טוב טעם ודעת עח

תשובה עו לק"ק סיקאהל לחכם אחד. ע"ד אשר הקשה רו"מ בחולין דף כ"ב ע"ב בבעיא דר"ז האומר הרי עלי עולה מן התורין או מן בני היונה והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה מהו ספקא הוי ונפיק או דלמא ברי הוי והקשו התוס' ד"ה והביא היאך ס"ד דנפיק כיון דממ"נ הוא פסול היאך הוא יכול להקריבם ותירצו שם ייע"ש, והקשה רו"מ דמדבריהם מוכח אף דאי אפשר להקריב מ"מ יצא ידי נדרו כיון דבעצם הדבר יכול להקריבו רק דאנחנו לא ידענו ולכך אין מקריבין אותו ותמה רו"מ מן הש"ס בב"ב דף פ"א דאמר רבה מאי קושיא דלמא ר"מ ספוקי מספקא ליה וכו' עד ודלמא בכורים נינהו לבעי קריאה וכ"ת קריאה לא מעכבת והאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכו' והא התם אם בכורים נינהו ראוי לקריאה מצד עצמם רק לדידן ספיקא ורק מחמת הספק אינו ראוי לקריאה ונחשב אינו ראוי לקריאה, ודחק רו"מ לחלק הדבר בלי טעם, אבל לפע"ד אין ענין זה לזה כלל ומה מדמה נדבה לחובה דנדבה בתר דעתו של נודר אזלינן כדאמרינן במנחות הרי עלי להקריב בבית חוניו וכו' דאמר עד בית חוניו טרחנא טפי לא טרחנא כן ה"נ הוי עיקר דעתו שהוא יתן לכהן וכיון שנתן לכהן והראה נדבת לבו יצא, ומה נ"מ לו אם הקריבו או לא, סוף סוף הוא עשה את שלו ונתן לכהן אבל התם בבכורים דהוי חובה בגזירת הכתוב התורה לא רצתה רק שיהיה הכהן נהנה ממנו וכדת של תורה שיהיה קריאה ולכך לא יצא. וראיה לדברינו דקשה על ר' זירא מה מבעיא ליה בנדר מן התורים או מן בני היונה והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה ולמה לא מבעיא ליה בכל הני שחייבין קרבן מן התורים או מן בני היונה כגון יולדות עניה או מצורע או זבה אם הביאו תחלת הציהוב שבזה ושבזה אם ספיקא הוי ונפיק או ברי הוי ולא נפיק, בע"כ דבהני דהוי חובה פשיטא דלא נפיק כיון דאין ראוין להקריבם, רק בנודר מבעיא ליה דיש לומר דעת הנודר הוי רק על ההבאה לכהן, ועוד קשה מה מדמה לכתחלה לדיעבד, בחולין אמר הש"ס רק אם הביא בדיעבד אז יש לומר דסמכינן על הך סברא כיון דעכ"פ אפשר דהוי ראוי מגופו יצא ידי נדרו, אבל התם קאמר דמביא ואינו קורא דמשמע דמביא לכתחלה בזה ודאי לכתחלה אין ראוי להביא כיון דאינו ראוי לקריאה ובזה הדבר יש להסביר הענין יותר דיש לומר ב' התירוצים של התוס' הם לאחדים, דהרי התוס' תירצו בתחלה כיון דאם עבר הכהן והקריב כשר יצא ידי נדרו, ונראה לי כונתם דכיון דקיי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי עיין פ"ג דקידושין, ועיין בפ"ג דסוכה בסוגיא דעלתה בו תמרה מוכח שם בתוס' דאף מה דהוי דרך אסור נחשב בידו, ולכך א"ש כיון דהוי ביד כהן להקריב ובידו הוא לעשות כן נחשבו ראוי להקרבה, אך שוב בזה לא הוי ניחא להו דנהי דביד הכהן להקריבו עכ"פ ביד הבעלים אינו בידו, וכיון דאינו בידו ולכתחלה אסור להקריבם איך יצא ידי נדרו, לכך הוסיפו לומר כיון דהוא נתנם לכהן א"כ ממ"נ מצד הנודר הרי מסרן לכהן, ומצד הכהן עצמו כיון דהוא קבלם א"כ נראה דדעתו להקריבם והיה בידו להקריבם לכך יצא ממ"נ. אבל התם בבכורים לא מבעיא אם נאמר דהתם אם הוי קורא בדיעבד נמי לא הוי יוצא דאינו דומה למ"ש התוס' דבדיעבד אם הקריב כשר די"ל בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, וכל דלא שינה בדיעבד כשר, אבל גבי בכורים דהקורא הוי זר לכך לא בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, וכיון דתחלה אין ראוי לקריאה אפי' אם קרא לא מהני, וא"כ לפ"ז ודאי אינו דומה לחולין כמובן, רק גם אם נאמר דבדיעבד אם קרא מהני מ"מ איך נאמר לו לכתחלה להביא הרי לכתחלה אין ראוין להקרבה, אך התם כיון דהכהן קבלם והוא הביא בדיעבד והכהן קבלם מוכח דדעתו להקריב, לכך יצא ממ"נ דהכהן הוי בידו אף דהוי דרך איסור והבעלים די להם בנתינה לכהן ועוד יש לומר בישוב קושייתו דהתוס' כתבו כיון דעכ"פ האחד ראוי להקריבו א"כ מה דמיון הוא זה התם אם אין לו קרקע אין זה ראוי לקריאה כלל אבל בזה כיון דעכ"פ יש כאן אחד ראוי להקריבו לכך סמכינן ע"ז אף דבמעשה אין ראוי להקריבו וז"פ ואמת בלשון התוס' למכוין בהם ובנדון פלפולו בסוגיא דפ"ק דחולין לא אשיבנו כי בסוגיא זו יד הכל ממשמשין בה, וצריך אני לעיין בכל הספרים ולחפש אחריהם ואני חלש כח בימים הללו לזה לא אשיבנו כלל דברי ידידו: תשובה עז בש"ע סי' י"ח שיעור הפגימה כ"ש וכו'. הנה בחדושינו מכבר באו"ח סי' תפ"ו הבאתי ראיה לדברי הב"ח דבפחות משיעור חגירת צפורן אין איסור מדברי הרמב"ם פ"א מבחירה והנה ראיתי אחר הימים בת"ש שהביא זה. והנה מ"ש בתב"ש שם בשם ס' בית יעקב לדחות זה דמ"ש הרמב"ם כסכין של שחיטה הכונה דהבדיקה היא כסכין של שחיטה, והנה לדעתי מוכח מן הש"ס להיפך ממה דאמר ר"ל ג' פגימות הן ור"ח אמר אף פגימת הסכין ואידך בחולין לא קמיירי, ולמה ליה למימר בחולין לא קמיירי לתרץ טפי דלא נקט רק הני תלת דפגימה דידהו הוי דוקא כדי חגירת צפורן ובפחות מזה כשר, משא"כ בסכין דאף פחות מזה פסול לכך לא נקט ליה ובע"כ דשווין המה לדינא וז"ב לפע"ד. והנה מדי דברי בזה אזכיר מה שנשאלתי בזה מחכם אחד בדין אם בדק הסכין ולא מצא פגימה בבדיקת אבשרא, ואטופרא מצא פגימה ושחט בעוף את הושט לבדו ולא את הקנה אם כשרה להב"ח דס"ל דבעינן דוקא כדי חגירת צפורן. והשבתי דנראה דטרפה אפי' להב"ח, דנראה דנהי דבעוף לא בעינן שחיטת כל הסימנים ממש מ"מ ראוי לשחיטת שניהם בעינן דומה למה דקיי"ל בעלמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכו' וראיה לזה מדברי הפוסקים דס"ל דשמוטה אינה טרפה רק שאין שחיטה מועיל בו וא"כ קשה בעוף דהכשרו בסי' אחד לתכשר באם השני שמוט ולמה פוסל בעוף שמוטת סימן אחד בע"כ דבעינן שיהיו שניהם ראוין לשחיטה. וכן מצאתי בתב"ש שכתב כן בסי' כ"ד, וא"כ מוכח כמו בסימנים בעינן שיהיו שניהם ראוין לשחיטה ה"נ בסכין בעינן שיהי' ראוי לשחוט בו ב' הסימנים, וכל דאינו ראוי לשחוט שניהם פסול לגמרי, ואין להקשות ממ"ש הפוסקים באם יש ספק אם נגע בושט שתופס הקנה לבדו בידו ושוחטו ואח"כ בודק הושט והרי אין ראוי לשחוט שניהם, אך א"ש דהחילוק בין אם המניעה מצד אחר או מגופה. דאם הוא מגופה אין ראוי לשחיטה הן מצד הסימנים והן מצד הסכין בזה בודאי לא הוי שחיטה. אך אם אין המניעה מגופה רק מצד אחר שצריך לבדוק אח"כ בזה נחשב ראוי לשחיטה מצד עצמה וא"ש וז"ב לפע"ד ודו"ק. והנה עפ"י הנ"ל נראה לי ליישב על נכון דברי הדרישה שהביא הש"ך בכאן דלכך בעינן בדיקת הסכין קודם השחיטה משום שנאמר ושחטתם בזה והש"ך תמה שהוא סותר להש"ס דף י"ז ע"ב דקאמר שם מנין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ופריך פשיטא כיון דאי ניקב טרפה בעיא בדיקה ומשני לחכם קאמרינן וע"ש, ולפמ"ש יש לומר כך דעיקר כדעת הב"ח דבפחות מחגירת צפורן כשרה וממילא הוי ס"ד דאם בדקו אבישרא ולא אטופרא ורוצה לשחוט בזה עוף דהכשרו בסי' אחד הושט לבד דלא בעי בדיקה אטופרא דהא אפי' אם יהי' פגימה לא יזיק כיון ששוחט הושט לבד ותופסו לבדו בידו. לכך קמ"ל ושחטתם בזה דבעי לבדוק גם אטופרא מכח דבעינן שיהא הסכין ראוי לשחוט בו שניהם וזה ודאי בעי קרא. אך יש לומר הש"ס דפריך פשיטא היינו לס"ד דש"ס דלא אסיק אדעתיה מהך מימרא דר"ל שם דקאמר וכולהו כפגימת צפורן והוי ס"ל בפגימה כ"ש פוסל, ובפרט לפמ"ש התבו"ש דהנך דס"ל דבדקינן במיא ובשמשא ס"ל דכ"ש פוסל, והנה להך דיעה דכ"ש פוסל לדידיה ודאי פגימה כ"ש פוסל אפי' בושט או בקנה. דמה דאמרינן כל דבשרא וטופרא לא ירגישו גם הושט לא ירגיש זה הוי רק מסתמא אבל אם יש פגימה כ"ש פוסל לכך זה ודאי בשניהם פוסל, לכך שלא לאוקמא דר"ח כתנאי רק ככ"ע לכך משני דבדיקה לחכם קאמרינן וקרא אסמכתא בעלמא אבל לדידן דקיי"ל כריש לקיש דכולן אין פוסלין רק בחגירת צפורן. ובפרט לפי מה שהוכחנו לעיל ממה דלא משני דלכך לא מנאו בדיקת הסכין מכח דבזה אפי' כ"ש פוסל בע"כ דס"ל להש"ס להלכתא דבפחות מחגירת צפורן לא פסול אפי' בסכין. ולפ"ז ממילא כל דאינו מרגיש אבישרא אף דמרגיש אטופרא אינו מזיק לושט ואין פוסל לושט וכן להיפך לקנה, וא"כ הוי ס"ד אם רוצה לשחוט רק חד סימן לא לבעי בדיקה רק זה שכנגדו ולא יותר. אבל דנימא דבעינן ראוי לשחיטת שניהם זה אינו פשיטא. לכך אצטריך ושחטתם בזה דבעינן שיהא ראוי לשחיטת שניהם ובעינן לבדוק אבשרא ואטופרא לכך אצטריך לאשמעינן קרא ושחטתם בזה, ומה"ט גופא לא משני הש"ס דלכך לא מנאו בדיקת הסכין דס"ל כמ"ד דאף כ"ש פוסל, והיינו כיון דר"ח הוא דאמר אף בדיקת הסכין והוא קאמר לעיל הך לימוד מנין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה.