טוב טעם ודעת צג

מקום היה סרכא דבוקה לשומן הלב והסרכא עברה ע"י מיעוך ומשמוש ומקום הסרכא לא עלתה בנפיחה כהוגן כמו כל הריאה, הנה לדעתי היא ודאי טרפה אף שדעת הפמ"ג ולב"ש דאם נאבד בלי בדיקת פושרין כשרה, היינו אם היה מו"מ ממש כדעת הראשונים אבל בקליפה שלנו זה אין לו היתר רק מכח מעשה דריינוס לכך בעינן ע"י פושרין להוכיח ואם נאבדה בלי בדיקת פושרין טרפה, ועוד כיון דאינו עולה בנפיחה הוי תר"ל וז"פ וברור: תשו' ס"ו (לסי' הנז') בריאה אחת שהיה בקצה אונה עליונה של ימין קצת ממנה נקמט ונכפל לצד גב האונא והשו"ב קורין לזה קאפליטשליך והי' יוצא סרכא קצה אחד מאותה חתיכה שהיה נכפל וקצה השני מהסרכא נדבק באונא עצמה ומצד אחר הוסר הסרכא בקל ע"י מיעוך ומשמוש ובדיקה בפושרין ותיכף כשהוסר הסרכא מאותו צד הוגבה אותה החתיכה מלהיות נכפל ונתפשט הקמט עד שלא נשאר שום שינוי ובכה"ג הוי מועיל בה מיעוך לכ"ע אמנם הסרכא שם היתה רחבה ונדבקה בחוזק והיו חוששין אולי לא תעבור מאותו צד ע"י מיעוך ותהי' טרפה א"כ יותר טוב להניחה כך מאחר דבצד הא' עברה ע"י מיעוך מוכח דהסרכא לא היתה מעכבא הקמט מלהתפשט בחייה דהרי מצד האחר עברה והיה יכול להתפשט שפיר וא"כ הוי רק כדין סרכא תלויה, הנה לדעתי נראה בזה דהנה המיעוך הנהוג בזה"ז הוא הקליפה א"כ נהי דדעת הנו"ב להקל בדין קמט עם סרכא ע"י מו"מ היינו דוקא מיעוך הנהוג בימים הראשונים או אפילו במיעוך דידן אם נשאר האטום דאינו טרפה רק משום תר"ל יש לומר דאין זה תר"ל, אבל אם ע"י הסרכא נקמט ובעבור הסרכא נתפשט הקמט אם לא עברה רק ע"י קליפה בזה אין היתר רק מכח מעשה דריינוס והתם גופיה אם הוי מקמיט מכח זה הוי טרפה לכך נראה דקליפה דידן לא מהני באם הוי קמוט ונתפשט בהסרת הסרכא. אך אם נשאר הקמט אחר הסרת הסרכא מותר גם ע"י קליפה דידן אם הוי הקמט בשיפולי אונא דהכי רביתייהו ואפילו אם לא עברה רק מצד אחד כן נראה לפע"ד וז"ב: תשו' ס"ז (לסי' הנ"ל) סרכא היוצאת למטה מחציין בין אונא לאונא ובין אונא לאומה ובתחתית הסרכא יש קמט אם מהני לה מיעוך, והנה בלי חלון פשיטא שכשר למטה מחציין רק ביש חלון צריך מיעוך ואם יוצא מתוך הבועא טרפה וא"כ כיון דהלב"ש מדמה קמט לבועה ודאי טרפה ולא מהני מיעוך, או דלמא מתוך הקמט עדיף כיון דדומה כמו קמט בתולדה ובתולדה לא הוי ריעותא. הנה לדעתי ודאי היא טרפה ואין לתלות בתולדה, ולדעתי עוד גרע קמט מבועה, לכך נראה דבין אונא לאונא ויש חלון או בין אונא לאומא אפילו בלי חלון טרפה ולא מהני בזה מיעוך אבל בין אונא לאונא בלי חלון כשר אפי' בלי מיעוך כן נראה נכון לדינא. ובדין אם נמצא על אומא סטרונוס הנקרא זייגר ובתחתיתה יש נגלד והולכת ע"י מיעוך ולא בצבץ רק בתחתיתה לא שוה לשאר הריאה רק שנמוך מעור הריאה אם יש לקרוא למקום ההוא קמט על הנגלד או לא. הנה לדעתי זהו כשר דקמט לא נקרא רק אם חסר מגוף הריאה אבל מה שנראה נמוך מעט העורות זה מזה זה לא נקרא קמט, ונגלד פורתא נמי אינו ריעותא כ"כ לכך בכה"ג יש להכשיר וזה תלוי בראות עיני הבודק. וז"פ וברור: תשו' ס"ח (שייך לסי' מ"א) כמה פעמים קרה שנמצא נקב בחצר הכבד ובתוך הנקב נכנס מבשר הכבד ונעשה כמין כפתור בבשר הכבד וכפתור הזה נכנס בהנקב וסתמו היטב מכל הצדדין ועל הכפתור הזה נמצא ג"כ כמו קרום פרוס והקרום הזה הולך על פני כל הנקב אלא שבחצי השטח הי' דבוק הקרום לשפתו וחצי הקרום הי' מנותק מהצדדים. הנה לדינא נראה דטרפה דאין תולין ניתוק הקרום במשמוש יד הטבח כיון דהנקב הוא ודאי ולהוציאו מריעותא צריך בירור גמור ולא ספק, גם לא מהני לומר דהנקב בתולדה ולסמוך על הט"ז דהט"ז לא אמר כן רק בטחול דהיא טרפה מחמת עצמו יש חילוק בין אם הנקב בתולדה או לא, אבל הכא שאין פסולו מגופו רק שעי"ז יהי' מזיק לדבר אחר אין חילוק בין אם הנקב בתולדה או לא סוף סוף כל דיש אויר יזיק לאבר השני לכך ברור לי דבזה הט"ז מודה דטרפה וז"ב מאוד: תשו' ס"ט (לסי' הנ"ל) בה"כ שהי' נסרך וכנגדו מחט תחוב אך שלא הי' נסרך לגוף בה"כ כ"א לחלב שעליו והמחט הי'. תחוב כנגדו בקמטין וכמו חוט השערה היה תפוס מעור הלבן של הבה"כ וכמעט נראה שנתחבה שם ממשמוש היד וקלפו הבה"כ מכל הצדדין מחלב הקמטים ולא היה ניכר שום רושם אדמימות או חלודה כלל והי' שעת הדחק והפ"מ ולכבוד שבת, הנה נראה להכשיר בזה כיון דאין הסרכא על גוף בה"כ רק על השומן וכמו במעשה דריינוס שאם נסרך הקרום למקום אחר כשר כיון שאין הסרכא מגוף הריאה כשרה ה"ה בזה יש להכשיר: ובדין אווזא שיש על צוארה גרר יבש ונפוח הצואר הנה בזה ודאי צריך בדיקה בעבר השני אחר השחיטה אם לא ניקב העור מעבר לעבר ואם לא עשה כן הוי כמכשיל ומאכיל טרפות וז"ב: תשו' ע' (לסי' הנ"ל) בסרכא בטרפש הכבד אם יש לסמוך על הוראת הכו"פ בזה, הנה העולם לא נהגו כן מיהו אפילו לדברי הכו"פ כיון דהכא הבשר מבחוץ רך ומקולקל ואינו יפה והרי אין אנו בקיאין בבשר שהרופא גורדו לכך ודאי דטרפה והבו דלא לוסיף עלה כי בלא"ה דברי הכו"פ חידוש הוא לכך אין להקל עוד יותר ולדעתי הוא טרפה וז"ב: תשו' ע"א (שייך לסי' מ"ד) מעשה שנמצא בב' כוליות של שור גדול ב' בועות ובתוך הבועות היה עצמות קטנות הרבה והי' נראה דהכי רביתייהו, ומצד הבועות לא הי' ספק כי לא היה מגיע לחריץ וגם המים היו זכים רק מלוחים קצת ועיקר הספק מחמת העצמות. הנה זה כשר בפשיטות כיון שכתב הר"ן בתשובה שדרך הכליות לגדל אבנים א"כ ממילא מה לי אבנים מה לי עצמות ואטו יש ציור לאבנים הנ"ל ואפי' להט"ז האוסר בעצם הנמצא בתוך הלב מטעם דחיישינן לנקיבת הלב זהו בלב כיון דנקב מטריף בי' משא"כ בזה לכך נראה ברור להכשיר. ובדין העגל שקנה יהודי אצל נכרי ואמר לו שמיום לידת העגל עד עתה לא היה יכול לעמוד ואח"כ נמצא ברגל אחד שבר שלא במקום צומת הגידין באופן שמצד השבירה הי' כשר, הנה בזה ודאי דטרפה דפשיטא דהכא יש לחוש לדברי מהרש"ל דנהי דאמרינן ביה"ר אין בו משום ריסוק איברים והיינו אפילו בדאיכא ריעותא דאינו הולך היינו אם לא היה חשש נפילה אמרינן שגרונא נקטה, אבל אם נראה נפולה תיכף בשעת לידה א"כ כל שיש חשש נפולה כמו הכא דהוי בו שבר רגל חזינן דהוי כאן נפילה מביה"ר וליכא חזקת היתר ודאי לכ"ע חיישינן לריסוק איברים וחיישינן לדברי מהרש"ל ולכך העגל טרפה וז"ב ופשוט: תשו' ע"ב (לסי' מ"ו) מעשה בבהמה שנהפכו בני מעי' קצת והי' הפ"מ וכ"ש. הנה באם לא יצאו לחוץ ונמצאו מהופכין קצת יש להכשיר כיון דרא"ביה מתיר לגמרי בלא יצאו ונמצאו מהופכין יש לומר אפילו הפוסקים המחמירין היינו בנהפכו לגמרי אבל בלא יצאו לחוץ ונהפכו רק קצת מודים דכשרה רק ביצאו לחוץ אז אפי' בנהפכו קצת טרפה ואפילו אם בחיים לא הטילה הבהמה גללים אין זה נקרא נולד ריעותא מחיים דאולי דבר אחר גרם לה זה לכך נראה להכשיר בזה אם לא יצאו לחוץ מחיים וז"פ: תשו' ע"ג (עוד לסי' הנ"ל) הנה יקרה לפעמים אשר הדרא דכנתא במקצת בהמות היא כמין עולה ויורד והיא רק במיעוטא דמיעוטא והטבחים יקראו לה חזירשה מנוסה כי יאמרו שאצל החזרים ההדרא דכנתא כתבנית הזה ובכמה מקומות יש מורים לאיסור ויש מורים להיתר. הנה לענין או"ה אין ללמוד טהור מטמא כלל ובפרט להקל על המתיר להביא ראיה, וגם יש לומר תינח אם ידענו שזה הוי מתחלת ברייתו אבל מנין לנו לדעת כן דלמא אח"כ נתהפכו וכיון דעכ"פ יצאו מן הרוב יש לומר דהשתא הוא דאיתרע ועתה הוא דיצא מן הרוב ואפילו לקולא אמרינן כן מכ"ש לחומרא ראוי לחוש כן, לכך נראה ודאי דטרפה בזה וזה ברור ונכון: תשו' ע"ה (לסי' מ"ח) בפרה שחלתה מחמת רבוי אכילה ודקרו לה סכין כנגד הכרס ויצא ממנה הבל ופרש ואח"כ נתרפאה וחיתה יב"ח וגם ילדה ולד והחלב כבר נמכר, הנה לדינא כיון דכבר ילדה וגם חיתה יב"ח נראה ודאי דמותר החלב ומכ"ש דאין הכלים אסורין למפרע כיון דבניקב הכרס הפנימי אין ברור שהוא טרפה וגם משום מחט בחלל הגוף יש לצדד, והואיל והכא איכא תרתי דחיתה יב"ח וגם ילדה יש לסמוך אהמכשירים ולהתיר החלב וגם הכלים דלמפרע ועוד מעשה בפרה שחלתה מחמת שאכלה יותר מדאי ותחבו סכין בצלעותי' שאצל הבאקי שלא כנגד הריאה ויצא הרוח מבטנה ונתרפאה מה דינה של הפרה, הנה נראה בזה כיון דלא ידענו אם עברה המחט לתוך החלל או עמדה בשוה לבשר בפנים ולא הי' בולט לתוך החלל יש לומר בזה דהוי ס"ס כמו בספק על או לא על, לכך נראה דאם הוי הני ג' למעליותא אם היה התחיבה בידי אדם וגם דאין ידוע אם בלט הסכין הרבה לפנים או הוי בשוה לבשר, וגם דהי' מקום הנקיבה רחוק מן המעיים כגון למעלה בצלעות שלפי האומדנא היה רחוק מן המעיים, וגם שלא היתה נפוחה במעיה דאם היתה נפוחה בפנים ניכר שהיו המעיים קרובים לכל צד ואם היה כל האופנים אלו ויש הפ"מ ושעת הדחק לעני יש להקל ולהכשיר כה"ג כן נראה לי נכון: