולכך פריך מ"ש מספק דרוסה דבעי בדיקה: תשו' ט"ו (לסי' הנ"ל) ע"ד המעשה לאחר שנמכר במקולין כל הבשר נמצא אצל איש אחד בתוך הלשון שלקח מן המקולין בועה קטנה וסביב הבועה הי' הבשר שלם ויפה ושאלו הטבח והכשירו בפשיטות ואמר שאין זה שאלה כלל. ואח"כ עמד אחד וערער עליו והרעיש עליו העולם מטעם דנימוק הלשון עם המטולטלת טרפה ואולי הי' נימוק גם המטולטלת. הנה אין זה שאלה וא"צ לחוש לזה כלל ואפי' מי שאינו אוכל משאלת חכם מותר לאכול מזה כי הוא אינו בגדר שאלה כלל: תשו' ט"ז (עוד לסי' ל"ג) תרנגולת שבלעה חוטים מצמר גפן ונשאר ראש אחד מן החוט תלוי מפיה לחוץ ודרסה ברגלה על החוט ונתלש מפיה הלשון עם העצמות שהם א' מצד זה וא' מצד זה וכמעט בלא טפה דם והתרנגולת לא חלי ולא מרגיש ואוכלת כדרכה אך השתיה אינה כדת כ"כ כמקדם והלחיים הם שלמים והיא בריאה כשאר תרנגולת עכ"ל. הנה להלכה התרנגולת היא טרפה אף דהתרנגולת אוכלת כדרכה מזה אין ראיה דהלא ידוע דטרפה אף דחייתה י"ב חודש היא טרפה. ותלינן דהוי דרך נס. והרוקח כתב דנימוק הלשון עם המטולטלת טרפה משמע ודאי טרפה ולא ספק ולכך גם שהיית י"ב חודש לא מהני בזה. עוד לסי' הנ"ל בהשמטות תשובה ה'. מעשה באחד ששחט אווזא ולא הרגישו בו יותר דבר רק אח"כ נפל חתיכת עץ מן הצוואר שקורין העלזיל ולא נודע אם הי' בושט או לא. הנה לדעתי פשוט שהוא כשר דמבואר בש"ס דעולא מתיר אפילו בתחוב קוץ בושט ואף אנן דלא קי"ל כן בתחב אבל בנמצא בתוך הושט לכ"ע כשר. ואין לומר דוקא בהמות שכיחי דאכלי קוצים אבל עופות אין דרכם לאכול קוצים מדלא חלקו הפוסקים בזה מוכח ודאי דאין לחלק בין עוף לבהמה לכך נראה שהוא מותר בפשיטות שהוא כשר אפי' בלי הפ"מ. רק לרווחא דמלתא יבדקו הוושט כי בזה הוי מקום ידוע ומהני בדיקה: תשו' י"ט (שייך לסי' ל"ה) שם בסעיף ג' בהג"ה הורדא דרכה להיות בכיס. והנה אם ניקב הכיס לא נתבאר מה דינו ולכאורה נראה לי לפי הכלל דקי"ל בסי' נ' דכל שחסר טרפה גם בניקב טרפה א"כ גם הכא כיון דחסר הכיס טרפה אף ניקב טרפה ודומה לטרפש הכבד דג"כ לא הוי טרפה מצ"ע רק מטעם נטילת הכבד ואעפ"כ טרפה בניקב ה"ה נמי טרפה בכיס בניקב כמו בחסר, מיהו אם סרכא סותמתו כשרה כמו בטרפש הכבד לקמן דכל דבר שאין טרפות מצד עצמו רק מצד דבר אחר מהני סתימת הסרכא. וז"ב ונכון: תשו' כ' (לסי' הנז') באונה ארוכה ועבה אם נמצא בה פיצול מקמא ואין גומא ממש תחתיה רק שנשתנה קצת צורתה אם הי' ניטל יתרת זה. נראה בזה דכשר דאף המטריפין פיצול מקמא אינו אלא מטעם שמא תתפרק וא"כ הוי ס"ס שמא הוא אינו פיצול כיון דלית לי' גומא רק יתרת ויתרת מקמא כשר ושמא אין סופו להתפרק אף דהוי כשם אחד מ"מ יש להקל כה"ג והכל לפי ראות עיני המורה: תשו' כ"א (עוד לסי' הנ"ל) באונה של שמאל שחסרה וכנגד החריץ שהי' ראוי להיות אונא נמצא כנגדה משוכה למטה אונה והשורש שלה הי' מקמא ממש אך כנגד החריץ שהי' ראוי להיות שם, בזה נראה כיון דאינה עומדת בדרי דאוני אינה משלמת החסרון אע"ג שעומדת נגד החריץ ואף שכתב הלב"ש דאם חיה י"ב חודש כשרה משום דהוי פלוגתא דרבוותא הרי כתב הפרי מגדים דאם רוב מטריפין ומיעוט מכשירין לא מהני יב"ח. וכאן הרי כמה פוסקים מטריפין יתרת מקמא. ואף המכשירין ס"ל דלהשלמה לא מצטרף א"כ הוי רוב מטריפין ומיעוט מכשירין ובכה"ג לא מהני י"ב חודש: תשו' כ"ב (לסי' הנ"ל) בריאה א' שנתפצלה הארוכה ועבה במקום שיש באונה ההיא כעין הר והולך משם א' מקנוקנות בעיגול כעין קשת ונתפצל מן האונה החלק ההוא שהוא כעין הר מתחת סמפון הנ"ל עד שנשאר פיצול ההוא עגול ותלוי מקמא והדבר נראה לעין שחלק הזה הוא חסר מן הארוכה ועבה, גם סמוך לפיצול זה יש למטה רחוק מכיס הורדא עוד כעין כיס אחד קטן רק שהשוחטים אומרים שאין זה כיס ממש, הנה בדין גוף הפיצול נראה להקל. ובענין מה שהיה עגול קצת וכיס סמוך לו ג"כ נראה להקל כיון דאין תואר ורד ממש, מיהו משום יתיר כיס לבד, אם השו"ב אומרים שאין זה כדמות כיס נמי ראוי להקל לסמוך עליהם בזה אבל אם אומרים שהוא כדמות כיס אם הוא סמוך ממש ואין רוחב קש ביניהם יש להטריפו מכח תרתי לריעותא מכח יתיר כיס כסברת מהר"ם ז"ל אבל אם יש רוחב קש ביניהם יש להכשירו בהפ"מ ודו"ק: בהשמטות (תשובה י"ב) אם האו"ע נתקטנה מאונה אמצעית והאו"ע צמקה במקצת יש להכשיר דיש לתלות הקטנות הוי מכח הצימוק והדרא בריא: תשו' כ"ד (עוד לסי' הנ"ל) באם שני האומות היו שווין והי' על אחת מהן עוד ריעותא אם יחשב לתרתי לריעותא דמאן יימר דזאת היא שהחליפה צורתה בגידולה שמא האחרת החליפה צורתה, ובפרט כי בזה. נראה כי צדקו דברי הלב"ש כי חלוף לא בכלל נקב הוא. הנה לדינא נראה דכל חד הוי עליו שם יתר א"כ בשני אומות שווין הוי כל חד ריעותא. זו יש בה ריעותא, וזו יש בה ריעותא דאינה קטנה לכך בכל אחת יש שם תר"ל ודו"ק: תשו' כ"ה (שייך לסי' הנ"ל) בגדי יונק שהי' אונה