טוב טעם ודעת עט

ואם נאמר דר"ח פוסל אפי' כ"ש, א"כ נצטרך לדחוק דהך קרא הוי רק לבדיקת חכם וקרא אסמכתא בעלמא וזה דוחק. לכך טפי מוקי לה דר"ח ס"ל דגם בסכין בעינן דוקא כדי חגירת צפורן. לכך אצטריך לאשמעינן ושחטתם בזה לגופו דבעינן ראוי לשניהם לכך שוב כיון דגם בסכין ס"ל דבעינן חגירת צפורן דוקא ולכך פריך ולחשוב נמי ומוכרח לתרץ בחולין לא קמיירי. ודו"ק היטב בכל זה: תשובה עח לק"ק פרעמישלאן. הנה מכתבם קבלתי והנה אשר התיר אחד, מאן דהו את ר' בעריל לשחוט. רע עלי המעשה. אפי' היה חכם גדול שבחכמים לא היה לו לעשות כן והוא נגד הש"ס מפורש חולין דף י"ח דפריך שם ולא חייש מר למבא. ופרש"י לרבא בר חיננא שהוא העבירו ואתה מכשירו. ומשני שליחותיה קא עבידנא, ופרש"י שהרי ציונו למצוא לו זכות ועכשיו שמצינו לו זכות אין אנן צריכין לחזור ולהימלך בו. הרי מפורש אומר דמשום כבודו בלבד לא היו רשאין להכשירו אף דראו דמן הדין הוא כשר. דהרי נמצא סכינו יפה ושלא כדין העבירו רבא. דהרי בנמצא סכינו יפה אין להעבירו רק נדוי כמ"ש בש"ע, וגם הי' טפלי תלוין בו וכמ"ש שם בש"ס ואעפ"כ כיון דהוא העבירו לא היו רשאין להכשירו משום כבודו, רק מכח דהוא עצמו ציוה כן, לכך הכשירוהו. א"כ בנ"ד שאינו כן ודאי צריך לחוש לכבוד הצדיק. לאסור להכשירו בלתי רצונו ולכן ודאי המתירו עתיד ליתן את הדין ומי שהוא ירא שמים ודאי לא יאכל משחיטתו וכו'. דברי ידידם וכו' תשובה עט בנידון המחלוקת בק"ק מאניסטריסטש. הנה ע"ד אשר יצא ערעור על השוחטים שאין בקיאים בהשחזת הסכין אם מחויבים לעמוד לנסיון או לא.. נראה דודאי צריכין לעמוד לנסיון מחדש דאף דכבר הוחזקו לשוחטים מומחים אין סומכים על החזקה במקום דיכולין לברר. ואף שכתב הט"ז סי' ח' באו"ח לחלק דדוקא בחזקה שלא הוחזק בעצמו בזה צריך לברר, אבל בחזקה דכבר הוחזק בעצמו אין צריך לברר מכל מקום המג"א שם כתב להיפך ועוד הרי המג"א כתב בסי' תל"ז כיון דהבית היה בחזקת חמץ. ובחזקת בדוק אתה בא להוציאו מחזקת חמץ בזה ודאי צריך לברר, א"כ ה"נ כיון דבעת הולדו לא ידע בודאי מהשחזת הסכין, רק דאח"כ למד א"כ כיון דיש לו חזקה דמעיקרא להיפוך שלא ידע בזה ודאי צריך לברר, ועוד הרי כאן יש חזקת הסכין להיפוך דכל סכין קודם השחזתו ותיקונו הוא פגום והשוחט בא לתקנו אח"כ א"כ כנגד חזקתו יש לנו חזקת הסכין להיפוך שהיה פגום לכך בזה ודאי צריך לברר, והן אמת דקשה לי על הש"ס דף י"ז דקאמר שם מנין לבדיקת הסכין מן התורה דכתיב ושחטתם בזה ואכלתם ופריך פשיטא כיון דניקב טרפה בעי בדיקה, ומשני לחכם קאמרינן, ופריך והאר"י לא אמרו להראות סכינו לחכם אלא משום כבודו וכו' ומשני מדרבנן וכו' ומהו פריך נימא דהכונה דאף דהשתא הסכין בחזקת בדוק והיה בחזקת טוב אעפ"כ בעי בדיקה ולכך צריך שפיר קרא דבלא"ה מה בכך דכי נקיב טרפה בעי בדיקה הרי יש בזה חזקה טובה דהוי בחזקת טוב, ולכך צריך קרא, ובע"כ מוכח דס"ל להש"ס דלא סמכינן על החזקה במקום דיכולין לבררו, והרי כאן היה מתחלה בחזקת טוב, ומוכח דלא כהט"ז בהל' ציצית סי' ח'. אך גם בזה קשה מהו פריך והאר"י לא אמרו בדיקת הסכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ומהו פריך נימא ודאי להראות סכינו לאחר בעינן מן התורה אף דהוא עצמו בדקו וראה כי טוב הוא אולי הוא אינו בקי, ואף דכבר הוחזק לבקי הרי אין סומכין על החזקה במקום דיכולין לברר. לכך בעינן להראותו לאחר וקרא שפיר אצטריך דאף דהוי כאן ב' חזקות חזקת הסכין וחזקת השוחט גם על ב' חזקות אין סומכין במקום דיכולין לברר, ואך דמדינא הוי די להראותו לאחר ולא לחכם, אך מה דאמרו להראות סכינו לחכם דמשמע דוקא לחכם הוא מפני כבודו של חכם וזה כונת ר' יוחנן אבל לאחר בעי מדינא וצ"ע: והנה בהיותי בזה נתקשתי עוד בש"ס שם דף יו"ד ע"ב דפריך שם אי הכי תבעי נמי בדיקת חכם ומשני ע"א נאמן באיסורין, ופריך אי הכי מעיקרא נמי לא ומהו פריך הרי יש לומר בשלמא מעיקרא דעדיין לא הוחזק הסכין בחזקת טוב לא מהני ע"א כיון דע"א לא עדיף מחזקה וכמו דאין סומכין על החזקה במקום דיכולין לברר כן ע"א אין נאמן במקום דיכולין לברר וכאן הוי הסכין בחזקת מקולקל לכך אין סומכין על ע"א במקום דיכולין לברר ולכך בעי בדיקה לחכם, אבל אם כבר בדקו החכם והעיד שהוא טוב וגם השוחט בדקו וא"כ הוחזק עכ"פ עפ"י ב' עדים שהוא טוב וכיון דהוא עצמו בחזקת טוב, שוב א"צ לברר לדעת הט"ז בסי' ח' וה"ה בע"א דא"צ לברר בזה, ולכך נגד החשש דשמא נתקלקל לבד כיון דכבר הוחזק לטוב שפיר משני דע"א נאמן באיסורין ולברר א"צ עוד. ומהו פריך א"ה תבעי בדיקה לחכם ומזה ראיה דלא כדעת הט"ז בסי' ח' רק דאין חילוק בין אם הוי מוחזק בעצמו או שאר חזקות בכל ענין צריך לברר, ולכך שפיר פריך בין בקמייתא ובין בתרייתא לבעי בדיקה לחכם וכו'. ולכך העולה מזה דהיכי דיש חשש ערעור שאין מבינין השחזת הסכין צריכין לעמוד בנסיון לברר, ובפרט היכי דיש רגלים לדבר אם מסרבין להראות סכינם לאחר ואין רצונם לקיים והייתם נקיים מה' ומישראל א"כ יש רגלים לדבר לזה ודאי כל היכי דיש רגלים לדבר צריך לחוש להו. דברי ידידם הטרוד וכו': תשובה פ לק"ק יארשוב הסמוך למאהלוב למוהר"ר פסח שמשון שו"ב דשם. הנה ע"ד שאלתו על מנהג השו"ב כשמוצאין איזה פגימה על הסכין אחר השחיטה, משפשפין הסכין על היד אנה ואנה עד שמסירין הפגימה אם הוי פגימה גמורה או לא. ומעלתו לא ניחא ליה בזה. כי ראה בברית אברהם חלק יו"ד סי' י"ב ובתשובת חתם סופר שמחמירין בזה. והנה תמיד היה בלבי להקל בזה, כי לדעתי א"א שילך הפגימה ע"י שפשוף בבשר וא"א שיסיר בזה הפגימה, והנה כעת בבוא דבריו עיינתי בחתם סופר סי' ט"ז וראיתי דגם הוא הורה כן. דא"א שיתקן בזה הפגימה. רק דחשש לשהייה או עיקור. ולכך לדעתי אין מקום להחמיר מכח זה דלחוש מכח שהייה הנה אף אם הי' שהייה הוי רק משהו ומן הדין בעינן שיעור שהייה, ורק חומרא בעלמא לאסור שהיי' אפי' משהו, א"כ עתה דהוא רק ספק אם היה שהייה משהו הוא ספק דרבנן ולמה נחמיר בזה מספק וחשש רחוק ולחוש לעיקור הנה זה בידוע דכל שאינו עוקץ לא עושה עיקור. והרי אפי' סכין עולה ויורדת כשרה. ולא אמרינן דמקום הגבוה עושה עיקור אף שהוא גדול מכ"ש איזה דבר אחר כ"ש שאינו גדול שאינו עושה עיקור. ועוד אני מוסיף ראיה דהרי אם היה עושה עיקור למה אינו עושה איזה רושם בעור הבשר שמשפשף בה. ואדרבא אני אומר דמהני נמי השפשוף בבשר כי אם היה עושה איזה רושם בבשר הוי ראיה דיש פגם בסכין וא"כ כיון דהבשר אינו מרגיש לא הי' בו בוודאי פגם. ולכך בודקין אבשרא כדי שאם ירגיש בו פגם גם הושט ירגיש בו ואם לא ירגיש הבשר גם הושט לא ירגיש, א"כ הכי נמי השפשוף בבשר הוי כעין בדיקת אבשרא. דאם הי' בו פגם הי' מרגיש הבשר. ואם לא עשה רושם אינו פגום. ובפרט דאף אם הי' פגם הוי רק ספק איסור דדלמא בעצם המפרקת נפגם. ור' חסדא בש"ס מתיר לגמרי נהי דאנן קי"ל כרב הונא מ"מ הוי רק ספק וא"כ הוי רק ס"ס דלמא אינו פגם כלל ואת"ל הוי פגם דלמא במפרקת נפגם ושוב א"א לברר כיון דכעת הלך לו הפגימה ומתהפך לא בעינן דמתחלה צריכין אנו לדון אם הוי כאן פגם כלל. ועיין בש"ך דיני ס"ס, וגם י"ל דבשלמא אם הוי ודאי פגימה ואין הספק רק אימת נפגם אם בעור או במפרקת, א"כ אגלי מילתא למפרע דספק זה נולד בעודו עוסק בשחיטה. וקודם שסלק ידיו מן השחיטה ואז באותו שעה עדיין הוי כעוסק בשחיטה, ולא שייך לומר נשחטה הותרה ולא נחשב יצא הדבר בהיתר. אבל אם הוי ספק אם יש כאן פגם א"כ ספק זה נולד לנו עתה שכבר סלק ידיו מן השחיטה. ואז י"ל דכיון דנשחטה הותרה כיון דיצא הדבר בהיתר. ואם הוי נאבד הסכין הי' מותרת הבהמה כיון שיצא בהיתר. א"כ ה"נ כיון דהשפשוף גרם דא"א לבדוק עוד מותרת כיון דגמר השחיטה בהיתר לכך הנח להם מנהגם ובוודאי אם רוצה רו"מ להחמיר ובידו להחמיר תע"ב אך לא יערער בזה על אחרים והנח להם מנהגם. דברי ידידו הטרוד: