טוב טעם ודעת צא

בביאה מקודם, שמא תחזור בה דלא שייך בזה חזקה דשארית ישראל דאיכא חזקת כשרות להיפוך. גם ממ"נ אם לא תחזור בה הרי אתרע חזקת כשרות דידה דדעתה לעבור על איסור דרבנן, וכבר ידוע מ"ש הפמ"א הובא באחרונים. דהיכי דאתרע חזקת כשרות מדרבנן גם מדאורייתא אתרע ולא אזלינן בתר חזקת כשרות, לכך שוב יש לחוש שפיר דלמא תחזור ולכך אין לברך על קידושי ביאה קודם לעשייתן, אבל הרמב"ם דפוסק כרבי מכח מרגילתו, א"כ הו"ל גם במקדש בביאה לומר כן דטפי נקנוס אותה. ובע"כ מוכח כדעת הרמב"ם והפוסקים דרק מכין אותו ולא אותה דאין עליה איסור, א"כ שוב הוי קידושי ביאה ככל קידושין דלא חיישינן לחזרה דשארית ישראל לא יעשו עולה. וממ"נ למי נחוש שמא יחזור הוא לא חיישינן שהוא המברך והוא בידו שלא לחזור. ולשמא תחזור היא אין לחוש כמו בכל הקידושין מכח דשארית ישראל לא יעשו עולה, ומש"ה השמיטו הרמב"ם, וזה עצה נכונה בעזה"י. והנה בזה עמדתי על שיטת רש"י ביבמות דף קי"ח ע"ב ד"ה דקדיש בביאה דגינה אותה יע"ש והוא תמוה למה לי זה הרי חז"ל אסרו לקדש בביאה משום פריצותא ולמה לי הטעם דגינה אותה. אך נראה דרש"י יסבור דלא כהרמב"ם רק לשניהם מכין על קידושי ביאה א"כ הוי קשה ליה למה לא קנסו אותה ואם ס"ל כרבי מכח מרגילתו א"כ כאן למה לא קנסו אותה ולזה יש לומר כדעת התוס' ביבמות שם שכתבו דאף דבלא"ה נפסלה מן הכהונה מ"מ היכי דהוי ביאה של זנות גנאי הוא לה ולא מרגילתו. לכך פרש"י דגינה אותה וכיון דגנאי הוא לה הוא מרגיל אותה ולא היא אותו והוי כמו חייבי לאוין לכך קנסו אותו ולא אותה וזה ברור ונכון כונת רש"י בזה. והנה כתבנו פלפלת כ"ש, ולדינא הדין אמת כאשר אמר רו"מ ויבטל ברכת שהחיינו לגמרי. ולעניין הדלקת נרות של הכלה יש ללמוד זכות עליהם דהוי רק דרך לימוד שמלמדין אותה איך לעשות והוי כמו מלמד תינוקות שמותר ללמד להם הברכות. לכך בזה לא יבטל להם מנהגם, רק יודיע להם שיאמרו להכלה זה דרך לימוד איך תברך בשבת ויו"ט ולא לכווין לשם. ברכה עכשיו כנלפע"ד נכון דברי ידידו:. סליק הלכות שחיטה בעזה"י: א"ה יען לא מצאנו רק מעט מזער בכתובים על הלכות טרפות לאשר רובי תורת הגאון המחבר ז"ל בהלכות אלו כבר באו בדפוס בספריו: בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא קמא ומהדורא תנינא ובספר קנאת סופרים, לכן להגדיל כבוד הספר הנוכחי ולהאדיר תועלתו לכל רב ומורה הוראה עשינו קיצור מפסקי רבינו מכל השו"ת הנוגעים להל' טרפות הנמצאים בשלשה ספרים הנזכרים. ונקוה כי יברכונו טובים כל באי שערי תשובה, ויושבים על כסאות למשפט והוראה. בערוך לפניהם ע"פ סדר השו"ע קבוצת תשובות והוראות רבות להלכה ולמעשה וגם מאלה אשר זכו להשיג את הספרים הנז' הקלנו כעת טורח החיפוש אחרי השו"ת המדברים בהלכת טרפות הנפוצים ע"פ כל השלשה ספרים הנז' בלי סדרים ובלי מפתחות להם ועתה יתענגו על טוב טעם ותורת רבינו המוכן ומסודר לפניהם דבר דבר על מקומו כסדר הש"ע. והי' זה שכרינו: קיצור דינים מהלכות טרפות העולים מספר טוב טעם ודעת מהדורא קמא. תשובה מ"ב (שייך ליו"ד סי' ל"ג) באווזות שמלעיטין אותן בטערקשי ווייצין חיין אשר אינם מבושלין ויש בהם בכל אחד כמין קוץ אם מהני בדיקת הושט אם לא שלט החולי מעבר לעבר או לא. הנה זה ידוע דיש חילוק בין אם הנקב הוא ע"י חולי או ע"י קוץ דע"י חולי לא חיישינן שמא הבריא ואם הוא מחמת קוץ חיישינן שמא הבריא. אך אם נמצא קוץ מונח בושט ולא תחוב ובושט נמצא נקב ולא ידעינן אם נעשה מן הקוץ או ע"י חולי השכיח לתלות בו, הנה הרמ"א כתב בסי' ל"ג דכל שיש לחוש אם נעשה ע"י קוץ חיישינן שמא נעשה ע"י קוץ וטרפה, ויש לומר דטעמו כיון דחולי לא שכיח וקוץ שכיח תלינן טפי במידי דשכיח וכמ"ש הש"ך בנהק"כ בסי' מ"ט דטעמו משום דשכיח, א"כ תינח אם החולי לא שכיח והקוץ שכיח אבל היכא דגם החולי שכיח אז מותר משום ס"ס, א"כ ע"י הלעטה דכמה פוסקים אוסרים הלעטה מוכח דע"י הלעטה שכיח לקותא א"כ הוי זה מעלה דדלמא בא הלקותא ע"י חולי ההלעטה א"כ הצדדים שקולים ולכן נראה לי להתיר באם ליכא ריעותא בחיצון זולת אם תחוב החיטין עם הקוץ לצד פנים אז טרפה אבל באינו תחוב יש להתיר ע"י בדיקת החיצון: תשו' מ"ג (שייך לסי' הנז') הנה ע"ד שאלתו בפרה שכאלה חתיכה גדולה של קארטאפליע וחנקה בגרונה וכשראו שאין כיולים לעזרה שלחו אחר השוחט ושחטוה והכשירה, ואמר שבדק הושט בפנים ובחוץ ולא היה בו ריעותא, והרב רוצה לומר שהיא טרפה לגמרי כי נסתם חלל הושט וא"י הושט לפעול פעולתו כמו בבועות בדקין דיש לבדוק אם לא נסתמו הדקין. הנה לחוש לזה הוי חומרא יתירה דאין מדמין בטרפות ובפרט דאין לו דמיון דהתם הבועות הוי ע"י חולי וזה אי אפשר שיתרפא כמו רגע והוי סופה למות משא"כ בזה דהוי דרך מקרה א"כ י"ל דבין לילה יעבור ויורד למטה אם יתעכל קצת ובשעה חדא לא תמות וגם הרמ"א לא כתב שם שאם לא בדקו הדקין שהוא טרפה, רק כתב דלכתחלה יש לבדוק ומודה שאם לא בדק שהיא כשרה. א"כ לא מבעיא עתה שלא בדקו הושט שהוא כשר רק אפי' לכתחלה לא היה צריך לבדוק דא"א להתברר אחר שחיטה משום דושט גמדא ופשטה לי' ואולי בחיים היה מונח במקום יותר רחב או שמא עתה נתכויץ ובחייה היה ריוח יותר הוי כא"א לבדוק וכשרה. גם מה דהשוחט בדק אם אין בו נקב הוא חומרא יתירא דבדבר רחב לא חיישינן לנקב א"כ הבדיקה בזה הוא חומרא יתירא ויש להתיר זה בכל ענין ודו"ק: תשו' מ"ה (שייך לסי' הנ"ל) מעשה באווזא שנשחטו בה ב' סימנין קנה וושט ואחר השחיטה נמצא תחוב בעור הצואר למעלה מעט ממקום שחיטה קנה נוצה אחת ונצרר הדם ולא נתחב מעבר לעבר אך כאשר הפכו עור הצואר היה נצרר הדם נגד מקום התחיבה הנ"ל והטריף רו"מ ואחד בא והכשירו, הנה ישר כחו וחילו שהטריף וכן נוהגים רוב מורי הוראות הבקיאים בהוראה חדא דהתב"ש מפרש דברי הש"ך בנתחב בפנינו מהני מקום ידוע אבל שלא בפנינו אין אנו בקיאים ואפי' אם נפרש כונת הש"כ כפשוטו דבקוץ תחוב הוי מקום ידוע היינו בתחוב בגוף הושט דלא שייך בזה לומר גמדא ופשטה לי' אבל אם נתחב בעור הצואר מודה הש"ך דאין אנו בקיאין דזה לא הוי מקום ידוע כיון דגמדא ופשטה לי' כמו בצוארו מלוכלך בדם לא הוי מקום ידוע, גם כיון דאין דרך נוצה לינקב א"כ יש לחוש שמא מכבר היה בו נקב ואח"כ נכנס בו הנוצה א"כ גרע מצוארו מלוכלך בדם ולכן הדבר ברור שהוא טרפה גמורה והכלים אסורין מדינא ודו"ק: תשו' מ"ט (שייך לסי' כ"ה) אם נתפצלה הארוכה ועבה מקמא היינו שנתפצל ההר מן הארוכה מאמצעיתה מקמא וידוע להשוחטים דמצוי, ולא היה לה תואר או"ע בלא זה הפיצול ואין להחשיבו ליתרת כלל רק הוא פיצול בלא גומא. הנה לדינא הוא טרפה אף כי מהד"מ מוכח דבלי גומא כשר וכן מבואר בפמ"ג דביש לו שורש חזק יש להקל מ"מ יותר נוטה הסברא והמנהג להטריף, וגם דיש ס"ס להחמיר דלמא יתרת מקמא טרפה ודלמא הוי פיצול ולא יתרת וס"ס עדיף מחזקה. גם יש לומר טפי דהשתא יצאה מן הרוב ונתפצל ולא הוי יתרת מבטן ואפילו לקולא אזלינן בתר השתא מכ"ש לחומרא לומר דעתה יצאה מן הרוב ולא מבטן, לכן הבשר שישנו עדיין בעין אסור והכלים